עריכת הדף "רש"ש/כריתות/יט/א" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
'''גמרא הא קמ"ל דרי"ש לא בעי ידיעה בתחלה.''' כ"ה בשבועות ומלת נמי ליתא:

'''במשנה א"ר יוסי ל"נ כו' שאני אומר מקצת עשה היום כו'.''' משמע דת"ק סבר דאף בזה נחלקו ור"א מחייב ומ"ט. ונ"ל משום דמצינו לר"א לעיל {{ממ|יז}} דמחייב בכתב אות אחת בש"ז ואות אחת בש"ז וס"ל לת"ק דה"ה בשבת ויוה"כ:

'''שם אמר ר"ש תמיהני כו'.''' כ"ה גי' הרמב"ם והרע"ב. אבל מפרש"י {{ממ|ותוס' לקמן (כ}} בסד"ה אלא) משמע דל"ג אר"ש אלא דכ"ז מדברי ר"י. ובמשניות הגי' להדיא אר"י:

'''רש"י ד"ה ע"ד שהוא משם אחד. כגון שתי אילנות כו'.''' והרע"ב צייר בשתי נדות. ובתור"ע הקשה עליו דהא אפי' נתכוון לטהורה ובא על הנדה שהוא מתעסק גמור ג"כ חייב. ותמיהני שהרי הרע"ב לא פי' דבריהם לענין מתעסק אלא לענין ידיעה אחר החטא במה חטא ובזה אין חילוק בין שבת לחלבים ועריות. וה"ל לתפסו במה שלא פי' דבריהם גם לענין מתעסק כדמוכח בגמרא ועי' תוס' לקמן {{ממ|ר"ד כ}}. וכמו ששכל רש"י לפרש וכן בנתכוין כו'. גם מש"כ בתור"ע דר"ש ור"י פליגי בשחורות ולבנות אם הויין שם אחד. ג"כ תמוה דמפרש"י מוכח דלכ"ע הם שם אחד אלא דר"י ס"ל דאפי' בשם א' ממש פוטר ר' יהושע. ושחורות ולבנות דנקט צ"ל דל"ד אלא אורחא דמילתא נקט וכ"מ לישנא דגמרא:

'''רש"י ד"ה על מה נחלקו. וכן בנתכוון בזו ועשה א"ז דבה דכתיב כו' בין אחטאת כו' לר"י עד שיתכוון לחטא בה.''' הן לקמן בסה"ע פי' דלר"י מתעסק פטור מטעם מלאכת מחשבת ואפי' במין אחד. והיא סתירה והרגיש בה התוי"ט. וכן בכל הסוגיא דבריו נראין לכאורה כנאחזין בסבך. ונלע"ד דרש"י לשיטתו לקמן {{ממ|ע"ב}} בד"ה אפי' ר"י מחייב. דאביי ורבא פליגי אדשמואל וס"ל דדוקא מתכוין להיתר מיקרי מתעסק ופטור ולא מדרשה דמלאכת מחשבת {{ממ|דס"ל דלא בא אלא למעוטי הנך דס"פ כיצד הרגל ושם}} דא"כ אפי' במתכוון לאיסור ליפטרו כדשמואל וכפרש"י שם. אלא מדרשה דבה ולדידהו ר"י תרתי מיני מתעסק ממעט מיניה. א) במתכוון להתיר אפי' במין אחד. ב) במתכוון לאיסור בשני מינין. ור"א לא דריש בי' אלא למעוטי נתכוון להיתר לבד. ור' יהודה הוסיף דאפי' בלקדם פטר ר' יהושע בב' מינין ושחורות ולבנים הוו ג"כ ב' מינים כדקס"ד דרב אושעי'. והוא כעין תירוצא דרבא אליבא דשמואל לקמן {{ממ|כ}}. והא דפרש"י בסוף מתניתין פרט למתעסק. בהיתרא כו'. הוא לב' טעמים. א) ליישב דרשה דבה גם לר"א. ב) דדרכו בכ"מ לפרש המשנה כמשמעה בפשוט והיינו דר' יהודה מיירי במתכוון לזו ועשה א"ז. אבל למסקנא דאיירי בלקדם {{ממ|ורמזה רש"י במש"כ בגמרא מפרש מאי פלוגתא דר"י עלייהו}} מצינן לאוקמי מיעוטא דבה לר' יהושע אף במתכוון לזו ועשה א"ז בב' מינים. וכ"ה שיטת הרמב"ם בחבורו פ"ט מהלכות שבת ומוצל מהשגת הראב"ד משום דפסק כאביי ורבא ודלא כשמואל. והלח"מ הלך ג"כ קצת בדרך הזה אבל לא בכולן: והרע"ב נראה שהולך בשיטת התוס' דאביי ורבא לא פליגי אדשמואל. ואינהו מיירי שחתך אותו דבר שנתכוון לו אלא דסבור שהי' תלוש וזה ממעטינן מן בה. ומה שהזכיר גם דרשה דמלאכת מחשבת בזה {{ממ|והרגיש עליו התוי"ט}}. נ"ל דכוונתו דהא האי בה לא כתיב גבי שבת וא"כ מנ"ל למדרשיה דוקא לענין שבת. לזה אומר לפי שמצינו דכ"ר גבה מלאכת מחשבת למעט מתעסק דשמואל לכן מוקמינן נמי מיעוטא דבה דאתי להא דאביי ורבא ג"כ דוקא לענין שבת. ועמש"כ בס"ד בשבועות {{ממ|יט}} בתד"ה פרט. רק עדיין דברי הרע"ב בס"פ אינן מדוייקים:

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}