עריכת הדף "רש"י/עירובין/לב/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

'''{{עוגן1|איסורא קלילא}}.''' שלא מן המוקף:

'''{{עוגן1|איסורא רבה}}.''' לאכול טבלים:

'''<big>{{עוגן1|מתני'}}</big> {{עוגן1|למעלה}} מעשרה טפחים כו'.''' מפרש בגמרא:

'''{{עוגן1|נתנו}} בבור כו'.''' מפרש בגמרא:

'''<big>{{עוגן1|גמ'}}</big> {{עוגן1|אי}} דנתכוון.''' לקנות שביתתו על אילן:

'''{{עוגן1|הוא}} ועירובו במקום אחד.''' ואפילו למעלה מי' עירובו עירוב:

'''{{עוגן1|אלא}} דנתכוון לשבות למטה.''' תירוצא הוא הילכך למעלה מעשרה אין עירובו עירוב דבמקום שנתכוון לשבות שם היא שביתתו וכיון דאי הוה בעי למישקל עירוביה ומיכליה בשעה שהעירוב זוכה לו דהיינו בין השמשות לא מצי שקיל דמייתי מרשות היחיד לרשות הרבים לא הוה עירובו עירוב וכגון דאילן רחב ד' והוי למעלה מי' דידיה רשות היחיד למטה מי' עירובו עירוב ואע"ג דלמטה מי' כרמלית הוא דכל ג' עד ט' ברוחב ד' כרמלית היא כדאמרן ביציאות השבת {{ממ|[[בבלי/שבת/ח/א|שבת דף ח.]]}} וקא מייתי ליה מכרמלית לרה"ר הא מוקמי לה כרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות:

'''{{עוגן1|והא}} משתמש באילן.''' כי שקיל ליה ואמאי עירובו עירוב אפי' למטה מעשרה והא לא מצי שקיל ליה דשימוש אילן שבות הוא כדתנן {{ממ|[[בבלי/ביצה/לו/ב|ביצה דף לו:]]}} אלו הן משום שבות לא עולין באילן והוא הדין דמצי למיפרך והא קא מייתי מכרמלית לרשות הרבים אלא כיון דהא שבות והא שבות חדא מינייהו נקט:

'''{{עוגן1|בין}} השמשות.''' שהיה שעת קניית עירוב וכיון דההיא שעתא מצי שקיל ליה נמצאת סעודה הראויה לו באותה שעה ותו לא איכפת לן. לא גזרו עליו בין השמשות דכיון דבין השמשות ספיקא הוא ושבות דרבנן הוא לא גזור ולקמן {{ממ|[[בבלי/עירובין/לג/א|לג.]]}} מפרש מאי רבי ומאי רבנן:

'''{{עוגן1|עיבורה}} של עיר.''' כל בית שישנו בתוך שבעים אמה ושיריים לעיר קרי עיבורה של עיר בפרק כיצד מעברין {{ממ|[[בבלי/עירובין/נז/א|לקמן דף נז.]]}}:

'''{{עוגן1|אבל}} באילן העומד בתוך עיבורה של עיר.''' כגון שהיה עיר בתוך אלפים אמה של עירו והיה רוצה לילך עוד אלפים והניח עירובו באותה העיר באילן העומד בתוך עיבורה של עיר:

'''{{עוגן1|אפי'}} למעלה מעשרה.''' והוא נתכוון לשבות למטה עירובו עירוב:

'''{{עוגן1|דמתא}}.''' מתוך שהיא מוקפת יישוב מחיצות ואינה מגולה חזינא לה כמאן דמליא עפרא והוי כמאן דנתכוון לשבות למעלה מעשרה ואע"ג דאי בעי למשקליה לא מצי שקיל דהא אילן רשות היחיד ותחתיו רשות הרבים חזינן למקום שביתתו כאילו הוא גבוה למיהוי כאילו נתכוון לשבות למעלה ויקנה לו העירוב:

'''{{עוגן1|כיון}} דאמר רבא הנותן את עירובו וכו'.''' לקמן בהאי פירקא {{ממ|[[בבלי/עירובין/לה/א|דף לה.]]}} גבי נתגלגל חוץ לתחום דקתני מתניתין אינו עירוב ואמר רבא לא שנו אלא שנתגלגל חוץ לתחום ארבע אמות אבל תוך ארבע אמות הנותן את עירובו יש לו ארבע אמות כלומר ארבע אמות שסביביו הוו ליה כמוקפות מחיצות וכי היכי דהנותן את עירובו בבית שמקצתו בתחום ומקצתו חוץ לתחום מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה דהוי כל הבית כאילו הוא בתוך תחומו כדאמרינן לקמן בכיצד מעברין {{ממ|[[בבלי/עירובין/סא/א|דף סא.]]}} אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה כו' הא נמי כל ארבע אמות הוו להו כבית ומצי לאיתויי מחוץ לתחום בתוך התחום אלמא לרבא כרשות היחיד הן לו:

'''{{עוגן1|ורשות}} היחיד עולה עד לרקיע.''' ואפילו נתנו למעלה מעשרה הוא ועירובו ברשות היחיד הן ונהי דלא רשות היחיד ממש נינהו לגבי איסורא דאורייתא למשקליה מאילן להתם דהא ליכא מחיצה מיהו לענין מיהוי הוא ועירובו במקום אחד הוי חד רשותא דומיא דנותן בעיבורה של עיר דחזי ליה רבא כמאן דמליא:

'''{{עוגן1|באילן}}.''' שנופו נוטה חוץ לארבע אמות שהוא סוף התחום והניח עירובו בנופו חוץ לד' אמות:
{{שומר דף בבלי|והוא}}


{{שולי הגליון}}

{{ניווט כללי תחתון}}