עריכת הדף "ריטב"א/ראש השנה/יג/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''תנן התם האורז והדוחן והפרגין וכו'.''' פי' דאזלינן בהו בתר השרשה לענין שניה ושלישית ולענין שביעית: 

'''אמר {{ממ|רבא}} [רבה] אמור רבנן וכו'.''' או מדרבנן לגמרי כגון לקיטה דמעשר ירק או אמור רבנן אדינא דאורייתא דגמירי הכי או דנפקא להו מקראי כגון תבואה וזיתים בתר שליש והא דנקטינן הכא תבואה וזיתים בתר שליש אגב שיטפא דמתני' דלעיל נקטי' הכא זיתים ולאו בדוקא דהא לענין שניה ושלישית ולענין שביעית דאיירינן הכא אין הולכין בזיתים אחר שליש ודכותיה בתלמודא כדתנן באלו הן הלוקין גרושה וחלוצה לכהן הדיוט והא ודאי חלוצה דרבנן היא וכן במס' מגילה הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ומעמדות דמעמדות אגב שיטפא וכדפרישנא התם בס"ד: 

'''אמר רבה מתוך שעשויין פרכין פרכין אזול רבנן בתר השרשה.''' פי' לפי שלוקטין ומפרכין היום מעט ולמחר מעט אי הוה אזלינן בתר שליש או בתר לקיטה אתו {{ממ|למשרש}} [למפרש] מן החדש על הישן או להפך הילכך הלכו בהם אחר השרשה שהכל משריש באחד. וא"ת והלא מ"מ ר"ה שלהם תשרי לענין חדש וישן דסתמא קתני לעיל לירקות וכל ירקות במשמע וכדקתני נמי הכא מקצתו השריש לפני ר"ה וא"כ כי אזלינן בתר לקיטה כירק אמאי אתי לאיקולקלי בהא טפי משאר ירק דעלמא שנלקט מעט מעט ואזלינן בתר לקיטה לענין שניה ושלישית ולא חיישינן לאיקולקלי דכיון דר"ה שלהם תשרי הרי הוא תורם ומעשר כל הנלקט מתשרי עד תשרי וליכא חשש קלקול וה"נ מ"ש וי"ל דשאני מיני קטניות אלו שעשויין להיות פרכין פרכין משנה לשנה להצניען ומתוך שהן לוקטין בשדה אחת מעט מעט ומניחן יתערבו הנלקטין אחר ר"ה עם הנלקטין לפני ר"ה משא"כ בירק שאין לוקטין ומצניעין אלא לוקטין ואוכלין. והא דאמרינן דמשום דנעשין פרכין פרכין אזיל בהו רבנן בתר {{ממ|הפרשה}} [השרשה] פרש"י ז"ל דאע"ג דשורת הדין לילך בהם אחר לקיטה כירק מצו רבנן לתקוני בהו דינא דהשרשה משום חשש קלקול דהא כל מעשר ירק דרבנן הוא. וק"ל דהניחא לענין מעשר אלא לענין שביעית דקתני מתניתין נמי מאי איכא למימר וי"ל דבשביעית מדרבנן נמי כגון שביעית בזמן הזה מדרבנן כדאיתא בהשולח. והראב"ד פי' דאזול רבנן בתר השרשה דאמרינן היינו דאזול אדינא דאוריי' שהשיעורים והענינים הללו הכתוב מסרם לחכמים לתקן בהם כמו שיראו: 

'''א"ל אביי ויצבור גרנו לתוכו.''' נראה מפרש"י ז"ל דקושיא היא אמאי שינו רבנן דיניהו למיזל בתר השרשה דאי משום חשש תערובות דחדש וישן יצבור גרנו לתוכו ויבללם יפה ונמצא תורם מכל אחד לפי חשבון וה"ל מן החדש על החדש ומן הישן על הישן וק"ל הא ר"ש גופיה דקאמר בילה איהו גופיה אזיל בתר השרשה וכדקתני מקצתו השריש לפני ר"ה וכו' ותירץ הר"ז הלוי דר"ש שזורי אזיל בתר לקיטה והא דנקיט השרשה לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי אין הולכין בו אלא אחר לקיטה דהיינו אחר גמר פרי וגמר פרי דהכא היינו לאחר שנתייבש בשדה ואע"פ שנעשה פרכין פרכין מ"מ מניחין אותו ליבש ולאחר ר"ה שהכל יבש מניחין אותו כאחד והרי זה כאלו כלו חדש ומיהו אפי' הי' ישן ממש וחדש ממש די לו כשיצבור גרנו לתוכו דיש בילה הילכך אפי' לדידכו למה לנו למיזל כתר השרשה אע"פ שנעשה פרכין פרכין וחשביתו להאי ישן ולהאי חדש מ"מ זילו בתר לקיטה כירק ובשעת עישורו יצבור גרנו לתוכו דהא יש בילה ונמצא תורם ומעשר מן ההדש על {{ממ|הישן}} [החדש] ומן הישן על {{ממ|החדש}} [הישן] ותירוץ זה דחוק מאד בעצמו ועוד דבתוספתא דשביעית פ"ב גרסי' להא מלתא באפי נפשה דלא קאי ארבנן כלל דתניא פול המצרי שמנע מהם מים שלשים יום לפני ר"ה מתעשר לשעבר ומותר לקיימו בשביעית פחות מכן מתעשר להבא ואסור לקיימו בשביעית בד"א בשל שקיא פי' בית השלחין אבל בשל בעל שמנע ממנו ב' עונות דברי ר"מ וחכמים אומרים ג' ר"ש בן {{ממ|כפר חנינא}} [כיפר] אומר משום ר"ש שזורי בד"א בזמן שזרעו לירק וחשב עליו לזרע אבל אם זרעו מתחילה לזרע מקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו השריש לאחר ר"ה אין מעשרין ממנו על מקום אחר [ולא ממקום אחר] עליו אלא כונס גרנו לתוכו ומעשר ממנו עליו ונמצא מעשר מן החדש על החדש ומן הישן על הישן ע"כ. והנכון כפי' הראב"ד דהא דאביי לאו קושיא ממש היא דהא ודאי אע"ג דאפשר בתקנת בילה שפיר עביד רבנן למיזל בתר השרשה דלא בעי תקנה שהרי פעמים שלא יבללנו יפה אלא בעיא בעלמא הוא אי הוה אפשר למעבד בילה ומשום דפשטה דמתניתין דהאורז והדוחן משמע דלכל אחד עביד גרן בפני עצמו דברישא קתני מתעשרין לשעבר ובסיפא קתני מתעשרין להבא משמע בב' גרנות שיילינן לה בדרך קושיא ויצבור גרנו לתוכו ומיהו לאו קושיא היא ממש דהא ממתניתין ליכא הכריחא דלא תסגי בחד גרן: 

'''אשתמיטתיה הא דאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי.''' פי' דמאי דפסק שמואל כר"ש היינו דהלכה כוותיה דצובר גרנו לתוכו ומיהו לאו משום דיש בילה אלא משום דהכל הולך אחר גמר פרי וק"ל ושמואל דאמר כמאן דהא רבנן בתר השרשה אזלי וכן ר"ש שזורי בשלמא להר"ז הלוי אתיא דשמואל כר"ש דסבר אחר גמר פרי אזלינן ואין גמרו עד שיתבשל הכל ומצניעין אותו ביחד וכלו חשוב חדש אלא לדידן דמפרשינן דאף ר"ש שזורי אזיל בתר השרשה נמי שמואל כמאן וי"ל דלעולם כרבנן ובפול המצרי שזרעו לזרע דיניה כתלתן מודו רבנן שהולכין אחר גמר פרי שאע"פ שלקט זעיר שם זעיר שם מ"מ גמר פריו בהדי הדדי משא"כ באורז ודוחן שנעשה פרכין פרכין ולקיטתו זה גמרו ואיכא חשש תערובת חדש וישן. והא דאמרי' דאי אשמעי' לכל אין בילה ה"א פי' כרבנן דאורז ודוחן ס"ל אף בפול המצרי דרבנן נמי הכי סבירא להו דבפול המצרי נמי לא מהניא בילה משום דבתר השרשה אזלינן דומיא דאורז ודוחן מיהת משום דהכל הולך אחר גמר פרי וכיון שכן אפשר הוא לבלול מה שהשריש קודם תשרי עם שהושרש אחר תשרי קמ"ל הלכה כר"ש שזורי ולא מטעמיה. ורש"י כתב אשתמיטתיה הא דאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי ואף הקטניות לא הלכו בהם אחר השרשה וכי אמר שמואל הלכה כר"ש שזורי לאו מטעמיה דאלו ר"ש טעמיה משום בילה ושמואל טעמיה משום דכוליה חדש הוא וגדל ועומד אחר ר"ה. והלשון הזה סתום דקאמר דלשמואל הקטניות לא הלכו בהם אחר השרשה וא"כ הדרא קושיין לדוכתא שמואל דאמר כמאן {{ממ|דאף}} דבכלל קטניות אורז ודוחן ופרגין הם ודוחק לומר דשמואל דמפרש דרבנן באורז ודוחן לא אזלי בתר השרשה אלא בתר גמר פרי דהא בהדיא תנן דאזלי בתר השרשה ומפני זה אין פרש"י נכון בזה כלל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ריטב"א: ראש השנה]]