עריכת הדף "רשב"א/ביצה/לא/א" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


מתני': '''ומן הקרפף אפילו מן המפוזר. ''' ואיכא למידק דהא {{ממ|תניא}} [תנן] לקמן {{ממ|לג, א}} וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק, אלמא אף בחצר לא התירו אלא מלפניו הא מן המפוזר לא וכל שכן מן הקרפף. ויש לומר דהתם בקסמין קטנים שאין דעתו עליהם כל שמפוזרים אפילו בחצר, אבל הכא בעצים גדולים דדעתו עליהם לפיכך מותר אפילו מן המפוזרים ואפילו מן הקרפף.

גמרא: '''ואי אתנח מנא [מאתמול] עלייהו שפיר דמי. ''' ואפילו בא הרוח ופזרן דאתמול דעתיה עלייהו.

גרסת הספרים כך היא '''איבעיא להו ר' יוסי לקולא קאמר או לחומרא קאמר. ''' ורש"י ז"ל גריס אבעיא להו היכי קאמר, ובין לר' יוסי ובין לרבי יהודה קא מיבעיא ליה היכי קאמרי, דמאי שנא דקא בעי לר' יוסי דאי ר' יוסי לקולא מיקל בתרתי בתוך התחום בפותחת ובסמוך לעיר בלא פותחת ואי רבי יהודה [לקולא] מיקל בחדא בסמוך לעיר בלא פותחת. ולא ירדתי לסוף דעתם בתירוץ זה מכמה טעמים, חדא דאפילו לרבי יוסי לא שמענו אפילו אם מיקל בתרתי דדילמא אינו מיקל אלא אפילו כשאינו סמוך לעיר כל שנכנסים לו בפותחת ואפילו בסמוך לעיר נמי אי אפשר {{ממ|דבעי}} [בלא] פותחת דהכל תלוי בדידיה בפותחת, {{ממ|והרמב"ן}} [והרמב"ם] ז"ל כן כתב {{ממ|פ"ב מהלכות י"ט הי"ד}} דדוקא בשיש לו פותחת, אבל רש"י ז"ל גריס שמע מינה ר' יוסי תרתי לקולא קאמר אבל בגירסת הספרים אינו, ועוד דאפילו לכשתמצא לומר ר' יהודה לקולא ורבי יוסי לחומרא רבי יהודה נמי אית ליה תרתי לקולא סמוך לעיר בין דאית ליה פותחת בין דלית ליה פותחת אבל בתחום שבת דוקא בדאית ליה פותחת. ולי נראה לישב גירסת הספרים, דמשום דקים להו דהלכה כרבי יוסי וכדפסק רבי {{ממ|שילא}} [סלא] משום {{ממ|ד}}הכי קא בעי להו לקולא קאמר או לא.

''' ''' וסמוך לעיר נראה לי תוך שבעים אמה ושירים דהוו כעיר {{ממ|עירובין נז, א}}.

מתני': '''אין מבקעין עצים מן הקורות. ''' [ובגמ' מפרש] דאין מבקעים עצים מן הסואר של קורות ובהא אפילו ר"ש מודה דמודה הוא במוקצה מחמת חסרון כיס {{ממ|שבת קנז, א}}, והא דאוקי להאי מתני' בריש מכילתין {{ממ|ב, ב ע"ש בתוס'}} ובפרק בתרא דשבת {{ממ|שם}} כר' יהודה דאית ליה מוקצה ודלא כר"ש, היינו משום דקתני ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט דלר' שמעון אפילו שנשברה בי"ט מותר. ותמיה לי אמאי דחו לה מדר"ש, אפילו בכי הא מודה ר' שמעון דאין אדם מצפה אימתי תשבר קורתו והוי ליה ככוס וקערה {{ממ|שבת מד, א}} וכסוכה בריאה שנפלה {{ממ|לעיל ל, ב}}. ויש לומר דהכא בקורה חדשה דעבידא דפקעה וכדאוקימנא בפרק [כירה] {{ממ|מג, א}} ההיא דתניא קורה שנשברה סומכין אותה בספסל דאוקימנא בכשורי חדתי דעבידי דפקעי. ואם תאמר אכתי אמאי [דחי לה] מדר"ש לוקמה בקורה ישנה ואפילו לר' שמעון יש לומר משום דסתמא קתני ומשמע כל קורה שנשברה ואפילו חדשה.

'''אין מבקעין עצים לא בקרדום ולא במגל. ''' ופירשו בגמרא דהכי קאמר, אין מבקעין מן הקורה שנשברה בי"ט אבל נשברה מערב יו"ט מבקעין וכשמבקעין אין מבקעין בקרדום דבעינן שינוי. וכתב הראב"ד ז"ל {{ממ|בהשגות פ"ד ה"י}} דבקוע עצים מותר על ידי שינוי לכולי עלמא לפי שאי אפשר לבשל ולאפות בלא עצים ולפיכך עשו אותו כדיכת המלח שהתירו אותה על ידי שינוי ע"כ, והוצרך הרב ז"ל לזה מפני שבקוע העצים מכשירים {{ממ|שא"א}} [שאפשר] לעשותן מערב יו"ט הן ואפילו הכי התירו לבקע. {{ממ|ובתוספתא}} [ובתוספות] אמרו שלא התירו לבקע [אלא] מן הקורות גדולות אבל עצים דקים שנוחים להדליק בלא בקוע אסור דמלאכה שאינה צריכה היא ומלאכה גמורה דאורייתא, וכדאמרינן בשלהי כלל גדול {{ממ|שבת עד, ב}} האי מאן {{ממ|דסלק}} [דסלית] סלתי חייב משום טוחן, וכן נראה גם כן בדברי הרמב"ם ז"ל {{ממ|שם}} שכך כתב: אפשר היה לו לבקע מערב יום טוב ומפני מה לא אסרו הבקוע כלל מפני שאפשר שיפגע בעץ עבה ולא יוכל להבעירו וימנע מלבשל ולפיכך התירו לו לבקע בשינוי ע"כ.

''' ''' ירושלמי {{ממ|ה"ג}}: מן הקורה שנשברה מערב יו"ט מותר, בשאין עליה תורת כלי אבל אם יש עליה תורת כלי אפילו נשברה מעי"ט אסור, רב אמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים, הדא דתימא בכלים שנשברו בי"ט אבל נשברו מעי"ט מותר, בשאין עליהם תורת כלי אבל יש עליהם תורת כלי אפילו נשברה ביו"ט.

'''לא בקרדום ולא במגל, ''' ירושלמי {{ממ|שם}}: אית תנא תני אין מבקעים ואית תנא תני מבקעים, מאן דאמר אין מבקעים במגל קציר ומאן דאמר מבקעים במגל יד.

''' ''' תוספתא {{ממ|פ"ג ה"י}}: לא יתן אדם אבן על גבי בקעת בשביל לשברה אבל מכניסה בחור ושוברה.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

[[קטגוריה:רשב"א: ביצה]]