עריכת הדף "רש"י/סנהדרין/ב/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''{{עוגן1|דיני}} ממונות בשלשה.''' בגמ' ילפינן להו:

'''{{עוגן1|גזילות}}.''' כופר בפקדון דמששלח בו יד הוי גזלן וכן החוטף מיד חבירו הוי גזלן כגון ויגזול את החנית מיד המצרי {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/כג#כא| שמואל ב כג]]}} אבל לוה ולא שילם לא מיקרי גזלן דמלוה להוצאה ניתנה:

'''{{עוגן1|וחבלות}}.''' החובל בחבירו חייב בחמשה דברים כדאמרינן בבבא קמא {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/פד/א|דף פד.]]}} ואיש כי יתן מום בעמיתו וגו' כן יעשה לו בממון ובגמ' פריך היינו דיני ממונות:

'''{{עוגן1|נזק}}.''' דשור המועד או אדם שהזיקו ובגמ' פריך היינו חבלות:

'''{{עוגן1|תשלומי}} כפל.''' דגניבה שנמצא בידו דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כב#ג|שמות כב ג]]}} אם המצא תמצא בידו וגו':

'''{{עוגן1|ותשלומי}} ארבעה וחמשה.''' דשור או שה שטבחו או מכרו:

'''{{עוגן1|האונס}} ומפתה.''' נערה בתולה חמשים כסף:

'''{{עוגן1|מוציא}} שם רע.''' לא מצאתי לבתך בתולים וגו' וענשו אותו מאה כסף וגו' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כב#יז|דברים כב יז]]}}:

'''{{עוגן1|דיני}} נפשות.''' דאם אמת היה שזינתה תחתיו היא בסקילה ודיני נפשות בעינן כ"ג ({{הערה|צ"ל '''כדלקמן במתניתין''']{{צבע גופן|אפור|. גליון ש"ס וילנא}}}}לקמן בפירקין) {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/טו/א|דף טו.]]}}:

'''{{עוגן1|מכות}}.''' מלקות ארבעים טעמא דר' ישמעאל ורבנן מפרש בגמרא {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/י/א|דף י.]]}} מקראי:

'''{{עוגן1|עיבור}} החדש.''' בגמרא מפרש:

'''{{עוגן1|עיבור}} השנה.''' שהיו ב"ד יושבין ורואין אם צריכין לעבר מפני האביב והתקופה כדאמרינן בגמרא מילתיה דר' שמעון מיפרשא בגמרא בברייתא {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/י/ב|דף י:]]}}:

'''{{עוגן1|סמיכת}} זקנים.''' על ראש פר העלם דבר של צבור:

'''{{עוגן1|חליצה}} בשלשה.''' ביבמות יליף לה בפרק מצות חליצה {{ממ|[[בבלי/יבמות/קא/א|דף קא.]]}}:

'''{{עוגן1|מיאונין}}.''' יתומה קטנה שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה יוצאה בלא גט במיאון כל זמן שלא גדלה תחתיו ובשלשה בעינן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון{{הערה|הנודע ביהודה {{ממ|[[נודע ביהודה/ב/אבן העזר/קיד|מהדורא תניינא אבה"ע סימן קיד]]}} ורבי עקיבא איגר {{ממ|[[תוספות רבי עקיבא איגר/סנהדרין/א#ב|אות ב]]}} למדו בדעת רש"י שתקנו מיאון בשלשה כעין גט דאורייתא שצריך שלשה, והקשו מנין שגט צריך שלשה. ו[[רש"ש/סנהדרין/ב/א|הרש"ש]] דחה קושייתם שכוונת רש"י שתקנו מיאון כעין חליצה דאורייתא, שאף היא קרויה מיאון כלשון הפסוק {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כה#ז|דברים כה ז]]}} 'מאן יבמי'. וכעין זה כתב [[מהר"ם שיף/סנהדרין/ב/א|המהר"ם שיף]] שכוונת רש"י לחליצה שמיאון דומה לה לפי ששניהם נעשים באמירה.}} ומיאונין דרבנן דמדאורייתא אפילו מיאון לא בעיא דאין קדושי קטנה כלום אלא אם כן קדשה אביה דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כב#טז|דברים כב]]}} את בתי נתתי לאיש הזה:

'''{{עוגן1|נטע}} רבעי.''' אם בא לחללו על המעות וכן מעשר שני:

'''{{עוגן1|שאין}} דמיהן ידועין.''' כגון פירות והרקיבו שאין להם שער בשוק:

'''{{עוגן1|וההקדשות}}.''' הבא לפדותן צריך שלשה לשומן:

'''{{עוגן1|הערכין}} המטלטלין.''' בגמרא מפרש {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/יד/ב|דף יד:]]}}:

'''{{עוגן1|אחד}} מהם כהן.''' דכתיב כהן בפרשה כערכך הכהן וגו' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כז#|ויקרא כז]]}}:

'''{{עוגן1|והקרקעות}}.''' של הקדש צריך ט' והעשירי כהן לשומן אם בא לפדותן בגמ' {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/טו/א|דף טו.]]}} מפרש ויליף להו מקראי:

'''{{עוגן1|ואדם}}.''' הבא לפדות עצמו מיד הקדש צריך עשרה לשומו ובגמרא {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/טו/א|שם]]}} פריך אדם מי קדיש:

'''{{עוגן|דיני2|דיני}} נפשות.''' בעשרים ושלשה לקמן יליף לה במתני':

'''{{עוגן1|הרובע}} והנרבע.''' שור שרבע אשה ובהמה שנרבעת לאיש נידונית הבהמה ליסקל:

'''{{עוגן1|בכ"ג}}.''' כאדם הרובע דאיתקוש להדדי {{הערה|[{{כ}}[[מהר"ם/{{כאן}}#|הר"מ]] כתב שזהו דיבור חדש]{{צבע גופן|אפור|. גליון ש"ס וילנא}}}}והרגת את האשה ואת הבהמה בהמה היינו רובע ואיתקוש בהמה לאשה מה אשה בכ"ג אף בהמה בכ"ג:

'''{{עוגן1|ואומר}} ואת הבהמה תהרוגו.''' בנרבע כתיב:

'''{{עוגן1|שור}} הנסקל.''' שנגח אדם ומת:

'''{{עוגן1|כמיתת}} בעלים.''' אם היה נידון בחיוב מיתת בית דין דבעי עשרים ושלשה כך מיתת השור דהאי בעליו יומת קרא יתירא להך דרשה ולא דנתחייב קטלא כדמפרש טעמא בגמ' {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/טו/א|שם]]}}:

'''{{עוגן1|הזאב}} והארי כו'.''' שהמיתו אדם ונידונין בסקילה כשור דאמרינן בב"ק אחד שור ואחד כו' בשור שנגח את הפרה {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/נד/ב|דף נד:]]{{הערה|[עיין [[תוספות יום טוב/סנהדרין/א#א|תוי"ט]]]{{צבע גופן|אפור|. גליון ש"ס וילנא}}}}}}:

'''{{עוגן1|ברדלס}}.''' {{הערה|[עי' היטב ברש"י [[רש"י/סנהדרין/טו/ב#ברדלס|לקמן טו:]] ד"ה ברדלס וכו' ובמה שהשיגו עליו תוס' [[תוספות/סנהדרין/טו/ב#והברדלס|שם ד"ה והברדלס]]]{{צבע גופן|אפור|. גליון ש"ס וילנא}}}}חיה היא:

'''{{עוגן1|ואין}} דנין לא את השבט.''' {{הערה|עי' [[מהרש"א - חידושי הלכות/{{כאן}}#|רש"א]]{{צבע גופן|אפור|. גליון ש"ס וילנא}}}}רובו של שבט שעבדו ע"ז במזיד:

'''{{עוגן1|נביא}} השקר.''' בחנק בגמ' {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/טז/א|דף טז.]]}} בעי מנלן דבעי שבעים ואחד:

'''{{עוגן1|במלחמת}} הרשות.''' כל מלחמה קרי רשות לבד ממלחמת יהושע שהיתה לכבוש את ארץ ישראל:

'''{{עוגן1|על}} העיר.''' ירושלים:

'''{{עוגן1|סנהדריות}}.''' שהיו מושיבים סנהדרי קטנה של כ"ג בכל עיר ועיר כדכתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#יח| דברים טז]]}} תתן לך בכל שעריך וצריכין בית דין הגדול שבלשכת הגזית לצאת ולהושיבם וכו' יליף בגמ' {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/טז/ב|דף טז:]]}}:

'''{{עוגן1|בספר}}.''' כרך המבדיל בין ישראל לנכרים ובלע"ז מרק"א ובגמרא {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/טז/ב|שם]]}} מפרש טעמא:

'''{{עוגן1|עדה}} שופטת.''' עשרה מחייבין:

'''{{עוגן1|ועדה}} מצלת.''' עשרה מזכין אשמעינן קרא דצריך עשרים שאם יחלקו יהיו עשרה מחייבין ועשרה מזכין:

'''{{עוגן1|לעדה}} הרעה.''' במרגלים כתיב:

'''{{עוגן1|לרעות}}.''' אם הרוב מחייבין לא תלך אחריהם להרוג:

'''{{עוגן1|שומע}} אני.''' דלטובה לזכות הלך אחריהן שאפי' מיעוט המזכים ורבים המחייבין כתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות אם כן למה נאמר אחרי רבים להטות משום זכות לא איצטריך ליה אלא אפילו לחייב הלך אחריהן:

'''{{עוגן1|לא}} כהטייתך.''' אחרי רבים לזכות אני אומר לך לנטות אחרי רבים לחובה אלא לזכות על פי אחד אפילו אין יתירין מזכין על המחייבין אלא אחד זכה אבל לחובה עד שיהו מחייבין עודפין על המזכין שנים והכי קאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות על פי אחד אבל אחרי רבים בשנים אפי' לרעות הלכך על כרחך כ"ב בעינן דבציר מעשרה מזכין ליכא למימר דהא כתיב והצילו העדה ותו לא משכחת חובה בציר מי"ב:
{{שומר דף בבלי|ואין}}


<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>