עריכת הדף "רש"י/פסחים/ו/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

'''{{עוגן1|שהרי}} משה רבינו עומד בפסח ראשון.''' ודורש להן בהלכות פסח השני דהיינו שלשים יום שהוא בארבעה עשר באייר:

'''{{עוגן1|מה}} להלן ראש חדש.''' דכתיב ביה באחד לחדש השני:

'''{{עוגן1|וניכתוב}} ברישא כו'.''' לא אשמעתין פריך אלא אסדר פרשיות קפריך מכדי פרשת פסח נאמרה תחלה שהרי בחדש הראשון נאמר כדכתיב בחדש הראשון לאמר ופרשת{{הערה|כצ"ל (ולא ופרש'''ה''' כבדפוס וילנא). ע"פ דפוס ונציה.}} פקודים נאמרה באייר ומאי טעמא אקדמה להאי בראש הספר ופרשה{{הערה|כצ"ל (ולא ופרש'''ת''' כבדפוס וילנא). ע"פ דפוס ונציה. ושם הושמטה תיבת בפרשת ונכתב: ופרשה זו בהעלותך.}} זו בפרשת בהעלותך:

'''{{עוגן1|אין}} מוקדם ומאוחר בתורה.''' לא הקפידה תורה על סדר מוקדם ומאוחר ופרשיות דנאמרו תחלה הקדימו המאוחרות לה:

'''{{עוגן1|בתרי}} ענייני.''' בשתי פרשיות:

'''{{עוגן1|בחד}} עניינא.''' במקראות הסדורות בפרשה אחת:

'''{{עוגן1|דאי}} לא תימא הכי.''' דבסדר כתיבתן נאמרו הא דקיימא לן כל כלל ופרט אין בכלל אלא מה שהוא בפרט לפי שבא הפרט ופרט שזהו הכלל היכי סמכינן עלה דילמא פרט וכלל הוא:

'''{{עוגן1|נעשה}} כלל מוסף על הפרט.''' שלא תאמר אין כאן אלא פרט או כיוצא בו נביא בדינו בבנין אב לכן הוסיף הכתוב כלל אחריו להביא כל דבר ואפילו אינו דומה לפרט:

'''{{עוגן1|אי}} הכי.''' קשיא לך אפילו בתרי ענייני תיקשי לך דהא דיינינן כלל ופרט כשנאמר אחד מהן בפרשה זו ואחד מהן בפרשה אחרת:

'''{{עוגן1|הא}} ניחא.''' דלא קשיא לך:

'''{{עוגן1|למאן}} דאמר כלל ופרט המרוחקין אין דנין כו'.''' ופלוגתא היא במנחות בפרק כל המנחות באות מצה {{ממ|[[בבלי/מנחות/נה/ב|דף נה:]]}} ובבבא קמא בהחובל {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/פה/א|דף פה.]]}}:

'''{{עוגן1|הבודק}} צריך שיבטל.''' בלבו סמוך לבדיקה מיד ואומר כל חמירא דאיכא בביתא הדין ליבטיל{{הערה|פתח בלב וסיים באמירה בפה, עיין לעיל {{ממ|[[רש"י/פסחים/ד/א|ד. ד"ה חובת]]}}.}}:

'''{{עוגן1|מאי}} טעמא.''' הרי מבער כל הנמצא:

'''{{עוגן1|וכי}} תימא כיון דמנטר להו אגב ביתיה.''' עם שאר ממונו הוא משמרן שכשהוא נועל ביתו לשומרו נמצא משמר כל מה שבתוכו הלכך חשיבי ושימור דלאו אדעתא דידיה הוא מי מחשבי ליה:

'''{{עוגן1|והתניא}} סופי תאנים.''' סוף לקיטת תאנים נמצאים בתאנה תאנים שאינן מתבשלות כל צרכן עולמית:

'''{{עוגן1|ומשמר}} שדהו מפני ענבים.''' ובעל הבית זה משמר שדה זו שלא יכנסו בני אדם לתוכה ואין דעתו מפני התאנים אלא מפני שיש בה ענבים שעדיין לא הגיע עת הבציר או סופי ענבים שלא יתבשלו עולמית ובעל הבית משמר שדהו זו שהן בתוכה ולא בשבילן אלא מפני מדלעות ומקשאות שבה. קשואין ודלועין שם הפרי עצמו. מקשאות ומדלעות קרי כל האילנות:

'''{{עוגן1|וחייבין}} במעשר.''' אם ליקטן בעל הבית או נתנן לאחר:

'''{{עוגן1|ופטורין}} מן המעשר.''' דהפקר פטור מן המעשר:

'''{{עוגן1|ודעתו}} עליה.''' חשובה היא בעיניו וחס עליה לשורפה ומשהה אפילו רגע אחד ונמצא עובר עליה בבל יראה ובבל ימצא אבל משבטלה אינו עובר דלא כתב אלא תשביתו:

'''{{עוגן1|דלאו}} ברשותיה הוא.''' אינו שלו:

'''{{עוגן1|דאמר}} ר' אלעזר ב' דברים אינן שלו ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו.''' להתחייב עליהן:

'''{{עוגן1|בור}} ברשות הרבים.''' הפותחו חייב בניזקין ואין הבור שלו אלא של הפקר שהרי ברשות הרבים הוא ואף על פי שכרהו אין רשות הרבים קנויה לו:

'''{{עוגן1|וניבטליה}} בארבע.''' כלומר למה הוצרכתו לבטל בלילה ליתקנו רבנן לכל אדם שיבטל קודם איסורו:

'''{{עוגן1|פשע}}.''' ישכח ויבא לידי פשיעה שעל ידי מה יזכר אבל עכשיו שעסוק בבדיקתו יזכר:
<noinclude>{{שומר דף בבלי|וניבטליה}}


{{שולי הגליון}}


{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>