עריכת הדף "רידב"ז/תרומות/ח/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|רבי}} אלעזר אומר ואפילו תימר כמשנה אחרונה תיפתר שאמרה התקבל גיטי במקום פלוני והי' דרכו כו' ולא ר"א כר"א.''' גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ולא מתני' ר"א ותנינן ר"א אוסר מיד פי' דהא במתניתין דידן פליגי ר"א ור"י אם כן קשיא מר"א אר"א דהא ר"א אוסר מיד ואם כן האיך אכלה ומשני ולא מודי ר"א שאם אמרה אל תקבל גיטי אלא במקום פלוני [כן גירסת הגר"א ז"ל בשנות אליהו] שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום ואם כן שפיר משכחת לה באופן זה ועל זה פליג ר"ח וסבירא ליה דאינו כן דאם אמרה אל תקבל אלא במקום פלוני והיה דרכו להביא בעשרה ימים הוי כמו תנאי שלא תחול הגט אלא עד עשרה ימים ונמצא מה שאכלה בהיתר אכלה ואפילו מצא סוס רץ בחמשה ימים אין בכך כלום ואינה מגורשת עד עשרה ימים ונמצא דמה שאכלה הוא בהיתר ע"כ לא ניחא לי' אוקימתא זאת:

ר"ח שאל לחברייא מנין לאוכל ברשות שהוא פטור מה בין סבר שהוא חולין ונמצא תרומה שחייב מה בין סבר שהוא כהן ונמצא ישראל שפטור. פי' דבעבד שאמרו לו מת רבך או מכרך לישראל מנין לנו שהוא פטור א"ל מהוריית ב"ד פי' דאוכל שומן אינו אוכל ע"י היתר שהתירה התורה לאכול שומן ז"א דהיכן התורה התירה לאכול שומן דהא א"צ היתר לזה אך מפני שלא מצינו איסור מותר ממילא כמו אכילת פת אינו אוכל ע"פ היתר שהתירה לו התורה אבל כלאים בציצית וכדומה הרי דרשאי רק מכח היתר שהתירה התורה מכלל איסור וכן שומן אינו אוכל מכח היתר שהתירה התורה אבל אוכל חלב ע"פ הוריית ב"ד שהורו הב"ד להתיר החלב הרי שאוכל מכח היתר מכלל איסור ומצינו דפטור מקרבן ואבל אוכל חלב ויודע שחלב אסור רק דסבר מימר דשומן הוא דאינו אוכל מכח היתר אלא דידע דחלב אסור רק שסבר דשומן הוא חייב וע"כ מצינו נ"מ בין אוכל מכח היתר בין אוכל דבר שלא ע"פ היתר א"כ באוכל תרומה וסבר שהוא חולין דאינו אוכל מכח היתר חייב אבל בת ישראל שניסת לכהן או עבד הנמכר לכהן דאוכל רק מכח שבפירוש התירה התורה אותו ואילולי דהיתה התורה מתרת הי' אסור לאכול ונמצא דאוכל ע"פ היתר מכלל איסור דהותרה לו מכלל איסור וכשנתודע לו שאינו בכלל היתר פטור כמו באוכל חלב ע"פ היתר ב"ד שהתירו לו חלב מכלל איסור ונתודע שטעו ואינו בהיתר מכלל איסור שפטור:

'''{{עוגן1|מה}} בין סבור שהוא אסור ונמצא מותר שהוא פטור.''' פי' הר"ש ז"ל דמ"ש בנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שהוא פטור כן פי' הר"ש ז"ל. לא אגיבו א"ל נמלכין מינן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק נמלכין אנן כלומר אנן נמלך יחד בזה ונתיישב:

'''{{עוגן1|אמר}} רב ופועל ידיו תרצה כל שהוא מזרעו של לוי.''' תיבות הללו כל שהוא מזרעו של לוי מחק הגר"א ז"ל בשנו"א ע"ד דרב ובלבד כהן מקריב פי' הראוי לעבודה אבל בע"מ או ממא שאינו ראוי לעבודה ואכל תרומה חייב ע"ד דר"י ואפילו כל כהן כן פי' בשנו"א ז"ל ונראה שהשנו"א ז"ל מהפך הגירסא וגרס ע"ד דרב ובלבד בקדשי מקדש ע"ד דר"י אפילו בקדשי הגבול ע"ד דרב ובלבד כהן מקריב ע"ד דר"י ואפילו כל כהן ע"ד דרב ובלבד בשעת מקדש ע"ד דר"י אפילו בזה"ז ונראה לפענ"ד דה"פ דשאל ע"ד דרב ובלבד בקדשי מקדש וע"ד דר"י אפילו בקדשי הגבול בתמי' דנמצא דלדרשת רב ופועל ידיו משמע דווקא בקדשי מקדש ואך לר"י אפילו בקדשי הגבול ומדחה דז"א דלרב לא בעינן בעבודה דהקרבה אלא דבעינן כהן מקריב דהכהן יהא ראוי להקרבה אבל לא בעינן בעבודת הקרבה אלא כהן מקריב ובשעת המקדש שעת הקרבה אבל לא הקרבה גופה דווקא:

'''{{עוגן1|ר'}} ירמי' בעי אף לשאר הדברים כן.''' ר"ל אם מותר לגמור הכפרה ופשיט מחטאת גזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת הדא אמרה שמותר לגמור:

ריב"ז בשם ר' יצחק שאל היה עומד כו' מה את עביד לי' כמו שהוא מת ויחזור הרוצח למקומו או כמו שנגמר דינו בלא כ"ג. ועיקר האיבעיא הוא לענין רוצח וע"ז פשיט לי' נשמעיני' מן הדא מעשה של מגורת דיסקי ביבנה שנמדדה כו' פי' דפשיט הך איבעיא דרוצח מהא דמקוה דהנה ר"ט ור"ע דפליגי במקוה מר מדמי לבן גרושה ובן חלוצה ומר מדמי לבע"מ הוא דהא דכשר העבודה בבן גרושה ובן חלוצה לאו דגזה"כ הוא דהעבודה כשירה אלא גזה"כ הוא דהכהן שעבד עבודה הוא כשר עד השתא עד שעה שיופסל בב"ד ואבל קודם שיופסל בב"ד הרי הוא בחזקתו חזקת כהן כמו שהיה לו עד הנה חזקת כהונה [דהא לא היה ודאי כהן אלא חזקת כהן] דגזה"כ הוא דהרי הוא בחזקתו לענין עבודה עד שעה שיופסל בב"ד ומכאן ואילך איתרע חזקתו כדאמרינן ויש כהן עכשיו ואין כהן לאחר זמן מ"מ בימים ההם כהן הוא והנה ר"ט ור"ע פליגי דר"ט ס"ל דאזלינן בתר חזקת המטהר ולא בתר חזקת המתטהר ונטהר חזקת הטמא רק מחזקת המטהר ולא בעינן שיטהר מחזקת טומאה שלו מודאי מטהר ז"א אלא דאף מחזקת מטהר נמי נטהר חזקת טומאתו אבל ר"ע ס"ל דבעינן שיטהר חזקת טומאתו מודאי מטהר אבל אינו מועיל חזקת מטהר לטהר חזקת טומאה דמשום דאזלינן בתר חזקת המתטהר ולא בתר חזקת המטהר ע"ז מביא ר"ט ראי' לדבריו מבן גרושה ובן חלוצה דהקריב כפרת טהרת מצורעים וכל הכפרות טהרה ונמצא בן גרושה ובן חלוצה דגזר רחמנא דנטהר המצורע והטמא ע"י קרבנו משום דגזר רחמנא דחזקת כהונה שהי' לו עד הנה לא איתרע למפרע אלא מכאן ולהבא איתרע וגזה"כ גבי בן גרושה ובן חלוצה הוא דדמי למקוה דאע"פ שנתברר שהיה בן גרושה ובן חלוצה למפרע מ"מ עד שעה שיופסל בב"ד הוא בחזקתו והשתא הוא דאיתרע ולפי זה מוכח דאזלינן בתר חזקת המטהר משום דמוקמינן להכהן בחזקתו עד עכשיו ונטהר הטמא בכפרה זו ולמה לא מוקמינן הטמא בחזקת טומאה דלא יועיל חזקת כהן ולא יועיל לחזקת טומאתו אלא מן ודאי כהן ולא יועיל חזקת כהן לגבי חזקת טומאה דהא לא הי' ודאי כהן אלא חזקת כהן וע"כ דמוקמינן לי' עד השתא רק בחזקת כהן כמו שהיה ולא בודאי כהן דהא אין סברא לומר דעכשיו נתעלה על מעיקרא על ודאי כהן אלא ע"כ דמוקמינן לי' עד השתא בחזקת כהן כמו שהי' ולא הוי חידוש דגזה"כ גבי בן גרושה ובן חלוצה רק דדמי למקוה דמוקמינן לי' עד השתא בחזקתו ועכשיו הוא דאיתרע ואין תימר דלא מהני במקוה מה מועיל כאן אבל ר"ע ס"ל דאזלינן בתר חזקת המתטהר ולא מועיל חזקת המטהר להוציא מחזקת טומאה אלא ודאי מטהר ומביא ראי' מבע"מ דאם נמצא בע"מ ולא נדע אם עכשיו נעשה בע"מ או למפרע דעבודתו פסולה ולא מהני חזקת תמות שלו לטהר חזקת טומאתו ונמצא דעכשיו נפשט האיבעיא דאם דמי למת הכהן או שנגמר דינו בלא כ"ג מוכח מברייתא הזאת דדמי למת הכהן משום דעד עכשיו הוא בחזקת כהן ולא דבטל כהונתו למפרע רק העבודה כשר ז"א דא"כ מאי שייכות מקוה לבן גרושה ובן חלוצה אלא ע"כ דדמי כאילו מת הכהן וחוזר הרוצח למקומו ע"ז קאמר אר"י הדא אמרה הי' עומד ומקריב כו' עד שיופסל בב"ד דאפילו העידו עדים עליו קודם העבודה מ"מ קודם שיצא דינו מב"ד כשר העבודה מדתני בברייתא פסולו בב"ד ומסיק עוד הדא אמרה ספק בע"מ כו' ר"ל דהאיך הדין בספק בע"מ אם זה הוי מילתא דפשיטא דעבודתו פסולה או לא משום דבמתניתין תני נודע שהוא בע"מ לבתר נודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה משמע כמו בן גרושה ובן חלוצה דנודע שהי' כן מעיקרא אבל האיך הדין בספק בע"מ וקאמר דזה תלי ג"כ בר"ט ור"ע דלר"ט דלמד מקוה מבן גרושה ובן חלוצה וכשר במקוה ה"נ כשר בספק בע"מ דמוקמינן לי' בחזקת תמותו אבל לר"ע דמדמה לי' לבע"מ ע"כ דס"ל דבספק בע"מ נמי פסול דאל"כ אלא בודאי בע"מ פסול אבל בספק בע"מ כשר א"כ האיך מדמה מקוה לבע"מ דהא בע"מ הוי פסול דווקא ודאי בע"מ אבל מקוה ספק הוא אלא ע"כ דאף בספק בע"מ פסול והיינו דגרסינן הדא אמרה ספק בע"מ עבודתו כשירה לר"ט דאת מדמי לבן גרושה ובן חליצה אבל אם מדמה לבע"מ ר"ל אליבא דר"ע עבודתו פסולה אפי' בספק ומקוה לאו ספק הוא בתמי' וא"כ האיך קמדמית לבע"מ אלא ודאי דאפילו בספק בע"מ עבודתו פסולה אליבא דר"ע ועיין בתוס' הרי"ד שמבואר באריכות ע"פ התוס' ז"ל במס' קידושין ובמהרש"א ז"ל שם:

'''{{עוגן1|אר"י}} מה פליגין בעבד ואשה.''' פי' דהא דתני וכולם שהיתה תרומה בתוך פיהם ר"א אומר יבלע הוא דווקא בעבד ואשה אבל בכהן אף ר"א מודה כן גי' הגר"א ז"ל וכפי' הפ"מ ז"ל:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>