עריכת הדף "רש"ש/גיטין/מה/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
'''גמרא דתני רב המנונא כו' ס"ת כו' שכתבן מין כו'.''' ובגליון ס"א ל"ג וטעמייהו דמין בלאו ה"ט דוקשרתם כו' פסולין וישרף נמי דודאי לשם עבודת כוכבים כתבו. אבל התוס' בע"ז {{ממ|כז}} בסד"ה וכי. גרסי ליה וישבוהו ע"ש:

'''רש"י ד"ה כותי. גירי אריות הן.''' לכאורה י"ל אפי' למ"ד גירי אמת הן מ"מ לא החזיקו בהן. כמו מסור ומומר ועי' תוס' מנחות {{ממ|מב}} ד"ה ואל ימול:

'''תד"ה והא. דאיירי בה בהדיא.''' ר"ל בכתיבת עובד כוכבים ופי' המהרש"א לא מחוור:

'''תד"ה כל. דאין אשה אוגדת לולב.''' עי' מ"א סי' תרמ"ט סק"ח:

'''תד"ה עד. ומסיק דנאמן כו' ואין אתה נאמן להפסיד ס"ת.''' ע"ש ותראה דיש כאן ט"ס:

'''בא"ד שמתקנין הקלפין ומשרטטין.''' שירטוט מאי בעי בעור בתי תפילין. ולפרש"י בשבת {{ממ|עה ב}} בד"ה ועייל שירטוט א"ש ועמש"כ שם:

'''בסה"ד משמע דבעינן צביעה לשמה.''' ע"ש דהש"ס גופיה דייק הכי:

'''במשנה רמ"א כו' ושא"צ חקירת חכם יחזיר.''' נ"ל הטעם דא"י לקלקלה ולומר שלא ידע שיוכל להפר דזיל קרי בי רב הוא ולא ה"ל למהר ולגרשה ולכן אין סתירה מהא דתנן בנדרים {{ממ|פז ב}} א"י שיש מפירין יפר. אבל התרת חכם אינו מפורש בקרא כדתנן היתר נדרים פורחים באויר כו' {{ממ|חגיגה י}}. והתוי"ט כתב דיאמרו לו שיכול להפר ושוב לא יוכל לקלקלה. וצ"ל דבצריך ת"ח לא מהני מה שיאמרו לו כיון דהיא אינה רוצה עתה ללכת לחכם להתירה. אבל קשה דא"כ מ"ט דר"א דמש"כ בדבור הסמוך דס"ל כו' דיכול לומר א"י שזה נדר. תמוה א'. יאמרו לו שזה נדר ושיכול להפר. ב'. הרי מגרשה מפני שנדרה וע"כ יודע שזה נדר:

'''רש"י ד"ה לא יחזיר. ואפי' כו' או הנדר התירו חכם.''' לכאורה אדרבה בלא התירו הוה רבותא טפי דאפ"ה יוכל לקלקלה בהוודע לו שיכול חכם להתירו. אמנם מצינו כיוצא בזה בלשון המשנה האומר א"ע לפני התיבה בצבועין אף בלבנים ל"י כו' אף יחף ל"י כו' {{ממ|מגילה כד ב}}:

'''רש"י ד"ה שא"צ חקירת חכם. שהרי נדר פתוח הוא.''' כלפי שאמרו בחכם שצריך למצוא בו פתח להכנס בו להתירו. אמר דכלפי בעל פתוח הוא:

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}