עריכת הדף "רש"י/בבא מציעא/כז/א" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''בלוקח מן התגר.''' שאף הוא לקח תבואה זו מאנשים הרבה ולא ידיע דמאן נינהו וכיון דלית בהו סימן נתייאשו הבעלים:

'''דשן.''' וכי הוא עצמו דש את התבואה הזאת הלא פועלים הרבה דשו אותה:

'''איסמייה.''' אסיר ברייתא זו מגרסתי. 

אמר ליה לא תסמי תתרגם מתנית'. כו':

'''מתני' בכלל כל אלו.''' בגמרא מפרש לה:

'''למה יצאתה.''' וכן תעשה לשמלתו: סתם שמלה יש בה סימן וכל שמלה יש לה בעלים תובעין אותה שלא נעשית אלא בידי אדם ולא באת מן ההפקר:

'''אף כל שיש לו תובעין.''' למעוטי מידי דידעינן ביה דמיאש:

'''גמ' שור וחמור שה ושמלה.''' לא תראה את שור אחיך או שיו וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו:

'''בסימני אוכף.''' אם אין לו סימן בחמור ויש לו סימן באוכף שעליו:

'''כתב רחמנא חמור.''' קרא יתירא לדרשה:

'''לגיזת זנבו.''' שאפי' שער שבסוף הזנב יחזיר:

'''חמור דבור לרבי יהודה.''' דמחייב על נזקי כלים בבור קשיא לן למאי אתא דאילו לרבנן מבעי להו שור ולא אדם חמור ולא כלים:

'''לגללים.''' להחזיר את גלליו דאי כתב שור הוה אמינא כי אתא לגיזת זנבו אתא אבל גללים לא חשיבי ולא ליהדר כתב רחמנא קרא יתירא לאתויי גללים:

'''אפקורי מפקר להו.''' למי שטרח בו ולא אתא קרא לרבויינהו דאין לו תובעין הוא:

'''לסימנין אתא.''' לאשמועינן דליהדריה בסימנין בלא עדים דקמיבעי' לן לקמן סימנין דאורייתא או דרבנן ובעינן למפשט ממתניתין דיליף להו משמלה ודחינן ואמר תנא תובעין אצטריכא ליה סימנין כדי נסבה נפשוט מקרא יתירא דשה לסימנין אתא וסימנין דאורייתא:

'''אמרי מדנקט תנא.''' במתני' למילף סימנין משמלה בהדי תובעין פשיטא ליה דשה למלתא אחריתי אתא ואנן הוא דלא ידעינן משום הכי לא פשיטא ליה לקמן סימנין משה הלכך קשיא לן למאי אתא:

'''אשר תאבד.''' שתהא קרויה אבידה:

'''ומצאתה.''' שתהא קרויה מציאה:

'''דאתא לידיה משמע.''' ואפילו הכי אחיך ולא עובד כוכבים ולמדך שאבידת כנעני מותרת ולא תימא כי אמעוט אבידת כנעני מלטרוח אחריה אמעוט אבל אי נקטה חייב לאהדורה:

'''מי שאבודה ממנו.''' ואיידי דכתב ממנו כתב אשר תאבד:

'''ומצאתה.''' הוי"ו יתירה משמע ומצאתה כבר:

'''שהוזלה.''' דבשעת אבידה שוה פרוט' ובשע' מציאה הוזלה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:רש"י: בבא מציעא]]