עריכת הדף "רש"י/שבועות/מ/א" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
'''{{עוגן1|תדע}}.''' דשאר מתניתין שוה קתני:

'''{{עוגן1|טריסית}}.''' מעה קטנה:

'''{{עוגן1|דינר}} כסף טריסית פונדיון ופרוטה.''' או או קתני:

'''{{עוגן1|דינר}} מטבעות.''' טבועה במטבע צורה ולא טענו משקל וזה הודה לו מטבע ואע"פ שזו כסף וזו נחשת ממין הטענה היא דכולהו מטבע נינהו:

'''{{עוגן1|דיקא}} נמי כו'.''' אלמא טעמא משום דכל מטבע חד הוא ודוקא קתני:

'''{{עוגן1|ורב}}.''' דבעי למימר שוה קתני הכי מפרש סיפא דקאמר שהכל מין מטבע אחד הוא כל מטבעות השנויות כאן דין אחד להם שאף הקטנה שבהן יש בה כדי הודאה לחייבו שבועה:

'''{{עוגן1|נימא}} כשמואל סבירא ליה.''' דכולה מתני' דוקא קתני ומשום הכי תנן ברישא שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור משום דמה שטענו לא הודה לו אבל אי שוה טעין ליה הוה מיחייב ואע"ג דתחלת טענה שתי כסף ותו לא:

'''{{עוגן1|ה"ג}} בתוספתא דינר זהב זהוב יש לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף חייב.''' ופי' דינר זהוב היינו טבוע וטעמא משום דהכל מין מטבע אחד והוה ליה ממין הטענה ומיהו סייעתא לרב הוא דמדאצטריך לפרושי זהב זהוב מכלל דמתני' דתנן דינר זהב סתמא שוה קאמר ושהכל דין מטבע אחד קתני ומדסיפא שוה רישא נמי שוה וקתני רישא שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור וע"כ משום דליכא כפירת שתי כסף הוא:

'''{{עוגן1|ה"ק}} כל האומר דינר זהב כאומר זהב [זהוב] דמי.''' וברייתא לא שהטוען מפרש זהב זהוב קאמר אלא ה"ק הטוען דינר זהב סתם דמסתמא זהב זהוב קאמר והלה אומר אין לך בידי אלא דינר כסף דהיינו נמי דינר מטבע וישנה הודאה ממין הטענה חייב:

'''{{עוגן1|חסר}} מעה פטור.''' אלמא כפירת שתי כסף בעינן:

'''{{עוגן1|לא}} שנו.''' דבעי טענת שתי כסף אלא בשבועה הבאה בטענת מלוה והודאת מקצת דלוה אבל שבועה בעדות עד אחד שהלוה כפר הכל ועד אחד מעידו שהוא חייב ונמצא מחייבו אפילו לא טענו אלא פרוטה וכפר חייב הואיל ואם היו שנים היו מחייבין אותו ממון לפרוע דהא שוה פרוטה ממונא הוא היחיד מחייבו שבועה:

'''{{עוגן1|יישר}} וכן א"ר יוחנן.''' גר' ול"ג תו יישר:

'''{{עוגן1|מכלל}} דפליג עליה ר"ל.''' בעיא הוא דקא בעי גמרא לימא מדקאמר וכן אמר ר' יוחנן מכלל דפליג עליה בר פלוגתיה:

'''{{עוגן1|א"ד}} מישהא הוה שהי ליה ושתיק ליה.''' כך היה דרכו של ריש לקיש כשהיה ר' יוחנן אומר דבר בבית המדרש היה שוהה מלהשיב עד שיגמר רבי יוחנן כל צרכו וכל טעם דבריו ואח"כ היה חולק עליו ובתוך כך יצא רבי יצחק זה מבהמ"ד ולא שמע אם נחלק עליו:

'''{{עוגן1|איכא}} דאמרי מישתי הוה שתי.''' ריש לקיש מיא בבי מדרשא כי אמרה ר' יוחנן להא מילתא:

'''{{עוגן1|ור"ג}} מחייב.''' דלא בעי הודאה ממין הטענה:
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}