עריכת הדף "רש"ש/בבא בתרא/קיח/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
'''גמרא אלא למ"ד לבאי הארץ תמניא הוא דהוי כו' ותרי דידהו כו'.''' תמוה דכיון דמחד אחא ע"כ הוה ידע מדקאמר בשלמא כו' וארבעה דידהו. א"כ הל"ל ט' הוא דהוי. ועוד דכמו דאמרי' דה"ל חד ה"נ י"ל דה"ל תרי ודקארי ליה מ"ק ליה. ולומר דלא אסיק אדעתיה דמתו אחר חפר וכדאכתוב בסמוך זהו דוחק. ועוד דא"כ עיקר התירוץ דהוא שמתו אחר חפר חסר באביי. ע"כ נלפע"ד אחר שהתבוננתי על שנוי הלשון שבדברי אביי דבחד אחא אמר הוה להן {{ממ|דפי' להבנות}} ובהתרי אמר הוה להו דלא ניחא להו למימר למ"ד דלבאי הארץ דה"ל אחי לצלפחד מב' טעמי חדא דכיון דחלקן לא הוה אלא ממה שירשו מחפר ממה שבא לו לעצמו ע"י חזרת בניו כמו חלקי צלפחד לא ה"ל לחשבן בפ"ע דמאי אשמעינן בזה. שנית דהמה קטנים מב' חלקי צלפחד שבא לו מאביו עצמו. ולכן משני לו אביי דתרי אחי דאבא הוה להו ר"ל לצלפחד ואחיו ומתו ולהם היו בנים באי הארץ רבים יותר מלחפר ונתוסף לו מכ"א מהם עד שהושוו חלקם להדדי כדלעיל במשל דרבי וטובא אשמעינן ונכון בס"ד:

'''ר"ש ד"ה לכולה ארעא. כדכתיב וילונו כו'.''' עי' רש"ל. ולי ה"נ יותר לפרש דהכוונה היא על וילונו דבתר מעשה דקרח דכתיב שם בהקהל אשר הוא מורדף ללשון נועדים ומסתמא הם המה אשר כתוב במעשה דקרח ויקהל עליהם קרח את כל העדה ולכן הקדימם לעדת השרופים:

'''ר"ש ד"ה היינו דכתיב. הנותרים למשפחותם.''' כצ"ל:

'''בא"ד וחד אחא דאבא שהיה מיו"מ.''' והא דלא פי' מה שירש בנכסי חפר אביו כדלקמן למ"ד לבאי הארץ. משום דע"כ ר"פ לא נחית לזה דא"כ לא הוי פריך מידי וכדמשני ליה אביי:

'''ר"ש ד"ה ותרי דידהו. הרי לבנות צלפחד שני חלקים של אביהן כו'.''' כצ"ל:

'''תד"ה ולמ"ד לבאי הארץ. ותימה כו' דהא כו' בני מרגלים כו' נטלו בזכות אבי אביהן.''' לכאורה י"ל דע"כ ל"א בזכות אבי אביהן אלא בבני בנים דאמרי מכח אבוה דאבא קאתינא כדלקמן בס"פ מ"ש אבל בבנות בנים היכא דאיכא אחי לאבוהון ל"מ אמרי הכי דהלא אין לבנות במקום בן כלום {{ממ|ועי' לעיל קי"א בתד"ה מקיש כה"ג בבן הבת}}. ואולי סמכו על הא דאמרי' שם האי סברא גם לענין חלק בכורה דבמקום אב קאי וכמו דפסיקא להו בסמוך דהא כי היכי כו' ה"נ יטלו חלק בכורה. אבל יש לחלק. ולא עוד אלא שהרי"ף והרא"ש לא העתיקו שם ענין חלק בכורה וכן הרמב"ם וש"פ משמע דס"ל דלא חדשו הש"ס שם אלא לתרוצי קושיית ומאי קושיא דשם וכיון דמסקינן שם אלא לעולם כדאמרינן מעיקרא ממילא נדחה זה החידוש. והתוס' לשיטתם שם בד"ה אלא וצ"ע לדינא:

'''תד"ה ולמ"ד תרי. קשיא כו' נמי מאחוזת נחלה נפקא לרבנן דלא כו'''' {{ממ|כצ"ל}}. ול"נ ליישב משום דלרבנן דדרשי נחלת אביהן מן נתון תתן ר"ל בצירוף תיבת נחלה {{ממ|כדמשמע מפי' רשב"ם ד"ה מאחוזת}} ואחוזת דרשי לאחי אבא הרי דמב"ת אחוזת נחלה {{ממ|דהם נשוא הענין עיקר המטרה}} דרשי ב' נחלות א' של אביהן ב' של אחי אביהן. ולכן קאמר דמ"ד זה דריש הב' נחלות דאחוזת נחלה לתרי אחי דאבא:

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}