עריכת הדף "ריטב"א/תענית/ל/א" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

תני'<ref>בדפוס תקע"ב, ובמהדורת אור החכמה, ובמהדורת מוסד הרב קוק הגירסא מתני'</ref>‎ ערב ט'‎ באב לא יאכל אדם שני תבשילין. כמה<ref>במהדורת מוסד הרב קוק כתוב שאולי צ"ל "כבר". ובמהדורת אור החכמה הוסיפו את מילת "פירושים" בסוגריים מרובעות</ref> כתבו הראשונים ז"ל בזה ועיקרן של דברי'‎ דהכא לענין ט'‎ באב שהאיסו'‎ משו'‎ תענוג וחשיבות אין לומר שיהא דג וביצה שעליו נידון כשני תבשילין כמו שאמרנו לענין עירוב ולענין ליל פסחים וכמו שהיו סבורים קצת רבותי ז"ל אלא כל שהיא בשתי תמחויים ואפילו ממין א'‎ כגון שהא'‎ צלי והא'‎ מבושל וכיוצא בזה הרי אלו שני תבשילין וכל שהם בתמחוי אחד וקדר'‎ א'‎ אפילו כמה מינים ביחד אינו אלא תבשיל א'‎ וכן דעת מורי בשם רבי'‎ נ"ר בשם רבותיו: ולענין מיני פירות נראה ג"כ דכיון דלענין בשולי עובדי כוכבי'‎ ומזלות דכל שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי עובדי כוכבי'‎ ומזלות לפי שאין זה דרך חשיבות דאתי לידי חתנו'‎ שאף לענין ט'‎ באב כן ואע"פ שסומכין בהם לענין עירובי תבשילין כדאיתא בירושלמי אבל בתוספת אוסרי'‎ בכל מני פירות מבושלי'‎ וגם רבי'‎ הגדול ז"ל לא התיר אלא בפירות חיים נראה שמדמין דבר לענין ערוב להחמי'‎ והמחמיר תבא עליו ברכה: לא יאכל בשר ולא ישתה יין: 

רבי יהוד'‎ מחייב בכפיי'‎ המט'‎ ולא הודו לו חכמי'‎ אסיק'‎ בש"ס של'‎ הודו לו כלל אפילו לכפות מטתו וכ"ש לשאר מטו'‎ וכן הלכה וכ"ש שאין לנו שנוי מקום בבי'‎ הכנסת מן הדין ומקום שנהגו בו עשאוהו כשבת ראשונה ומנהג חסידות הוא. 

אמר שמואל לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה כבר פי'‎ למעלה בפי'‎ הנכון דהיינו סעודה שסומך עליה על תעניתו וזהו מה שאמרו בברייתא כל שהוא משום ט'‎ באב אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לרחוץ דקס"ד דמשעה שקביל עליו קצת אבלות זו היינו אכילת בשר ושתיית יין אסור לרחוץ ואע"ג דאכתי לא חייל ט'‎ באב ולפירש אסור בה בלבד אבל לא בשאר ענויין ורבי ישמעאל ברבי יוסי משום אביו אמר כל זמן שמותר לאכול בשר מותר לרחוץ והיינו עד בין השמשו'‎ ונראה כדברי רבי'‎ אלפסי ז"ל שהלכ'‎ כר'‎ ישמעאל שהוא מיקל וסתמ'‎ דמתני'‎ רהטא כותי'‎ דלא קתני אלא איסור בשר ויין ולא איסור רחיצ'‎ ולפי'‎ לא הביא בהלכותיו בקבלה בא זו בברייתא זו וסמך על משנתי'‎ ונראה כרבנן דרבים נינהו ויחיד ורבים הלכה כרבים וסתם מתני'‎ מלתא דנהיגי טפי נקט ומאי דלא פריש במתני'‎ פריש בברייתא הילכך מכיון שאכל אחר ו'‎ שעות סעודה המפסיק בה אסור לרחוץ משום תענוג אפי'‎ פניו ורגליו כדין ט'‎ באב ובתוספת'‎ אמרו ג"כ שאסור לסוך ואסיקנא דלא אתסר בבשר ויין עד דאיכא תרתי שתהא סעודה המפסיק בה ושיהא מו'‎ שעות ומעלה גרסת הספרי'‎ אמר רב יהודה כיצד משנה ואע"ג דרב יהודה מפרש מלתא דרשב"ג פי'‎ בעלמא הוא דעבוד ולאו ס"ל כוותיה הילכך כרבנן דמתני'‎ ורב שמואל פירשו מלתייהו שלא אמרו אלא מו'‎ שעות ומעלה ובסעודה המפסיק בה. וכן פסקו כל הגאונים ז"ל. ויש נסחאות דגרסי'‎ א"ר יהודה ולפי גרסא זו כ"ש דהלכתא דרבנן דסתם מתני'‎ דרשב"ג ורבי יהודה יחידאי נינהו וליכא אימורא דמסתמיך במלתייהו כלל אבל בירושלמי גרסי'‎ בנסחי דידן ת"ר כל הנוהגות באבל נוהגות בט'‎ באב לאו כללא ממש היא דהא כפיית המטה ועטיפת הראש דאיתנהו באבל וליתנהו בט'‎ באב אבל מצות עשה שבאבל אינם בט'‎ באב שאינו חייב בכפיית המטה ולא בעטיפה ואין צריך לומר בקריעה שאינה ממצות אבלות כדאמר התם במשקין אבלות וקריעה לחוד ואפי'‎ במצות לא תעשה אין לנו אלא מאי דפריט שאין נוהגות באבל כל ז'‎ וכלל ופרט קתני ולפיכך חייב בתפילין שאין אסורו באבל אלא יום ראשון ולא חמיר ט'‎ באב ליבטל מצוה משום אבלות שבה יותר מיום ב'‎ של אבלות והרי ט'‎ באב מותר בעשיית מלאכה במקום שנהגו שכן באבל שאין לו מה יאכל עושה בצנעה בתוך ביתו לאחר ג'‎ וכן בשאלת שלו'‎ משיב שכן באבלות לאחר ג'‎ וכן בשאלת שלו'‎ משיב לכל אדם עשו ט'‎ באב לאחר ג'‎ וחברים עושים אותו לאחר ג'‎ ימים הראשונים ונוהגים איסור במלאכה ואין שאלת שלו'‎ כלל שאין מתירין מלאכה באבל לאחר ג'‎ אלא ע"י הדחק שאין לו מה יאכל ואין מתירין לו שלום אלא למי ששאל שלא צריך להודיעו שהוא אבל מיסודו של רבי'‎ הגדול ז"ל ומה שאסרו לקרוא בתורה במשנה ובש"ס היינו בבא לקרוא דרך מקרא ומשנה וש"ס ואין סדר היום בכלל שהרי קורין בתורה ומפטירי'‎ בנביא וקורין ק"ש. ומעתה אין להמנע מלקרוא פרש'‎ את קרבני לחמי ואיזהו מקומן וקורא כדרכו ואינו חושש ורחיצה שאסרו דוקא לתענוג אבל להתפלל מותר בין בט'‎ באב בין בי"ה כשם שהתירו לעבור במים כדי להקביל פני רבו וכ"ש להקביל פני השכינה ומה שאמרו בריב"ל ערב ט'‎ באב מביאין לו מטפחת ושורה במים ולמחר מעבירה ע"ג עיניו להסיר לכלוך שבעין אבל ידיו רוחץ אותן כדרכו לומר ברכות ותפלה ובחייבי טבילות שטובלין כדרכן בין בט'‎ באב בין בי"ה וזה פשוט והלכה למעשה ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב ט'‎ באב וי"ה כיון שאין בהן רחיצה אינו מברך על נטיל'‎ ידים ולא המעביר שינה מעיני ואינו נכון כלל וכבר כתבתי'‎ בהלכות יומא שאע"פ שט'‎ באב אסור בנעילת הסנדל חייב לברך שעשה לי כל צרכי שכל אותן ברכות שתקנו חכמים ברכות של שבח הן לפי שנוהגים באדם על הרוב ואע"פ שלא שמע קול תרנגול מברך ברכה הנותן לשכוי בינה וכן בברכת אשר יצר אע"פ שלא הוצרך לנקביו ויש מרבותי ז"ל חולקי'‎ בזה בפרק הרואה כתבתי עקרן של דברים ואיסור נעילת הסנדל אינו אלא בדבר של עור או שהוא מחופה עור כמו שכתבתי בהלכות יומא. תוספתא אין שאלת שלו'‎ לחביריו בט'‎ באב ולהדיוטו'‎ בשפה רפה. ופירש בירושלמי שמשיבין את ההדיוטות בשפה רפה וסיכה שאינה של תענוג אלא לרפואה מותר'‎ וכן בכל דבר שהוא לרפואה ירושלמי רבי אחא אומר יחיד בט'‎ באב צריך להזכיר מעין המאורע ומאי ניהו רחם יי'‎ אלהינו ברחמך ובחסדיך הנאמנים על ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבלה ההרוסה והשוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה בכף עריצים ויבלעוה לגיונו'‎ ויחללוה עובדי פסולי'‎ ולבני ישראל נתנה לנחל'‎ ולזרע ישורון ירושה הורשתה כי באש החרבתה ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור ואני אהיה לה נאם יי'‎ אלהים וגומר ע"כ. ויש קצת שנוי בנוסח זה בסדור תפלת שלנו. ובירושלמי אמרו שאומרה בעבוד'‎ דכל שהוא להבא אומרה בעבודה כתב רבינו אלפסי ז"ל ונהוג עלמא לאומרה בבונה ירושל'‎ וסמכי'‎ לה אהא דאמר רב יהודה אבל בירושלמי סבורי'‎ דההיא ביחיד השואל צרכיו אבל צורכי רבים כלומר של כל ישראל בעבודה ואין משנין מנהג בדבר זה: 

'''דרש רבא עוברו'‎ ומניקו'‎ וכו'‎ ובין השמשו'‎ שלו אסור.''' פירש ומינ'‎ דקודם לכן מותר שאין תוספת לט'‎ באב וכבר כתבוה לעיל בפ"ק כתב רבינו הגדול ז"ל דחיה כל ל'‎ יום וכן חולה שהוא צריך אין צריכין אומד בי"ה אלא מאכילין אותו דבמקום חולי לא גזור רבנן ולענין ט'‎ באב שחל להיות במוצאי שבת נתקשו הראשונים מהו לענין הבדלה דהא א"א למשתי מיניה ולא לאטעומי'‎ לינוקא כדאמר לענין זמן בי"ה ואע"ג דהא איסורא דרבנן אפילו בהא איכא למיחש דילמא אתי ינוקא למסרך כיון שעושה לצרכיו כדחיישי'‎ במזרע כשותא בכרמא ע"י ינוקא דילמא אתי למסרך במס'‎ שבת פרק תולין ואע"ג דההיא איסורא דרבנן הלכך ליכא הבדלה ואפי'‎ למאן דסב'‎ במס'‎ פסחי'‎ שאם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כלה ה"מ היכ'‎ דחזי לאבדולי בשעתיה דאי עבר זמניה יש לו תשלומין אבל בזה שאינו ראוי להבדל'‎ בזמנו פטור מן התשלומין וכ"ש למ"ד שמבדיל והולך כל היום כלו בלבד כמו שפסק רבי'‎ אלפסי ז"ל שאין לדבר תשלומי'‎ ועיקרן של דברי'‎ כמו שכתב רבי'‎ הגדול ז"ל שלא תקנו על הבדלה לכוס במוצאי שבת שחל בו ט'‎ באב שהרי בתחלה קבעוה בתפלה וכשהעשירו קבעוה על הכוס ובט'‎ באב כזה שכל ישראל עניים מרודים לא תקנו על הכוס כלל אלא בתפלה בלבד ולא שאמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אלא בשעה שיש שם כוס אבל כשאין שם כוס לא: ואם נזדמנה מילה ביום ט'‎ באב י"א דמטעמי לינוקא שלא אמרו דחיישי'‎ לסרכא אלא בזמן דאיתיה כל שתא אבל זה שהוא מקרה ואינו קבוע לא וקשיא עלייהו ההיא דכשות'‎ דכרמא ונהגו בו במקומותינו לברך בלא כוס על ההדס בשר מליח עד כמה כל זמן שהוא כשלמים פירש שלאחר שהיה במלחו שני ימים ולילה חשוב מליח אמר רב יהודה כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אלעאי כו':


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ריטב"א: תענית]]