עריכת הדף "רש"י/נדה/ד/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''שאני אומר כו'.''' אבל בקופה הא נמצא שרץ לתוכה ושעת מציאתה טמאה היא:

'''עורב אייתי ושדא.''' לאחר שטלטל הקופה לזוית אחרת ובזוית הראשונה לא היה:

'''מכדי האי ככר ספק טומאה הוא.''' ספק נגע ספק לא נגע אבל אקופה לא פריך דהא לא איתחזיק טומאה בזוית של בית הראשון. וכי היכי דפריך אככר מצי למיפרך אמחט ואמטלית ולשנויי כדמשני:

'''שאין בו דעת לישאל.''' אם נגע אם לא נגע:

'''ספקו טהור.''' דהא קיימא לן ספקו טמא ברה"י משום דגמרינן מסוטה שסוטה יש בה דעת לישאל אם נטמאה אם לאו:

'''בטומאה דרבנן.''' כגון הנך מעלות דחומר בקדש {{ממ|חגיגה כ:}} בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה {{ממ|שם יח:}} ומש"ה אפילו ברה"י ספקו טהור:

'''עלה נדף.''' דבר הקל ה"נ טומאה קלה. אית דאמרי מדף עליונו של זב ושבוש הוא דעליונו של זב מטמא ככר מן התורה בפרק בנות כותים {{ממ|לקמן נדה דף לב:}} נתקו הכתוב מטומאה חמורה לטומאה קלה לומר לך דאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ומעיקרא כי אותביניה הכי הוה ס"ד דעליונו של זב הוא:

'''שהפריז.''' שהגדיל והרחיב מדתו שטמאה למפרע מפקידה לפקידה:

'''איידי דתנא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה.''' דאיצטריך למיתניה דלא תימא עם סילוק ידיה ראתה באחד בשבת תנא נמי כו':

'''מאי טעמא דרבנן.''' מאי האי שיעורא דמעת לעת דבשלמא מפקידה לפקידה דהלל ניחא דשמא עם סילוק ידיה ראתה אלא מעת לעת מאי שיעורא הוא:

'''אשה מרגשת בעצמה.''' ואם איתא דעם סילוק ידיה ראתה הות מרגשת:

'''אם כן.''' דאשה מרגשת:

'''תהא דיה שעתה.''' ואפילו מעת לעת אמאי מטמא למפרע:

'''חכמים תקנו להן וכו'.''' מתני' היא {{ממ|לקמן נדה יא.}} פעמים היא צריכה להיות בודקת כו':

'''שחרית.''' להכשיר טהרות של לילה להוציא מכלל ספק טומאה שאם תמצא טהורה תדע שלא ראתה בלילה ולכשתמצא ערבית טמאה יצאו אלו מספק:

'''וזו.''' שבדקה עכשיו ומצאה טמאה והרי ימים רבים שלא בדקה:

'''הפסידה עונה.''' כל טהרות שנתעסקה בהן בעונה הזאת הפסידוה:

'''מאי עונה.''' הרי שתי עונות הן היום והלילה דהיינו מעת לעת כגון אם מצאה ערבית טמאה הפסידוה כל טהרות של יום ושל אמש:

'''ומשני עונה יתירה.''' הפסידוה משום קנס שהרי הפסידוה טהרות של אמש משום קנס אבל טהרות של יום לאו קנס הוא דאי נמי בדקה שחרית ומצאתה טהורה וערבית ומצאתה טמאה הפסידה טהרות של יום דהיינו מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת:

'''ג' עונות.''' כגון אם לא בדקה ימים רבים ובדקה בצהרים דמטמאין לה מעת לעת דהוה להו ג' עונות היום אמש ואתמול למפרע עד צהרים והשתא קנסינן לה שתי עונות ורבנן חדא הוא דקנסו ותו לא:

'''ומשני חכמים השוו מדותיהם שלא תחלוק במעת לעת.''' זמן קבוע וחלוט נתנו לה למפרע ואפילו עשתה אותו זמן מג' עונות כגון שבדקה בצהרים ולא בדקה שחרית ואמש לא רצו לגרוע ולמעט זמנה הקבוע לה אלא פסקו דבריהם שלא תתן דברים לשיעורין:

'''אב"א.''' להכי מטמינן לה מצהרים דאתמול דאי אמרת לא נקנס אלא עונה יתירה נמצא חוטא נשכר דאילו זו שלא בדקה עצמה ימים רבים ובדקה לה היום שחרית היתה נקנסת מעת לעת שלם ומפני שאיחרה עד הצהרים והוסיפה לחטוא לא תפסיד אלא לילה וחצי יום:

'''דאיתניסה.''' שנאנסה שחרית ולא בדקה ללישנא דחוטא נשכר ליכא דהא נאנסה ללישנא דלא תחלוק איכא:

'''ד' נשים דיין שעתן.''' מפני שדמיהן מסולקים ואין דם מצוי בהן:

'''בתולה.''' בתולת דמים שלא ראתה דם מימיה ואפילו היא נשואה קרי לה בתולה והכי מפרש במתני' וכולה מפרש במתני':

'''רבי דוסא אומר כו'.''' ופליגי רבנן בעלמא עליה:

'''אלא שלא בשעת וסתה.''' דכיון דראתה שלא בזמנה איכא למיחש דלמא מקמי הכי הוה דהא ליכא למימר אורח בזמנו בא:

'''כתמה טמא למפרע.''' עד שעת הכבוס. אף על גב דבראייתה דיה שעתה מטמאינן כתמה למפרע דהא אשכחינן בראייה טומאה למפרע שאם תראה שלא בשעת וסתה מטמאה למפרע:

'''לימא רבנן היא.''' דאמרי שלא בשעת וסתה מטמאה למפרע:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>