עריכת הדף "רש"י על בראשית רבה/יד/ט" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''שהיא עולה ויורדת.''' כשאדם ישן הרוח עולה מן הגוף ומשוטטת מן הגוף ועל זה חולם חלומותיו ממה שהרוח רואה ושומעת בעולם ויורדת בגוף. מצינו עליה אצל הרוח שנאמר מי יודע רוח בני האדם {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/ג#כא|קהלת ג כא]]}} ע"כ:

'''נשמה זו האופתא.''' הוא דברייתא אמרין הא אופיתא טבא דעת כדגרסינן בשקלים {{ממ|[[ירושלמי/שקלים/א/א|פ"א ה"א]]}} אין יכולין לעמוד על אופי זו. ס"א והאופתא העיקר שבהם היא דברייתא אמרין האופיתא טבא דבר זה עיקר הוא וגרסינן במסכת שקלים אין אנו יכולים לעמוד על אופי של אומה זו {{ממ|[[ירושלמי/שקלים/א/א|פ"א הלכה א']]}} ובפסיקתא אין אנו יכולים לעמוד על אופי של דוד פעמים קורא אותו עני פעמים קורא אותו עשיר:

'''והיא חיה בגוף.''' שפעמים היא מצומצמת בצד הגוף בצד אחד וצד האחר של גוף כולו מת ואינו יכול לסייע מאותו צד שאין החיה שולטת בו ע"כ:

'''כל אבריו מזוגות והיא יחידה.''' שתי עינים שתי אזנים שתי ידים שתי רגלים:

'''אם ישים אליו לבו.''' לאדם הזה להמיתו רוחו כבר הוא בידו מבערב ונשמתו אליו יאסוף בגופו כבר יגוע כל אדם אם מאספה בתוך גופו ממקום אחד שלא תהא מפוזרת בכל האברים כבר יגוע כל אדם והקב"ה הוא מפזרה בכל הגוף שמחממת אותו בשעה שהוא ישן שלא ינשום וימות. לכך נקראת יחידה:

'''רבנן אמרין אם ישים אליו לבו רוחו היא בידו ונשמתו אליו יאסוף כבר יגוע כל אדם יחד.''' מקצתו היא מלמעלה ומקצתו בגוף ואלו אוספה כולה למעלה כבר יגוע כל אדם יחד אלא בשעה שהוא ישן הקב"ה מניחה מקצתה בגוף ומחממת אותו שנא יצטנן וימות האדם חוזרת עליו מלמעלה למטה לתוך גופו לכך על כל נשימה שאדם נושם צריך לקלס להקב"ה מאי טעמא כל הנשמה תהלל יה אכל נשימה שאלמלא שחוזרת מיד היה מת מיד ס"א:

שלא ינשום וימות פן תפרח נשמתו מן הגוף באותן נשימות שהוא מנשם כשהוא ישן ע"כ:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>