עריכת הדף "ריטב"א/נדה/ל/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''וכן לענין נקבה.''' וכו' לא היה צריך לכך אלא דנקטה אגב אידך. 

'''מעשה בקלואפטרה וכו'.''' כי מעיינת בהני עובדי משכחת דעל כרחן בחד מנייהו אתעביד שקרא וכל חד וחד מהני תנאי תלי שקרא בההוא עובדא דלא הוי כותיה. 

'''הא תו למה לי הא תנא ליה רישא וכו'.''' הלשון הזה מגומגם דמעיקרא פריך מייתורא דסיפא והיכי הדר בתר הכי לרישא לומר דנקט למסתמא כרבנן ואין לפרש דלמסתמא כרבנן אסיפא נמי קאי לומר לאשמועינן דסתמא דרישא רבנן היא חדא דלישנא דמסתמא לא משמע הכי ועוד דא"כ היכי הדר פריך פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים דהא עד סיפא לא ידעינן דהא רבנן היא ונראה לפרש וה"ק הא ברייתא למה לי הא תנא ליה להא דינא ברישא וכי תימא דרישא לא אקני אלא למסתמא לסיפא דרבנן אבל סיפא הוי עיקר פלוגתא דאיתניא בבי מדרשא בהדי ר' ישמעאל למה לי סתמא דרישא דאפי' תימא דאע"ג דמחלקתה בצדה ולא חשיב סתם משנה לר' יוחנן דאפי' הכי חשיבי' לה סתמא דחינן למספקא הלכה וכהנה בריש מס' ביצה מ"מ בהא לא צריכי לסתמא דהא יחיד ורבים הלכה כרבים ואלו השתא איכא למיחש בה דחשיבי לה סתם ואח"כ מחלוקת שאין הלכ' כסתם ומפרקין דבסיפא לא סגי משום דמסתבר טעמיה דר' ישמעאל והוה סלקא דעתין דהלכתא כותיה להכי אצטריך לרישא למסתם כרבנן כנ"ל. 

ירוש' גבי הא דר' יוחנן דאמר הלכה כסתם משנה הדא דתימא כשאין מחלוקת בצדה אבל בשיש מחלוקת בצדה לא בדא הלכה כסתם פי' דלא חשיבא סתם משנה לר' יוחנן ולא פרכינן ליה מינה אבל מ"מ סתמא דרבים חשיבא למתני הלכתא לדידן כדאמ' בפ' אותו ואת בנו ראה רבי דבריו של ר"מ בכסוי הדם ושנאה בלשון חכמים והכי נמי איתא בשמעתא קמייתא דביצה. 

תו אמרינן התם גבי סתם ואח"כ מחלוקת הדא דתימא ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל רבים לא בדא הלכה כסתם כלומר שאין לומר כך אלא כשנשנו במחלוקת שניהם בלשון יחיד אבל אם האחד נשנה בלשון חכמים אין אומרים בו כלל זה מפי' רבי' ז"ל וכבר כתבנו ביבמות בס"ד וכן נראה משמועתנו דאמרינן דרישא סתמא כרבנן לקבעה הלכה ולא חשיבא סתם ואחר כך מחלוקת וכדכתיבנא.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ריטב"א: נדה]]