עריכת הדף "רש"י/קידושין/פא/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|תיב}} שפיר.''' שב כהוגן שלא תמאיסנו:

'''{{עוגן1|הבו}} לי כסא.''' מזגו לי כוס:

'''{{עוגן1|אכמר}}.''' שוטי"ר בלע"ז:

'''{{עוגן1|שדא}} ביה כיחו.''' השליך בתוכו את כיחו ליחה היוצאה מן הריאה:

'''{{עוגן1|נחרו}} ביה.''' גערו בו:

'''{{עוגן1|שקא}}.''' הוא החזיק עצמו כמת:

'''{{עוגן|שקא2|שקא}}.''' הלקיח כמו שקל:

'''{{עוגן1|שמעו}} דקאמרי פלימו קטל גברא.''' השמיעו לאנשי ביתו קול יוצא מבחוץ ואומרים פלימו קטל גברא:

'''{{עוגן1|ערק}}.''' פלימו כסבור שבאים עליו נוגשי המלך להורגו:

'''{{עוגן1|טשא}}.''' נחבא בבית הכסא חוץ לעיר:

'''{{עוגן1|חזייה}}.''' שטן לפלימו דמצטער:

'''{{עוגן1|מאי}} טעמא אמרת הכי.''' למה הורגלת לקללני:

'''{{עוגן1|אלא}} היכי נימא.''' לדחותך מעלי שלא תחטיאני:

'''{{עוגן1|דפריש}} מינאי.''' מחמת זקנה ומה ירא מיצר הרע:

'''{{עוגן1|קשטה}} נפשה.''' בתכשיטיה קישוטי בשמים ואפרסמון:

'''{{עוגן1|חלפא}} ותני קמיה.''' עברה לפניו ושנתה פעם שניה:

'''{{עוגן1|אנא}} חרותא.''' שם זונה ניכרת בעיר:

'''{{עוגן1|דהדרי}} מיום.''' שחזרתי היום הלום:

'''{{עוגן1|דריש}} צוציתא.''' ענף קטן שבגובה הדקל:

'''{{עוגן1|שוור}}.''' קפץ:

'''{{עוגן1|קא}} יתיב בגוויה.''' להמית את עצמו:

'''{{עוגן1|אישה}} הפרם.''' צריכין סליחה:

'''{{עוגן1|במה}} הכתוב מדבר.''' מאחר שאישה הפרה מה שעברה ומה זו סליחה:

'''{{עוגן1|והיא}} שותה ביין.''' מיד ואף על פי שבהיתר כיון שהיא לאיסור נתכוונה צריכה סליחה:

'''{{עוגן1|כל}} הדווים.''' שיש להם לב לדוות ידוו על זה שאינו מתכוין ויש כאן נשיאות עון:

'''{{עוגן1|מתייחד}} עם אחותו.''' לפרקים אבל אינו דר תמיד ביחוד אצלה בבית:

'''{{עוגן1|ודר}} עם אמו או עם בתו.''' דלא תקיף יצריה עלייהו דאהנו ביה אנשי כנסת הגדולה דלא מגרי בקרובתא מכי כחלינהו ונקרינהו לעיניה כו' {{ממ|סנהדרין דף סד.}}:

'''{{עוגן1|תנאי}} היא.''' גרסינן:

'''{{עוגן1|אמר}} ר' טרפון.''' לאנשי ביתו הזהרו בי להיות עמי ועם כלתי שלא אתייחד עמה:

'''{{עוגן1|מכלליה}} מכולה דברא.''' כשהיה הולך בשדה בגירסא לייחוד היה מונע הבהמות מכל השדה ד"א שאינו מניח להיות רועה והבהמות בשדה אחד:

'''{{עוגן1|שתי}} יבמות.''' נשי שני אחין ששונאות זו את זו כשתי צרות שדואגות שמא תפול ליבום לפני בעלה ותיעשה לה צרה אשה וצרתה ואשה וחמותה ובת חמותה ובת בעלה כולן שונאות זו את זו וטעמא מפרש ביבמות בפרק האשה שהלכה {{ממ|יבמות דף קיז.}}:

'''{{עוגן1|שיודעת}} טעם ביאה.''' כלומר מה היא ביאה שתדע לספר דברים בשוק:

'''{{עוגן1|ואינה}} מוסרת עצמה לביאה.''' מתוך קוטנה עדיין לא לבשה יצר הילכך אין כאן משום דעת קלה שלא תהא נוחה להתפתות:

'''{{עוגן1|תינוקת}} בת תשע שנים ויום אחד.''' והביאה שערות דכי איכא שדים נכונו ושערך צמח הוא דמגרו בה וסבר לה כמאן דאמר {{ממ|בנדה דף מו.}} בת תשע שנים ויום אחד שהביאה שערות סימן הן מכאן ואילך אבל קודם לכן שומא ותינוק בן י"ב שנה ויום אחד קרי ליה הגדיל ולא יישן עם אמו עוד בקירוב בשר:

'''{{עוגן1|זה}} וזה.''' בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא דתינוקת בעינן שדים נכונו בסימני נערות בסימנין [שבדדים] דהיינו בוחל כדתנן במסכת נדה {{ממ|דף מז.}} בוחל אלו ימי הנעורים ושערך צמח אלא דללישנא קמא אי אתיא שערות מתשע שנים ולמעלה הוי סימן גמור וללישנא בתרא הוי שומא עד בת שתים עשרה שנים ויום אחד:

'''{{עוגן1|בושה}} לעמוד לפניו.''' בידוע שיש בה טעם ביאה:

'''{{עוגן1|לא}} סבר לה מר דמקדשא.''' אין אדוני יודע שהיא מקודשת ויש לו להתרחק מאשת איש:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>