עריכת הדף "רש"י/נדה/נה/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''אי מה.''' משא נדה חמור לטמא אבן מסמא אבן גדולה המושמה על הכלים ונדה נשאת עליה מטמאה בגדים שתחת האבן כדאמר בתורת כהנים אף משא דמה חמור לטמא באבן מסמא דיש מטמא במשא ואינו מטמא באבן מסמא במסכת שבת בפרק רבי עקיבא {{ממ|שבת דף פב:}} דאמרינן במשא כולי עלמא לא פליגי דמטמא כי פליגי באבן מסמא דאין משאו אלא בדבר הראוי לינשא אבל גדולה אינה מטלטלת להיות הטומאה נישאת עליה וגבי זב הוא דרבייה קרא:

'''והנושא אותם.''' במשכב הזב כתיב ומשכב הזב הנישא על אבן מסמא מטמא כלים שתחתיה כדמפרש בתורת כהנים וכתיב אותם למעוטי דמה:

'''לאחרים.''' לזב:

'''לכל טומאות הפורשות.''' לא שנא לח ולא שנא יבש:

'''דמפרך אפרוכי.''' שיבש יותר מדאי לר' יוחנן טהור דדומיא דעצם בעינן ועצם לא מיפרך:

'''דאקמח.''' לשון טחינה כקמח:

'''חוץ מן השינים.''' והא שינים דומיא דעצם הן וטהורין וקשיא לתרוייהו:

שינים לא נבראו עמו שגדלין לאחר זמן:

'''אין גזעו מחליף.''' אם ניטל אינו חוזר:

'''הגלודה.''' בהמה שנקלף עורה מפני טורח מלאכה או מחמת שחין:

'''דתנן ר"מ מכשיר.''' ואינה טרפה דהדרא בריא אלמא גזעו מחליף:

'''אדהכי והכי.''' עד שהוא חוזר וגדל:

'''שליט בה אוירא ומתה.''' הלכך טרפה:

'''שטיחין.''' מרדעת לחמור:

'''וחכמים פוסלין.''' דלא הדרא בריא אלמא אין גזעו מחליף:

'''קריר עלה בשרא.''' מתקשה בשרה ונעשה כעור:

'''אסיפא.''' סיפא דואלו שעורותיהן כבשרן:

'''וכולן.''' העורות שמנו חכמים להיות מטמאין כבשר בפ' העור והרוטב:

'''שעבדן או הילך בהן כדי עבודה.''' כדרך שרגילין לתת עור לפני דורסן ושיעור עבודה מפרש בברכות {{ממ|דף טו}} ובפסחים {{ממ|דף מו.}} כדי מיל:

'''טהורין.''' שבטלן מתורת בשר:

'''כי עבדו.''' נמי טהור דהא בטילה:

'''נעשה מקומו צלקת.''' כלומר רושם נראה בה חריץ או גומא ואין כולו חוזר אבל שער וצפורן אין נטילתן ניכר:

'''שעיר המשתלח.''' גורם טומאה למשלחו דכתיב {{ממ|ויקרא ט״ז:כ״ו}} והמשלח את השעיר וגו': 

שרץ מטמא במגע ולא במשא:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>