עריכת הדף "רש"י/סנהדרין/קג/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

'''{{עוגן1|בגלל}} מנשה דלא עשה תשובה.''' והמשיכן כולן אחריו:

'''{{עוגן1|כאשר}} עשה אחאב.''' דמשמע כשיעור השנים שחטא אחאב במלכו חטא מנשה והיינו כ"ב שנה שחטא בהם כנגד כ"ב שנים שמלך אחאב:

'''{{עוגן1|פשו}} להו ל"ג.''' שעשה תשובה:

'''{{עוגן1|וישמע}} אליו ויחתר לו.''' ומבחוץ כתיב ויעתר לו כך שמעתי:

'''{{עוגן1|מדת}} הדין.''' היתה מעכבת שלא להקביל פני מנשה בתשובה ועשה הקב"ה מחתרת ברקיע ופשט ידו וקבלו בלא ידיעת מדת הדין:

'''{{עוגן1|מאי}} דכתיב בראשית ממלכות יהויקים ובראשית ממלכת צדקיה.''' מ"ט כתיב בהני בראשית יותר מאחריני:

'''{{עוגן1|וכי}} עד האידנא לא הוה מלכי.''' ואי משום תחלת ממלכתו קאמר ה"ל למכתב בשנה ראשונה למלכותו אלא להכי שני קרא בדיבוריה וכתיב בראשית ללמדך מעשה בראשית היה בימי יהויקים שבקש הקב"ה להחזיר את עולמו לתהו ובהו כמו שהיה מבראשית:

'''{{עוגן1|כיון}} שנתסכל בדורו.''' של יהויקים שהיו צדיקים שעדיין לא גלו החרש והמסגר:

'''{{עוגן1|דורו}} של צדקיהו.''' היו רשעים שכל הצדיקים הגלו כבר עם יהויכין:

'''{{עוגן1|איש}} חכם נשפט.''' זה הקב"ה שנקרא ה' איש מלחמה {{ממ|[[תנ"ך/שמות/טו#ג|שמות טו]]}} איש אויל אלו מלכים שבסמוך אחז ואמציה ורגז ושחק ואין נחת בין שהוא כועס עמהם בין שהוא שוחק עמהם אינן יראין מלפניו ואינם חתים לחזור למוטב:

'''{{עוגן1|בכי}} ליה למר כו'.''' לאו דוקא נקט מר אלא משום דהכי מילי דאינשי כשהוא חכם כשהוא רוצה להישפט ולהתווכח עמהן בין שהוא שוחק עליהם בין שהוא כועס עמהן אינם יראים מלפניו ואינם חתים לחזור למוטב:

'''{{עוגן1|מקום}} שהיו מחתכין בו.''' ודורשין הלכות נהפך למושב לצים של שרי מלך בבל:

'''{{עוגן1|בשער}} התוך.''' לשון חותך והיינו בהר הבית ובעזרה ששם היו יושבים סנהדרין וכדאמר בעלמא {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/פו/ב|לעיל דף פו:]]}} ג' בתי דינין היו שם אחד בלשכת הגזית ואחד על פתח העזרה ואחד על פתח הר הבית:

'''{{עוגן1|קולתיה}} תלא.''' כלומר במקום שהיו חותכין הלכות בו דנין שרי בבל דינים שלהם:

'''{{עוגן1|באתרא}} דמריה תלא זייניה.''' מקום. שהאדון תולה כליו:

'''{{עוגן1|קולבא}} רעיא.''' נבל רועה:

'''{{עוגן1|קולתיה}} תלא.''' כדו תלה לשם כמו {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כד#טו|בראשית כד]]}} כדה דמתרגמינן קולתא. ל"א קודתיה מקדתו כמו {{ממ|[[בבלי/סוטה/ט/א|סוטה דף ט.]]}} מקדה של חרס:

'''{{עוגן1|והנה}} עלה כולו קמשונים זה אמון.''' שהעלה שממית ע"ג המזבח לקמן:

'''{{עוגן1|כסו}} פניו חרולים זה יהויקים.''' שכסה פניו מאורו של הקב"ה כדאמר לקמן כלום אנו צריכים אלא לאורו יטול אורו:

'''{{עוגן1|על}} שדה איש עצל עברתי זה אחז.''' ולהכי קרי ליה עצל שחתם את התורה ובטל את העבודה לקמן:

'''{{עוגן1|ועל}} כרם אדם חסר לב זה מנשה.''' שקדר אזכרות והרס את המזבח (ל"א) חרולים אורטיג"ש:

'''{{עוגן1|זה}} צדקיה.''' שהיה צדיק ונהרס בית המקדש בימיו:

'''{{עוגן1|משך}} ידו את לוצצים.''' משך הקב"ה את ידיו מן הלוצצים שלא להתקרב אצלם:

'''{{עוגן1|לא}} יגורך רע.''' היינו מספרי לשון הרע דכתיב בתריה תאבד דוברי כזב איש דמים וגו' ועוד דכתיב בתריה קרבם הוות קבר פתוח גרונם וגו':

'''{{עוגן1|שלא}} תמצא אשתך ספק נדה וכו'.''' והיינו באהלך באשתך כדאמרי' אין אהלו אלא אשה ובשעה שאדם בא מן הדרך קשה לו כשימצא את אשתו ספק נדה יותר מנדה ודאית שעל ספק הוא מיצר ויצרו תקפו ואומר טהורה היא ועל חנם אני מונע:

'''{{עוגן1|עד}} כאן ברכו אביו.''' דוד אביו לשלמה בנו מסתמא לפי ענין הברכות יש לידע סדור ברכות שכן דרך האב בדברים האלו בספק נדה וביצה"ר ובהרהורים רעים ובבנים ותלמידים שלא יקדיחו תבשילם ברבים אבל אשה אינה נותנת דעת בכך אלא מהמרכת הלב שיש לה מתפללה על בנה שינצל מאבן נגף ומרוחין ושדין לפיכך קא דריש לפי הענין שאלו ברכות ברכתו אמו כי מלאכיו יצוה לך מ"ר ועוד משום דכתיב כי מלאכיו משמע ליה דסליק ענין אחד דברכה ומכי מלאכיו עד כי בי חשק סליק חד ענין הלכך מוקים דמי לדמי דע"כ ברכו אביו וכו'. מ"ר:
{{שומר דף בבלי|כי}}


<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>