עריכת הדף "רש"י/פסחים/לא/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

'''{{עוגן1|אלא}}.''' רישא וסיפא כשהרהינו אבל בלא הרהינו דכולי עלמא מכאן ולהבא הוא גובה:

'''{{עוגן1|קונה}} משכון.''' כל ימי הלואה המשכון קנוי לו ואם נאנס חייב באונסין שאינו עליו לא כשומר חנם ולא כשומר שכר שפטורין באונסין אלא כולו ברשותיה ובשמירתו עומד:

'''{{עוגן1|ולך}} תהיה צדקה.''' בהשבת העבוט כתיב אי אמרת קונה משכון איכא צדקה בהא שכיבה ששכב בשמלתו שהשאיל לו זה דבר הקנוי לו ואם אינו קונה צדקה בהשכבה זו מניין על שלו שכב:

'''{{עוגן1|אבל}} ישראל מנכרי לא.''' הלכך לא עבר עליה דאמר מר {{ממ|[[בבלי/פסחים/כט/א|לעיל דף כט.]]}} אבל אתה רואה של אחרים:

'''{{עוגן1|תנן}} נכרי שהלוה וכו'.''' ואותיבנא לרבא לעיל ושנינן בשהרהינו אצלו והא אמרת השתא דברי הכל נכרי מישראל לא קני:

'''{{עוגן1|לא}} קשיא.''' מתניתין דאמר ליה כשהרהינו אצלו אם לא אתן לך עד יום פלוני יהא שלך מעכשיו הלכך נכרי שהלוה את ישראל קם ליה חמץ ברשות נכרי וישראל שהלוה את הנכרי קם ליה ברשות ישראל ברייתא דלא אמר ליה מעכשיו אלא כשאר משכון נתנו לו וקבע לו זמן שאם לא יפרע לו יגבה חובו ממשכונו וישום אותו בדמים הלכך בנכרי שהלוה לישראל דברי הכל אפילו לא פרע ליה אסור לישראל ליהנות ממנו דכל ימות הפסח של ישראל היה דמכאן ולהבא הוא גובה ואי משום דהרהינו נכרי מישראל לא קני וישראל שהלוה פליגי מאן דאסר סבר כיון שהרהינו בעל חוב קונה משכון וליכא למימר הכא מכאן ולהבא גובה ומאן דשרי קסבר ישראל מנכרי ליכא צדקה ולא קני משכון:

'''{{עוגן1|ומנא}} תימרא.''' דאפילו כשהרהינו שאני לן בין אמר מעכשיו ללא אמר מעכשיו:

'''{{עוגן1|פת}} פורני.''' פת גדולה האפויה בתנור גדול כעין תנורים שלנו שהתנורים שלהם היו קטנים ומיטלטלין ופיהם למעלה ומדביקין הפת בדפנות שאין אופין בה אלא פתים קטנים ואורחא דמילתא נקט דאיידי דחשיבי שקיל ליה במשכון:

'''{{עוגן1|אינו}} עובר.''' בפסח דקסבר ישראל מנכרי לא קני משכון:

'''{{עוגן1|הגעתיך}}.''' מעכשיו קאמר אם לא אפרע לך עד יום פלוני עובר ואף על פי שלא הגיע הזמן שמא כשיגיע לא יפרע ונמצא עובר למפרע בבל יראה:

'''{{עוגן1|מאי}} שנא רישא כו'.''' אי הגעתיך לאו מעכשיו הוא מאי קא מהני בלאו הגעתיך נמי כי מטא זמניה ולא פרע שקיל ליה בחובו:

'''{{עוגן1|ומלאי}} של ישראל.''' פת ויין הנמכר בתוכה:

'''{{עוגן1|אסור}} בהנאה.''' דלא תלינן ליה בפועלין אלא מן של מלאי היה ושל ישראל הוא:

'''<big>{{עוגן1|גמ'}}</big> {{עוגן1|צריך}} שיבטל בלבו.''' שמא יפקח הגל במועד ונמצא עובר עליו:

'''{{עוגן1|כספים}}.''' של פיקדון אין להם שמירה אלא בקרקע ואם לא נתנן בקרקע ואבדו פשיעה היא אצלו וחייב דשומר חנם חייב בפשיעה:

'''{{עוגן1|משום}} ריחא.''' שהכלב מריחו ומחטטו ומוציאו:

'''{{עוגן1|מסיכרא}}.''' מקום:

'''<big>{{עוגן1|מתני'}}</big> {{עוגן1|בשוגג}}.''' ששגג בתרומה ואפילו הזיד בחמץ משלם קרן וחומש ואף על גב דלא הוה שויא מידי דחמץ בפסח אסור בהנאה מיהו שוגג דתרומה דכתיב ביה וחמישיתו יוסף עליו ונתן לכהן את הקודש דבר הראוי להיות קודש שאינו יכול לשלם לו המעות אלא הפירות והתשלומין נעשין תרומה כדלקמן לאו לפי דמים משלם אלא לפי מדה משלם הלכך לאו בתר דמים אזלינן:

'''{{עוגן1|במזיד}}.''' שהזיד בתרומה אפילו שגג בחמץ פטור מן התשלומין:

'''{{עוגן1|ומדמי}} עצים.''' אם תרומה טמאה היא אין משלם לו דמי עצים שהיתה ראויה להיסק תחת תבשילו משום דתרומה מזיד אין בה חומש ואין תשלומיה לכפרה ואין נעשין תרומה דגבי חומש בשגגה כתיב אבל מזיד אינו אלא כשאר גזלן בעלמא ומשלם מעות ולפי דמים ולא לפי המדה וחמץ בפסח לאו בר דמים דאסור בהנאה ואף להיסק לא הוי חזי ליה ולאו מידי אפסדיה:
{{שומר דף בבלי|ואחד}}


{{שולי הגליון}}


{{ניווט כללי תחתון}}