עריכת הדף "רש"ש/ערכין/יז/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
רש"י ד"ה ולרבי {{ממ|בסופו}}'''. דמערכין נפקא לן דמייתי בעשירות.''' ק"ל וכי יש לרבי קרא בערכין ע"ז. אדרבה נימא דדריש במצורע הוא למעוטי עני שאמר קרבן זה דעשיר עלי ויליף ערכין מיניה. והגמרא י"ל דס"ל דלא ילפי מהדדי וע"כ בערכין אית לי' לרבי מסברא. לכן אמר שפיר דגם במצורע י"ל כן מסברא ולא איצטרך הוא למעוטי:

'''תד"ה לפי''' {{ממ|בסופו}}'''. דקרא ואין ידו משגת.''' כצ"ל:

'''במשנה רי"א אפי' עני והעשיר וחזר כו'.''' כצ"ל וכ"ה במשניות ובגמרא לקמן:

'''שם אבל בקרבנות אינו כן אפי' כו'.''' לשון הרמב"ם בפיה"מ אבל היה עני באותו הפרק שנתחייב בקרבן ה"ז יביא קרבן עני ואפי' אחר שהגיעו לרשותו הנכסים. ומשמע דבכל קרבן עולה ויורד הדין כן. ותימה דהלא משנה מפורשת בסוף כריתות הפריש לעשירית האיפה העשיר יביא עוף העשיר יביא כשבה כו'. הרי דאפי' כבר הפריש לקרבן עני אם העשיר אח"כ מחוייב להביא קרבן עשיר. וע"כ לא פליגי לקמן בגמרא במצורע אלא בתר איזה קרבן אזלינן אבל למיזל בתר חיוב ליכא למ"ד. ועמש"כ בתמורה {{ממ|כ}} בתד"ה הני:

'''גמרא עני והעשיר אשר תשיג עשיר והעני עפ"י אשר תשיג יד הנודר.''' כ"נ דצ"ל. או דצ"ל איפכא עשיר והעני אשר תשיג יד הנודר עני והעשיר עפ"י אשר תשיג וכ"נ מפרש"י. ועי' בלשון הרע"ב שכ' בתרוייהו יד הנודר. והתו"ח גמגם עליו מלשון הגמרא שלפנינו. וע"כ גירסת הרע"ב היה בגמרא כמו שהעתיק. ונ"ל משום דמשקל פועל לו שני מובנים. הא') לשמוש התואר כמו ראובן הכותב שתוכל לקראו כן אף בשעה שאינו כותב. והב') הוא לבינוני פועל שהוא כותב בשעה שמדברים עליו. וכאן מפרשינן ליה בהב' מובנים ולחומרא:

'''שם רש"ס דבר המכפרו כו' ורי"ס דבר המכשירו כו'.''' כ"ה בכריתות:

'''שם והא תניא כו' אבל היה יודע כו' ונעשה חתנו כו'.''' התוי"ט העתיק והא תנן היה קרוב ונתרחק ה"ז כשר כו'. ול"ד כלל במחכ"ת דמתניתין יל"פ דנתרחק קודם ראיית העדות וא"כ הי' כשר מתחלתו דהיינו משעת ראיית העדות עד סופו דהוא הגדתו בב"ד. דזה ודאי אין לומר דמקשה דליבעי שיהא כשר אף קודם ראיית העדות. דהא גם בערכין לא בעי ר"י שלא יהא עשיר קודם קבלת הערך עליו. אבל מברייתא פריך שפיר דמכשרת אף בנפסל ביני לביני:

'''ד"ה היה עני והעשיר. קודם נתינה.''' וכ"ה לשון הרע"ב. וכ"ע התוי"ט ונ"ל דר"ל קודם שיערכנו כו'. ונ"ל דל"ד בזה במחכ"ת דפשוט דאף שהיה עני בשעת הערכת הכהן אם העשיר קודם נתינה נותן ערך עשיר כדמוכח לעיל רפ"ב נתן סלע והעשיר כו' דודאי ר"ל עפ"י הערכת הכהן ואפ"ה תני סיפא פחות מסלע והעשיר נותן נו"ן סלע ומשמע אעפ"י שהעריכו הכהן כבר כדין השגת יד. וכ"מ שם בתד"ה בעידנא דפירשו היה עשיר היינו בשעת הערכת הכהן והעני היינו קודם נתינה. א"כ הי' עני פי' ג"כ בשעת הערכה והעשיר קודם נתינה. וכ"מ מפרש"י בב"מ {{ממ|קיג ב}} בד"ה ומפץ שכ' ואפי' העשיר לאחר שאמדוהו ונטל מה שבידו אך לכאורה מפרש"י לקמן בס"פ שום היתומים משמע כהתוי"ט שכ' ולפי דמים ששמאוה יתן שהרי בזמן שהעריכו כהן לא היה לו יותר. ומוכח דאעפ"י שלא נתן אז שהרי כתב מקודם וזה משהא אותה וימכרנה כו' יתן. אולם י"ל דדינא דהעשיר אינו אלא שהעשיר בכדי שיוכל לתת כל הערך שעליו משלם. וכה"ג כתב הלח"מ בפ"ג מהלכות ערכין לענין עשיר והעני ויישב בזה קושיית התוס' דלעיל {{ממ|ל ב}} ד"ה בעידנא לדעת הרמב"ם ע"ש:

'''רש"י ד"ה אבל. טעמא דאיקבע בקרבן למר כדא"ל כו'.''' כצ"ל:

'''רש"י ד"ה דבר המכפר. דהכי כתיב כו' וכפר הכהן על המטהר וסמיך ליה כו'.''' כצ"ל. ונ"ל דלפ"ז תיבת בטהרתו שבה על זאת תורת אשר בו נגע צרעת ופי' בטהרתו כשבא להטהר:

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}