עריכת הדף "רש"י/כריתות/ד/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

{{הערה|מכאן ועד ד"ה תרי קראי נדפס ב[[רש"י/כריתות/ד/א|עמוד א']] והועבר לכאן למקומו.}}'''{{עוגן1|לענין}} קרבן.''' וברייתא דלעיל בקרבן קמיירי דגבי חטאות כתיב ועשה מאחת מהנה:

'''{{עוגן1|הב"ע}}.''' הא דקתני ב' שמות כגון שאכלן בב' תמחוין ב' מאכלין דהיינו ב' שמות כגון תבשיל וצלי:  

({{עוגן1|ל"א}} חייב ב' א' משום חלב וא' משום קדש אשם מעילה ודלא כר' יהודה דמחייב משום חלב שתים משום ב' לאוין דכתיבי בחלב בתרי פסוקי):

'''{{עוגן1|דרבי}} יהושע.''' בפרק אמרו לו {{ממ|[[בבלי/כריתות/טו/ב|לקמן טו:]]}}:  

'''{{עוגן1|תרי}} קראי.''' חד בקדשים חוקת עולם וחד בין בחולין בין בקדשים הילכך בחלב המוקדשים איכא שני לאוין משום חלב וחלב חולין נפקא ליה לר' יהודה כדאמרינן בפ' אלו עוברין {{ממ|[[בבלי/פסחים/מג/ב|פסחים מג:]]}} כי כל אוכל חלב מן הבהמה אין לי אלא חלב תמימין הראוי ליקרב חלב בעלי מומין מנין תלמוד לומר כל חלב חולין מנין תלמוד לומר כי כל:{{הערה|עד כאן נדפס בדפוסים בעמוד א'.}}

'''{{עוגן1|קסברי}} רבנן לאו דחקת עולם בקדשים.''' דהא בעניינא דקדשים כתיב ולאו דכל חלב בחולין ולא בקדשים:

'''{{עוגן1|ה"ג}} אבל דחולין דאסור חלבו אימא לא.''' והכי פירושא אבל חולין דקילי אימא לא אסיר חלבו. דאסור חלבו אימא לא כלומר אימא לא אסור חלבו ולשון הפוך היא לשון גרסא ירושלמית:

'''{{עוגן1|חלב}} מוקדשין הותר מכללו.''' דהא אליה איקרי חלב בכבש ואישתראי בשור ועז:

'''{{עוגן1|ור'}} יהודה סבר כי כתיב נמי כו'.''' כדאמרן לעיל:

'''{{עוגן1|מכלל}} דרבנן לא ילפי.''' בתמיה:

'''{{עוגן1|לאו}} מלאו ולאו מכרת למידין.''' דבר מעניינו בין לאו מלאו כגון בעלמא גבי אבר מן חי בפ' ({{הערה|צ"ל '''גיד הנשה'''{{צבע גופן|אפור|. גליון ש"ס וילנא}}}}כל הבשר) {{ממ|[[בבלי/חולין/קב/א|חולין קב.]]}} בין לאו מכרת כגון הכא מה כרת בקדשים אף לאו בקדשים:

'''{{עוגן1|ורבנן}} סברי לאו מלאו הוא דילפינן.''' כי התם אבל לאו מכרת לא ילפינן הלכך בחולין כתיב ואף בזו הספרים משובשים וכולה גרסא ליתא:  

{{עוגן1|ה"ג}} ת"ר כל חלב וכל דם לא תאכלו ר' יהודה אומר מה חלב לוקה שתים אף דם לוקה שתים וחכ"א אין בו אלא אזהרה אחת:

'''{{עוגן1|מאי}} שנא חלב.''' כלומר מ"ט כתביה לדם בהדי חלב ליכתביה באנפי נפשיה ואנא ידענא דלוקה ב' דמ"ש חלב דלוקה שתים בלא הקישא כלומר דם נמי כתיבי ב' קראי אי הוה כתיב באנפי נפשיה כגון כל דם לא תאכלו לכתוב בחקת עולם ל"ל דכתיב בהדי חלב:

'''{{עוגן1|דם}} אימעיט ממעילה.''' בסוף כל הבשר בשחיטת חולין {{ממ|[[בבלי/חולין/קיז/ב|דף קיז:]]}} ואימא כי היכי דאימעיט מזרות קרבן מעילה אימעיט נמי ממלקות דזרות קמ"ל: 

ה"ג ס"ד אמינא הואיל ואימעיט ממעילה אימעיט נמי מזרות קמ"ל:

'''{{עוגן1|אלא}} לרבנן.''' כיון דתרצינן דלר' יהודה לא בעי הקישא אלא משום זרות ורבנן פליגי עליה ואמרי אין בו אלא אזהרה אחת מכלל דסבירא להו מזרות נמי אימעיט ולדידהו הקישא ל"ל:

'''{{עוגן1|מה}} חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו.''' שלא נאמר איסור חלב אלא בשור וכשב ועז שחלבן אסור ובשרן מותר:

'''{{עוגן1|ואינן}} מצטרפין זה עם זה.''' לאיסור שבה שהרי אין כאן אלא איסור החלב לבדו ואין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר:

'''{{עוגן1|אף}} דם.''' אע"פ שאיסורו נוהג בטמאין וראוי להצטרף הדם והבשר להתחייב בכזית משניהן משום טמא לא יצטרפו שנלמד דם מחלב מה החלב על כרחיה לחלקו מפרידו מלהצטרף שהרי חלוקין זה לאיסור וזה להיתר דאין איסור והיתר מצטרפים אף דם הטמאים הואיל ודמן חלוק מבשרן שיש על הדם איסור כרת משום דם מה שאין כן בבשר אינו מצטרף אפילו לענין (איסור) לטמא:

'''{{עוגן1|יצאו}} שרצים.''' מדין ההיקש הזה הואיל ואין דמן חלוק מבשרן שאינו מוזהר על דמן משום דם אלא משום שרץ כדאמרי' בפר' דם שחיטה {{ממ|[[בבלי/כריתות/כא/ב|לקמן כא:]]}} יצאו שרצים שאין בהן טומאה קלה כו' הילכך מצטרפין זה עם זה שהרי שם אחד להן הילכך דם נחש ובשרו מצטרפין דאין מוזהר על דמן משום דם כדאמרינן בפרק דם שחיטה {{ממ|[[בבלי/כריתות/כא/ב|שם]]}} שאין אזהרת דם אלא בבהמה חיה ועוף כו':

'''{{עוגן1|דם}} שרץ מוזה נפקא.''' דאי ללמוד לשרץ גופיה הא כתיב אלה הטמאים לכם:

'''{{עוגן1|לטומאה}}.''' לכעדשה:

'''{{עוגן1|לאכילה}}.''' בכזית:

'''{{עוגן1|הילכך}}.''' דאמרת כל שאין דמו חלוק מבשרו מצטרפין:

'''{{עוגן1|נחש}} נמי.''' אע"ג דלאו בר טומאה הוא מצטרף דמו לבשרו לכזית לאכילה דאין מוזהרין על דמו אלא משום בשרו:

'''{{עוגן1|דאיתרבו}} לטומאה.''' כדאמרן וזה לכם הטמא לימד על דם השרץ ובשרו שמצטרפין לטומאה:

'''{{עוגן1|ג'}} כריתות.''' תרין באחרי מות וחד בצו את אהרן:

'''{{עוגן1|ואפי'}} לר' יהודה.''' לא נפקא ליה דם התמצית מחד מהנך כריתות:

'''{{עוגן1|דם}}.''' הוה ליה למיכתב:

'''{{עוגן1|מה}} ת"ל כל דם.''' באחרי מות איש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם ונתתי פני וגו' אין לי שיהא בכרת אלא דם קדשים שהנפש יוצאה בו שמתכפר בו שראוי לכפרה על המזבח דהא כפרה כתיבא הכא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר והני הוא דראויין לכפרה:

'''{{עוגן1|דם}} חולין ודם התמצית.''' לקדשים דאינם ראוין לכפרה כדאמרינן בסוף תמיד נשחט בפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/סה/א|דף סה.]]}}:

'''{{עוגן1|אלא}}.''' לעולם רבנן דלא נפקא לחולין מריבויא דקרא דכל ואע"ג דלית להו כרת בדם התמצית מיבעי להו חד כרת לדם כיסוי לדם חיה ועוף שכיסהו ונתגלה סד"א בטלה אגב ארעא ואי הדר אכלה עפרא בעלמא הוא ולא ליחייב קמ"ל:

'''{{עוגן1|ה'}} לאוין.''' הנך דלא אתו לדרשה חד {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ג#יז|ויקרא ג]]}} דחקת עולם וחד בצו את אהרן {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ז#|שם ז]]}} כל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם וחד באחרי מות {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יז#יד|שם יז]]}} דם כל בשר לא תאכלו וחד בראה אנכי {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יב#טז|דברים יב]]}} לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים הרי ה' ודכתיב לעיל מיניה לא תאכל הנפש עם הבשר באבר מן החי משתעי ודכתיב בתריה לא תאכלנו מוקמינן בפרק כל הבשר בשחיטת חולין {{ממ|[[בבלי/חולין/קטו/ב|דף קטו:]]}} אזהרה לבשר בחלב ועוד כתיב בראה אנכי רק את דמו לא תאכלו ומוקמינן ליה בפרק שני דבכורות {{ממ|[[בבלי/בכורות/טו/א|דף טו.]]}} לחלב פסולי המוקדשים ודכתיב באחרי מות כל נפש מכם לא תאכל דם מוקים ליה תורת כהנים להזהיר גדולים על הקטנים:

'''{{עוגן1|א"ר}} אילא אכל מעשר.''' שני של דגן ותירוש ויצהר לוקה ג' משום לא תוכל לאכול בשעריך וגו':

'''{{עוגן1|בעשה}}.''' לאו הבא מכלל עשה עשה: {{הערה|הדיבורים שמכאן ואילך שייכים ל[[רש"י/כריתות/ה/א|עמוד הבא]] והצגנום שם.}}
<noinclude>{{שומר דף בבלי|לענין}}
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>