עריכת הדף "ריטב"א/עירובין/צא/א" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''סייעיי' לרב יהוד' מהא דתני' להדי' לקמן דלר"ש כלם רשו' אחת וכל זה מיסודו של רש"י ז"ל אלא שפירשנו הענין בקוצ' תני' כוותיה דרב.''' פי' דאמ' לעיל בגגי' השוי' לרבנן שאין מטלטלין בהן אלא בד' אמות ותניא כוותיה של רב יהודה פירש דלר"ש כלם רשות אח' א"ר וכו' פי' שאף ר"ש לא התיר אלא בשלא ערבו ושמואל אמר דבין ערבו ובין לא ערבו התיר ר"ש והלכה כמותו והיינו דפרכי' לקמן בין לרב בין לשמואל ממתני' דר"ש דאלמא אינהו לר"ש קאמרי יש במקצת הספרי' וכן א"ר יוחנן הלכ' כר"ש בין עירבו בין לא עירבו {{ממ|והאי מלחשך סימן הלבנה}}: 

לשמואל ור' יוחנן יאמרו שני כלים בחצר אחת זה אסור וזה מותר כלומר הא ודאי אי שרינן כלים ששבתו בחצר אתו לאפוקי כלים ששבתו בבתים כיון דשכיחי בחצר ופרקינן ר"ש לטעמיה ולא גזר דתנן פירש דר"ש לא גזר באמצעי' אטו חצרות דילמא אתי מביתיה לאחד מן החצונות כלים דחברתה דשכיחי ברשותה הכא נמי לא גזר. וא"ת א"כ תהוי הא מתני' תיובתא לרב דקאמר הכא דר"ש גזר דהא ברירנא דרב אליבא דר"ש אמר לה וי"ל דאמר לך רב דשאני התם דאשה בקיאה בכליה וכלים דידה בכלים דחברתה לא מחלפא ומדע ידעה דכלי' מותרין עם חברתה לפי שערבה עמה אבל לא בכלי דחיצונה שלא עירבה עם חברתה וא"ת עוד מ"מ קשיא דשמואל אדשמואל דהא התם פסק שמואל הלכה כרבנן דאמרי שאף אמצעית אסורה משום גזרה דחצונות ואלו הכא פסק כר"ש דלא גזר. י"ל דשמואל סבר דהתם שייך למגזר טפי משום דבין כלים דידה ובין כלים דחברתה כלהו כלים דבתים או דחצרות נינהו וליכא היכרא ומחלפי לה אבל הכא כלים דבתים ידיעי ולא מחלפי בכלים דחצר ועוד דהתם משום גזרה לא מבטלי' הית' שבא לה ע"י עירוב אבל הכא שאין ההית' מחמת עירוב מבטלי' ליה משום גזרה וא"ת דכיון דטעמיה דפליגן נינהו מאי הוי דאמרינן הכא ר"ש לטעמיה דלא גזר. י"ל דה"ק שמואל דר"ש לטעמיה דלא גזר אפילו התם וכיון דהתם לא גזר כ"ש דהכא לא גזר אבל אליבא דהלכתא בהא דהכא סבי' לן כרב ולא כההיא דהתם היכי משכחת לה והוא מפ' לה בכומתא וסודרא פי' שהוציאן לחצ' דרך מלבוש והפשיטם שם ובאו להוציאם משם לחצ' {{ממ|דרך}} אחר' דהא אסור כיון ששבתו בבתים: ומיהו משום הא לית לר"ש אליבא דרב למיגז' בכלים ששבתו בחצר כדגזרינן בשערבו דהא בכומתא וסודר' וחבירו שיוציאו' לחצר דרך מלבוש ויפשיטום שם מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרינן כלים אמטולתא. והקשו בתוספות דהכא פסק שמואל הלכה כר"ש ואלו במסכת גטין אמר שלא יעמד אדם בגגו ויקלוט מימי גשמים מגגו של חבירו דאלמא סבר לה כרבנן דגגין אינם רשות אחת ותירצו ה"ק שלא יקלוט אדם מימי גשמים מגגו של חבירו כדי להביא לביתו וקמ"ל דאע"ג דמן האויר קלטם הרי הוא כאלו נתן בקרקע וכאלו הבי' מגגו של חבירו לבית וא"ת א"כ אפילו מגגו שלו דלגבי הא פרוץ במלואו למקום האסור לו וי"ל דשמואל לטעמיה דסבר דאפילו מחיצו' שאינם נכרות אמרי' גוד אסיק מחיצתא ולפי' מגגו מותר לקלוט ולהביא לביתו ובמקומה פירשתיה בס"ד:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ריטב"א: עירובין]]