עריכת הדף "רש"י/פסחים/כ/א" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

'''{{עוגן1|נשאלין}} עליה.''' כלומר חשבינן לה לטמא אותה כאילו יש בה דעת לישאל לשון אחר נשאלין לב"ד מה תהא עליו{{הערה|מה תהא '''עליה''' וזו {{ממ|הגהות הב"ח}}.}} וזו עיקר נשאלין עליה בעלים יהו נשאלין בעל כרחן בשבילה לב"ד מה תהא עלה:

'''{{עוגן1|ואפילו}} הוא כלי מונח על גבי קרקע.''' כלומר אע"ג דכלי טהור זה שנולד בו הספק אין בו דעת לישאל ובו לא היה אדם עוסק שיהא מוליכו ומביאו בידו אבל אדם עסוק בטומאה שהיה נושא שרץ בידו ספק נגע בכלי ספק לא נגע אם רה"י הוא ספיקו טמא:

'''{{עוגן1|האי}} בשר דאיתכשר במאי.''' ה"נ מצי בעי אקרא והבשר אשר יגע בכל טמא במאי איתכשר ואיכא למימר בשר דקרא פשיטא דאיכא הכשר טובא דבשר של שלמים נאכל בכל העיר ולכל אדם ושם מדיחין אותו ומבשלין אותו ואיכא הכשר טובא אבל בהמה זו שנמצאת בבשרה מחט בעזרה במקום שחיטה ומהיכן קבל הבשר הכשר דמה אינו מכשיר מדר' חייא בר אבא א"ר יוחנן כו':

'''{{עוגן1|משקה}} בית מטבחיא.''' שהודחה בהן אינו מכשיר:

'''{{עוגן1|אלא}} דאיתכשר בחיבת הקודש.''' חיבת הקודש מכשרתה לבוא לידי טומאה דקיימא לן בפרק שני דשחיטת חולין חיבת הקודש משווה לה אוכל לקבולי טומאה:

'''{{עוגן1|למימני}} ביה ראשון ושני.''' שיהא הוא מטמא אחרים דקתני הבשר טמא ולא קתני הבשר פסול:

'''{{עוגן1|נמי}}.''' בתמיה א"כ תיפשוט מדקתני טמא משמע מטמא אחרים משום הכשר חיבת הקודש תיפשוט דבעי ריש לקיש בשחיטת חולין:

'''{{עוגן1|צריד}} של מנחות.''' יבש של מנחות מקום שלא נגע לשם שמן:

'''{{עוגן1|צריד}}.''' לשון יבש ודומה לו גבי שופר {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/כז/ב|ר"ה ד' כז:]]}} היה קולו דק או עבה או צריד להכי נקט פרה של זבחי שלמים לפי שהעור והבשר לבעלים ומתעסק ליפות העור והבשר ומעבירה בנהר סמוך לשחיטה ומשקין אותה כדי שתהא נוחה להפשיט כדאמרינן בסיומא דביצה{{הערה|[{{כ}}[[בבלי/ביצה/מ/א|דף מ.]]] {{צבע גופן|אפור|גליון ש"ס וילנא}}}}:

'''{{עוגן1|ועדיין}} משקה טופח עליה.''' ואי אפשר שלא יפול מן המשקה על הבשר כל שהוא בשעת הפשט:

'''{{עוגן1|ונהדר}} פרש.''' דקא סלקא דעתך תורת משקה עליו שהרי בשעה זו השקה אותה:

'''{{עוגן1|בפרש}} עבה.''' דלאו משקה הוא:

'''{{עוגן1|שרץ}} מטמא את המשקין.''' מקל וחומר מכלי כדלעיל ומשקין שבאו מחמת שרץ מטמאין כלי כדיליף מבכל כלי יטמא וקא סבר יטמא הכלי מן המשקה כדהוה דריש לה ר' יהודה מיקמי דהדר ביה ודריש ביה נמי להאי יטמא יטמא ויליף מיניה דחוזר כלי זה ומטמא את האוכלין כדאשכחן בהו דכלים מטמאין{{הערה|מטמאין '''אותן''' מכל אשר בתוכו {{ממ|הגהות הב"ח}}.}} מכל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל משמע שנטמא האוכל מאויר כלי חרס ואוכלין את המשקין כו' ומיהו לא מיתרצא היא דהאי אוכל הבא מחמת כלי דקאמר קרא דמטמא משקה לאו מכלי הבא מחמת משקה קאי אלא בבא מחמת שרץ ותנא תני למדנו שלש טומאות בשרץ דמשמע דטומאה הולכת מזה לזה ומזה לזה ומהכא הוה מצינו למיפרכיה למילתיה אלא דאקשי ליה קושיא אחריתי מפורשת טפי דקתני שלש וקא חשיב ארבע והיא היא:

'''{{עוגן1|ואוכלין}} מטמאין את המשקין.''' דדריש יטמא דגבי אוכלין יטמא לטמא אוכלין המשקין כדדריש ליה ר"ע והוא הדין דמצי למיתני וכלי מטמא את המשקין ומשקין מטמאין אוכלין כיון דאית ליה יטמא יטמא אלא חדא מינייהו נקט ותרווייהו לא מצי למיתני דנימא כלי מטמא את האוכלין ואוכלין את המשקין ומשקין שבאו מן האוכלין מטמאין את האוכלין דהא ליתא בקרא אפי' לר' עקיבא דהוה ליה שלישי עושה רביעי דוכל משקה אשר ישתה אתוכו דכלי חרס קאי שקיבל המשקה הזה טומאה מן הכלי וכי דרשת יטמא יטמא אכתי שני עושה שלישי משכחת מיניה אבל שלישי עושה רביעי לא ילפת מיניה:

'''{{עוגן1|הני}} ארבעה הויין.''' שלישי עושה רביעי לא משכחת ליה בקרא דכי כתיב אוכל הבא מחמת כלי מטמא משקה לאו בכלי הבא מחמת משקה כתיב אלא בכלי הבא מחמת שרץ ותנא גופיה חשיב ארבע ותני שלש:

'''{{עוגן1|גוז}} משקין דרישא.''' חתוך משקין הראשונים ואימא שרץ מטמא את הכלי והכלי את האוכל ואוכל את המשקה וכן הן סדורין במקרא ור' עקיבא הוא דדריש יטמא יטמא ושני עושה שלישי והוא הדין דמצי למיתני נמי שרץ כלי וכלי משקה ומשקה אוכל וחדא מינייהו נקט כדפרשינן דתרווייהו לא מצי למתני והא אתא לאשמעינן דשני עושה שלישי בחולין:

'''{{עוגן1|אדרבה}} גוז משקין דסיפא.''' ואימא שרץ משקה ומשקה כלי מבכל כלי יטמא כדהוה דריש ליה ר' יהודה וכלי אוכל דרוש ביה להאי יטמא דכלי יטמא ומשקין דסיפא לא תיתני משום דרביעי לא כתיב ואע"ג דאוכל ודאי מטמא משקה הכא לא תתנייה דהאי אוכל דהכא שלישי הואי:

'''{{עוגן1|אמר}} ליה לא אשכחן תנא כו'.''' ואי הכי תדרוש כמאן תוקמיה:

'''{{עוגן1|וסימניך}}.''' שלא תטעה בסדרן:

'''{{עוגן1|נזייתא}}.''' סדר מטילי שכר שעורין תחלה נותנין כלי ואח"כ אוכל ואח"כ משקה:

'''{{עוגן1|שרץ}} שנמצא בתנור.''' ולא נגע בפת הפת שבתוכו שני לטומאה ואינם מטמאים חולין לרבנן מפני שהתנור תחלה התנור קיבל טומאה מן השרץ והפת מן התנור:

'''{{עוגן1|וליחזייה}} להאי תנור כמאן דמלי טומאה.''' כיון דקיימא לן אויר כלי חרס מטמא מן השרץ אף על פי שלא נגע אלמא כמאן דמלי טומאה הוא דהא לא נגע בו ומטמאו ותיהוי נמי פת כאלו נוגעת בשרץ:

'''{{עוגן1|אמר}} ליה לא אשכחן תנא כו'.''' ואי הכי תדרוש כמאן תוקמיה:

'''{{עוגן1|יכול}} יהו כל הכלים.''' אם כלי שטף נתון בתוך כלי חרס ושרץ באויר החיצון יכול יהא כלי עץ או כלי מתכת שבתוכו טמא משום דכתיב כל אשר בתוכו יטמא:
{{שומר דף בבלי|ת"ל}}


{{שולי הגליון}}


{{ניווט כללי תחתון}}