עריכת הדף "רש"י/נדרים/לה/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|ה"ג}} קונם פרה שאני הנאה לך.''' והכי משמע קונם יהו עליך שאר פרות שיש לי שאני מהנה לך כלומר שאין לי פרה אחרת וזו שיש לי איני משאילך שזו לא רצה להשאילו והאחרות אסורות עליו בנדר או שאמר לו נכסי אסורין עליך אם יש לי פרה אחרת אלא זו ונמצא שיש לו פרה אחרת אסור לישאל ליהנות:

'''{{עוגן1|קונם}} קורדום שיש לי שאיני קנוי.''' כלומר שלא קניתי קורדום אחר וזה איני משאילך שאני צריך לו או שאמר לו קונם נכסי יהו אסורים עלי אם יש לי קורדום אחר אלא זה ונמצא שיש לו קורדום אחר:

'''{{עוגן1|בחייו}} אסור.''' בעל הקורדום אסור ליהנות מנכסיו כל ימי חייו אי נמי בחייו דמדיר אסורין נכסיו על המודר:

'''{{עוגן1|מת}}.''' המשאיל:

'''{{עוגן1|או}} שנתנה לו במתנה.''' למודר אמר לן המורה האי דקתני מת לא קאי אסיפא כלל דהיכי מצי קתני אסיפא [דהא] קתני נכסי עלי מת או שנתנה לו במתנה הרי זה מותר מי מותר הרי אנפשיה קאמר אלא ארישא קתני אהשאילני פרתך שאם מת המדיר מותר בפרה או בנכסים של מדיר דהא אמר נכסי ומאחר שמת לאו נכסיה דידיה אינון והכא נמי אם ניתנו לו במתנה ואמר לן המורה דכס"ג שאני הנאה שאינו קנוי כינוי לשון בני אדם {{ממ|שרי}} דהכי היו נודרים בירושלים ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם קתני שניתנו לו במתנה הרי זה מותר וקשיא לרבא דאמר אע"ג דיהיב ליה במתנה אסור:

'''{{עוגן1|אמר}} לך רבא הכא במאי עסקינן כגון שניתנה לו על ידי אחר.''' שבעל הפרה נתנו לאחר ואותו אחר נתנו לשואל ולהכי מותר שכבר הוציאה משאיל מרשותו כשנתנה לאחר אבל היכא דאמר ליה ככרי עליך ולא נתנה לו על ידי אחר הואיל ולא יצאת מרשותו קודם לכן אסור ולא דמי להיכא דאיגנבה מיניה משום דהיכא דאיגנבה מיניה הואיל ושלא מדעתו דבעל הככר יצא מרשותו כעודה בידו דמי ואסור אבל היכא שנתנה לו במתנה על ידי אחר יצאת מרשותו מדעתו:

'''{{עוגן1|ולא}} קתני שנתנה לו.''' דמשמע שהוא עצמו נתנו לו:

'''{{עוגן1|יש}} מעילה בקונמות.''' היכא דאמר קונם ככר זה ואכלו מי הוי כהקדש מעליא דיש בו מעילה ומעל או לא:

'''{{עוגן1|[תניתוה}} מקום] שנוטלין עליה שכר.''' ומודר היינו דאמר קונם ומדמי ליה להקדש:

'''{{עוגן1|קונם}} ככר זה הקדש.''' שאמר בלשון הקדש ובלשון קונם והוא הדין נמי לא אמרה אלא בלשון קונם:

'''{{עוגן1|בין}} הוא בין חבירו מעל.''' שהרי הקדישה סתם אכולי עלמא:

'''{{עוגן1|לפיכך}}.''' הואיל ויש בה מעילה יש בה פדיון ויצאה לחולין דהוי כשאר הקדש:

'''{{עוגן1|אמר}} זו עלי הקדיש.''' כיון דאמר עלי עליה דידיה שוויה הקדש והוא מעל אם אכל חייב לשלומי:

'''{{עוגן1|חבירו}} לא מעל.''' דלא אסרה אלא על עצמו וגבי חבירו הוי כחולין:

'''{{עוגן1|לפיכך}} אין לה פדיון.''' שהוא עצמו אין יכול לפדותה לעולם שהרי אמר עלי ולא על אחר ואחר אין יכול למעול בה:

'''{{עוגן1|בין}} כך ובין כך.''' בין אמר סתם בין אמר עלי לא מעל בין הוא ובין חבירו אף על פי שאמר הקדש כיון דאמר נמי קונם שאין מעילה בקונמות:

'''{{עוגן1|מי}} מעל.''' אליבא דמאן דאמר יש מעילה בקונמות קבעי:

'''{{עוגן1|הא}} לא אסירא עליה.''' דנותן:

'''{{עוגן1|התירא}} ניחא לי דתיתיב לי איסורא לא בעיתי.''' כלומר דבתורת היתר קבלתיה ממך ולא בתורת איסור:

'''{{עוגן1|וכסבור}} של חולין הן מעל.''' אעפ"כ הכי נמי אף זה המקבל אע"פ שסבור זה המקבל שהיתר הוא כי אכלה מעל:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>