עריכת הדף "רידב"ז/שבת/ז/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
הא ר"א אמר כל כו' הא אינו יודע כל עיקר פטור פי' אפילו מחטאת אחת מן מה דרב תני מתניתין ופתר לה איזהו שאינו יודע עיקר שבת קטן שנשבה כו' הדא אמרה הוא הדא הוא הדא פי' דבש"ס דילן מוקמי רב ושמואל. בתינוק שנשבה ואילו בירושלמי נקטינן. קטן שנשבה משום דתינוק וקטן ב' ענינים הן דקטן יש לו ג' מדרגות בכמה דוכתי' עי' ירושלמי פ' חלון. ותינוק נקרא כשלא הגיע עדיין למדרגת קטן והוא עדיין יונק ובשביל זה נקרא תינוק על שם שמיניק וכדאמרינן בעלמא תינוק יונק משדי אמו ולא גרסינן בעלמא קטן יונק משדי אמו והפרש גדול בין תינוק לקטן דתינוק שנשבה לא היתה ידועה מעולם ואילו קטן שנשבה הוי הכיר ולבסוף כו' ושלש מדריגות בדבר תינוק שנשבה נקרא אינו יודע כל עיקר מעולם וקטן שנשבה הוי הכיר ולבסוף כו' וגדול שנשבה נקרא היודע עיקר שבת אך אינו יודע שהיום שבת. וכדאיתא בסוף הסוגיא גדול שנשבה מונה ששה ימים ומשמר אחד. אלמא דיודע עיקר שבת אך אינו יודע אם שבת היום. ועפ"ז יתבאר הסוגיא יפה הכא ולקמן בסוף הסוגיא דר"א תני מתניתן ופתרי לה איזהו שאינו יודע עיקר שבת קטן שנשבה וקטן שנשבה הרי בכלל כמתניתן כל וכו' ומפרש למה מתניתן כל וכו' לאינו יודע שהוא קטן אלמא דס"ל דאינו יודע הוי כמו קטן ואינו הפרש בין ההיא דתני רבי כל שאינו יודע למתניתן דתנינן כל וכו' דהא פתר למתניתין כל כו' ג"כ לאינו יודע והוא קטן אלמא דשאינו יודע דהוא קטן כמתניתן כל כו' ואין חילוק כלל. הא אר"י. כל שאינו יודע. הא אינו יודע וכו' חייב פי' דכיון דהיה לו פ"א ידיעה ואף שאח"כ לא ידע כל עיקר חייב על כל או"א מן מה דמר ר"ש ר"א בשם ר"י בר"י כל הדא הילכתא כר"א ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת הדא אמרה הוא הדא הוא הדא פי' דמוקי מתניתין דידן כר"א בכריתות דף ט"ז אבל לר"ע אינו חייב אלא אחת ור"א יליף מנדה ולא מאחת מהנה דנפ"מ בין אם ילפינן מאחת מהנה. בין אם ילפינן מנדה. דמאחת מהנה כיון דקראי סתרי אהדדי פעמים אחת שהיא הנה פעמים הנה שהיא אחת. ע"כ דלקולא ולחומרא לחומרא גמרינן וע"כ תנינן דהנה שהיא אחת על מדריגה היותר קטנה בשאינו יודע כל עיקר אבל אינו יודע כו' חייב על כאו"א. אבל כשילפינן מנדה ע"כ בשאינו יודע ל"ה נדה כל עיקר אינו חייב גם בנדה אלא אחת. אפילו אם היתה לו ידיעה מתחלה וכיון דמתניתין אתיא כר"א ע"כ הוא הדא הוא הדא. ופטור אפילו במדריגה הבינונית אלא בגדול שנשבה דהיא מדריגה היותר גדולה דיודע גם עכשיו עיקר שבת אלא אינו יודע אם שבת היום אז חייב על כל שבת ושבת ומזה יתבאר לנו סוף הסוגיא דבעי שם אם ר' אלעזר סבירא ליה האי אחת מהנה. ומביא ראיה דלא סבירא ליה. מדתנינן דר"א אינו מחייב על כל שבת אלא דווקא בגדול שנשבה. ואי דיליף מאחת מהנה אפילו קטן שנשבה צריך להיות חייב. לאוקמי הנה שהיא אחת על המדריגה שהיא יותר קטנה באינו יודע כל עיקר משום דלחומרא ילפינן ועי' בזה ותמצא טעם:

הכין תנינן אמר ר"ע שאלתי את ר"א העושה מלאכות הרבה כו' עד הוף הסוגיא סוגיא הזאת חמורה מאד ונלפענ"ד לפרשה בע"ה ולפי הגירסא כמ"ש ממש. דהנה המפרשים ז"ל פירשו הסוגיא לפי סוגית הבבלי. ולפי ענד"נ ששיטה אחרת היא בירושלמי דאילו לבבלי במס' כריתות דף ט"ז גרסי' שם למ"ד דבז"ש ושג"מ הוא דכגופין מחולקין הן כדאיתא התם. ואילו בירושלמי למ"ד דמוקי בז"ש ושג"מ הוא בפשיטות דמיבעיא ליה אם חייב על כל אחת ואחת או לא ול"ל דמיבעיא ליה אם ולדי מלאכות כמלאכות דמיין ז"א דכיון דמיבעיא לי' אם חייב על האבות על כאו"א או אחת על כולן ומכיון די"ל דעל האבות אינו חייב רק אחת על כולן פשיטא דעל תולדת אחת על כולן אלא עיקר שאלו על האבות לבד והוי מעין מלאכה אחת אינו פירושא דרישא וכאשר יתבאר בדברינו לקמן בע"ה:

'''{{עוגן1|ועפ"ז}} יתבאר הסוגיא הזאת בע"ה ר"ז בשם ר"ח ר"א בשם רשב"ל תריהון אמרין.''' בז"ש ושג"מ שאלו כלומר אם חייב על כל מלאכה ומלאכה ועיקר הדין של ז"ש ושג"מ שאלו ר"ב בשם ר"ח אמר בשג"ש וז"מ שאלו. כלומר אם חייב על כל שבת ושבת. נמצא דלמ"ד בז"ש ושג"מ שאלו העיקר שאלה הוא על המלאכות ולמ"ד בשג"ש וז"מ. עיקר שאלה הוא על השבתות. וע"כ פריך למ"ד בז"ש ושג"מ דהחייב הוא על המלאכות בדא תנינן על מלאכות הרבה לא על השבתות הוא מתחייב בתמי' דהא קתני שבתות הרבה במתניתין וע"כ דחייב על השבתות ולדידך דמוקי בז"ש ושג"מ אבל בשג"ש וז"מ פשיטא לך דפטור על השבתות [כמו דמסיק בתר הכי] ולא על השבתות הוא מתחייב. דהא תנינן במתניתין שבתות הרבה משמע דחיובא הוא על שבתות. וכן פריך למ"ד דבשג"ש וז"מ שאלו פריך ג"כ ולא על המלאכות הוא מתחייב דהא תנינן במתניתין מלאכות הרבה וע"כ דשאלו אם יש חיוב על המלאכות ואילו לדידך בז"ש ושג"מ פשיטא לך דחייב. ולא שאל ע"ז [כדמסיק בתר הכי] וא"כ למה תנן מלאכות וע"כ דחיובא הוא על המלאכות ונשאר בקושיא [ולבתר הכי מתרץ הקושיא למ"ד בשג"ש וז"מ] והשתא מיבעיא לן למ"ד בז"ש ושג"מ אם הודה לו או לא. ומסיק מן מה דמר ר"ש בשם ר"א בשם ריב"ח כל הדא הלכתא כר"א ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת. ומתניתין דידן כר"א אתיא אבל לר"ע אינו חייב אלא אחת בז"ש ושג"מ ע"כ דלא הודה לו [ומוכח מדריב"ח כדברינו דלמ"ד בז"ש ושג"מ שאלו האי סיפא דמעין מלאכה אחת לא מיירי אם תולדות כעיקר או לא דאל"כ אלא דמיבעיא אם חייב על כל חולדה ותולדה אם התולדות כעיקר דמי א"כ היכי מיתוקמא מתניתין דידן כק"א דהא תנינן בסיפא העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חדא. והא ר"א ס"ל דחייב על כאו"א כמו דמותיב לר"ע והכי פריך מפורש בבבלי דמתניתין דלא כר"א מה"ט. אלא ע"כ דשיטת הירושלמי למ"ד בז"ש ושג"מ שאלו דלכו"ע אינו חייב על התולדות כעיקר והא דקתני העושה כו' מעין מלאכה אחת הוא כמבואר בהסוגיא בסמוך משא"כ למ"ד בשג"ש וז"מ לדידיה מעין מלאכה אחת דחייב על התולדות כעיקר כמבואר בסמוך א"כ לדידי' ליכא למופשט מהדא דריב"ח ע"כ שאל למ"ד בשג"ש וז"מ הודו לו או לא הודו לי' ופשיט מהא דת"כ יודע אני כו' וכמבואר בדברינו בסמוך בע"ה ובזה ניחא מה שבבבלי קאמרינן בשג"מ וז"ש פשיטא לו דימים שבנתים הוין ידיעה לחלק וקמיבעיא לי' בז"ש וכו' אם כגופן דמיין או דילמא ז"ש וכו' פשיטא לי' דכגופן דמיין ומיבעיא ליה על שג"ש וכו' והרי דעומדין שניהן על מדרגה אחת ועי' שם בסוגיא דלרבה ור"ח. ואילו בירושלמי פשיטא דלמ"ד בז"ש פשיטא לי' דבשג"ש אפילו ר"א מודי דא"ח א"א. ולמ"ד בשג"ש שאלו פשיטא ליה דבז"ש אפילו ר"ע מודי ומילתא דפשיטא הוא דז"ש יוחר חייב משג"ש וגם כל החומר שבסוגיא יתבאר על נכון בע"ה דר"ז בשם ר"ח ר"א בשם רשב"ל בזדון שבת וכו' ומיבעיא לי' אם חייב על כאו"א [ולא אם כגופן מחולקין כמו בבבלי] וא"כ כל השאלה היא על המלאכות וע"כ פריך הגמרא בדא תנינן מלאכות הרבה ולא על השבתות הוא מתחייב בתמיה דהא קתני שבתות הרבה משמע דחייב על השבתות וכן על ר"ב בשם ר"ח. דשאלו על שג"ש אם ימים שבנתים הוין ידיעה לחלק א"כ כל עיקר' השאלה הוא על השבתות א"כ פריך בדא תנינן שבתות הרבה ולא על המלאכות הוא מתחייב בתמיה דהא קתני במתניתין מלאכות הרבה א"כ השאלה הוא גם על המלאכות כדפריך בבבלי במס' כריתות דף ט"ז ע"א אי שבתות כגופן דמי מיבעיא ליה ניבעיא ליה העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה וה"נ פריך דכוותיה למ"ד בז"ש שאלו. א"כ קשה הא משמע ממתניתין דמיבעיא על השבתות ולמ"ד בשג"ש קשה הא משמע במתניתין דמיבעיא על המלאכות ולקמן בסוגיא מתורץ זאת הקושיא אליבא דתרוויי' הא ר"ז בשם ר"ח ר"א בשם רשב"ל בז"ש וכו' ומיבעיא לי' אם חייב על כאו"א. על כל מלאכה ומלאכה הא בשג"ש וז"מ אוף ר"א מודי דא"ח אלא אחת. פי' חטאת אחד בעד כל השבת. ויתיבינה ר"ע לר"א הרי שגב"ש וכו' הרי יש בה תוצאות וכו' ואינו חייב אלא אחת. בשלמא אם ילפינן מאחת מהנה שפיר נחלק בין ז"ש לשג"מ לבין שג"ש וזד"מ אבל אי מק"ו מנדה מ"ש זמ"ז. ונשאר בקושיא וכן פריך למ"ד בשג"ש ומיבעיא ליה אם חייב על כל שבת ושבת משמע דבז"ש פשיטא לר"ע דחייב על כל מלאכה. ויתביני' ר"א הרי מז"ש וכו' ונשאר בקושיא. ואח"כ התחיל הגמ' הא ר"ב בשם ר"ח בשג"ש וכו' ולא משום שגגת שבת את תופסו היא כמו בבבלי אמר מר ר"ב בשם ר"ח בשג"ש וכו' והיה קשה לן ולא משום שגגת שבת את תופסו וא"כ למה נקט במתניתין מלאכות הרבה כדפריך לעיל בדא תנינן שבתות הרבה ולא על המלאכות מתחייב. ע"ז מתרץ ר"ח בשם ר' בא שתים שאלו [וה"ה דהוי מצי לתרוצי גם אליבא דר"ז בשם ר"ח אך משום דר' בא גופי' מתרץ לה על פי שיטתו] מזיד בשבת ושגג במלאכות שיהא חייב על כאו"א כלומר דאפילו ר' בא ס"ל נמי דשייך השאלה על אם חייב על כל או"א והגם דר' בא ס"ל דעל מזיד בשבת אף ר"ע מודה דחייב על כל או"א וע"כ ל"ל דמיבעיא ליה שאלה זו אם חייב על כאו"א. מ"מ שייך השאלה אם חייב על כאו"א וכן שוגג בשבת וכו' [נמי מיבעיא אם חייב על כאו"א וקיצור לשון הוא] מהו לעשות את התולדות כעיקר וע"כ שייך שפיר האיבעיא על ז"ש ושג"מ אם חייב על כל מלאכה ומלאכה הגם דבז"ש ושג"מ ר"ע מודי דחייב על כאו"א לשיטת ר' בא מ"מ מיבעיא ליה אם חייב על כל תולדה ותולדה והוי שתי שאלות על ז"ש ושג"מ. ועל שג"ש וז"מ בזה מיבעיא על השבתות ובזה מיבעיא על המלאכות וע"כ שייך למתני במתניתין מלאכות הרבה ושבתות הרבה. ופירושא דהעושה מלאכות הרבה הוא על ז"ש ושג"מ בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת הוא על שג"ש וז"מ. והאי מעין מלאכה אחת דנקט קאי על תרוי' על ז"ש ושג"מ ושג"ש וז"מ וקאי על מלאכות הרבה ועל שבתותי הרבה וכדמסיק א"ר יעקב בר דסיי ותני דבית רבי כן. העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת כו' מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת הדא היא מזב"ש ושגב"מ שבתות הרבה מעין מלאכה אחת הדא היא. שגב"ש והזב"מ כלומר דמעין מלאכה אחת קאי אתרווי' בין על העושה מלאכות הרבה דמיירי בז"ש ושג"מ בין על שבתות הרבה דמיירי בשג"ש וז"מ ור"ל דעשה בשבתות הרבה מלאכות שהם אחת נחשבת אך מיבעיא ליה אם ע"י שבתות הוי כגופין מוחלקין או לא. וע"כ אף דס"ל לר' בא דעל עיקר הדין דז"ש ושג"מ לא מיבעיא לי' דאף ר"ע מודי. אבל על מעין מלאכה אחת שפיר מיבעיא לי' אם התולדות כעיקר. זהו מתרץ ר' בא על פי שיטתו להקושיא ולא על המלאכות מתחייב וכמ"כ נמי ממילא מתורץ על ר"ז בשם ר"ח דבז"ש ושג"מ שאלו. ומיבעיא לי' אם חייב על כל אב מלאכה. לא על השבתות היא מתחייב מתורץ נמי דשתים שאלו על ז"ש ושג"מ ועל שג"ש וז"מ אם דפשיטא לי' דבשג"ש אינו חייב אלא חטאת אחת על כל השבת מ"מ מיבעיא לי' על שבתות הרבה אם ימים שבנתים הוין ידיעה לחלק ומוקי נמי דהעושה מלאכות הרבה הוא ז"ש ושג"מ בשבתות הרבה הוא שג"ש וז"מ ומוקי האי מעין מלאכה אחת דקאי רק על שבתות הרבה על שג"ש וז"מ אבל העושה מלאכות הרבה דמיירי בז"ש ושג"מ הוא כפשוטו ולא מעין מלאכה אחת דבעין מלאכה אחת פשיטא לי' דאינו חייב אלא אחת. ואך מיבעיא לי' במלאכה אחת שעשה הרבה פעמים אם חייב על כאו"א ולענין שג"ש וז"מ דאינו חייב אלא אחת על כל השבת כולה מיבעיא לי' לענין שבתות הרבה אם חייב על המלאכה אחת כמה פעמים [וה"ה דהמ"ל אליבא דר' בא גבי שבתות הרבה מלאכה אחת אלא משום דעל השאלה דעל מלאכות הרבה לעשות תולדות כעיקר שייך לשון מעין מלאכה אחת נקט נמי לשון זה על שבתות הרבה וכייל לשניהן בחד לישנא בב"א אפילו אם אינו חייב על התולדות אלא אחת בשבת אחת אבל מיבעיא ליה האיך הדין בשבתות הרבה אם הוי כגופין מחולקין וה"ה לר"ז בשם ר"ח נמי לא צריך גבי שבתות הרבה מעין מלאכה אחת דהא אפילו במלאכה אחת שייך השאלה אלא ה"פ דעשה מלאכות הרבה שכולן חדא מלאכה ומילתא אגב אורחא קמ"ל דבשבת אחת פשיטא דאינו חייב רק אחת דאין התולדות כעיקר והשתא כל הנפ"מ בין ר"ז בשם ר"ח לר"ב בשם ר"ח הוא בזה. דלר"ב בז"ש ושג"מ פשיטא לר"ע דחייב על כל אב מלאכה ולא מיבעיא לי' בז"ש ושג"מ רק על התולדות כעיקר אבל עיקר דין של ז"ש ושג"מ לא מיבעיא לי' דפשיטי דחייב על כל או"א. ולר"ז בשם ר"ח מיבעיא ליה על עיקר הדין של ז"ש ושג"מ אבל על התולדות כעיקר לא מיבעיא לי' כלל דפשיטא ליה דאין התולדות כעיקר:

'''{{עוגן1|ועכשיו}} דנתברר לנו הסוגיא הזאת בע"ה יתברר גם מה דלעיל בסוגיא הזאת הא ר"ז בשם ר"ח ר"א בשם רשב"ל.''' בז"ש ושג"מ שאלו הודו לו או לא הודו ליה מן מה דמר ר"ש בשם ר"א בשם ריב"ח כל הדא הילכתא כר"א ברם כרבנן א"ח א"א. הדא אמרה דלא הודו ליה פי' דר"י ב"ח מוקי מתניתין דשבת אליבא דר"א. אבל לר"ע אינו חייב אלא אחת אפי' על ז"ש ושג"מ. והא דאיתא במתניתין דידן דהעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת א"ח אלא אחת. ומשום זה מילתא דפשיטא הוא בבבלי במס' כריתות ה"ט דמתניתין לא אתיא כר"א דאילו ר"א ס"ל דחייב על כל או"א דתולדות כעיקר ז"א לריב"ח דס"ל בשיטת ר"ז בשם ר"ח דבזדון שבת ושג"מ שאלו. וכדפרשנו על עיקר הדין. של ז"ש ושג"מ ולא על התולדות אם הם כעיקר אבל תולדות פשיטא לי' ג"כ דאינו כעיקר והאי מעין מלאכה אחת קאי על שבתות הרבה דהוא מיירי בשג"ש וז"מ כנ"ל. וע"כ מוקי מתניתין כר"א ולא כר"ע הדא אמרה ולא הודו ליה. הא ר"ב בשם ר"ח בשג"ש וז"מ שאלו הודו או לא הודו דאוקימתא דידיה הוא דעל עיקר דין של ז"ש ושג"מ לא מיבעיא לי' אלא על תולדות כעיקר וע"כ לא מצי למיפשט מריב"ח דהא ע"כ לא ס"ל כריב"ח דהא ע"כ לא מתוקמא מתניתין כר"א כדאיתא בבבלי כדברינו לעיל וע"כ פשוט מהא דתנינן בת"כ יודע אני שהוא שבת וכו' אם מענין אבות כו' אם מענין מלאכה אחת עשה חייב על כל העלם והעלם. אבל אם היה העלם אחד א"ח אלא אחת הדא אמרה דלא הודו ליה דלר"א הא סבירא ליה דתולדות כעיקר ועל כן לא מודו ליה וסבירא ליה דלית ליה דבפלגא הודו ליה ובפלגא לא הודו וכיון דשמעינן מפורש דלגבי תולדות כעיקר לא הודו ע"כ בכולהו לא אודו ליה. והסוגיא הזאת נתברר על פי המסקנא כפי דמפרש לפלוגתתן על זה מיבעיא ליה הידו לו או לא וסמך על פירושן דנתפרש פלוגתתן במסקנא לקמן. וכן מצינו בדרך הירושלמי כמה פעמים כן. ודו"ק:

'''{{עוגן1|הא}} רבי זעירא בשם רב חסדא ור' אילא בשם רבי שמעון בן לקיש.''' בזדון שבת ושגגת מלאכות שאלו ויש אדם מתחייב על הזדון. את נותן שגגת מלאכות וכו' וכו' ולית ליה לרבי אליעזר מאחת לחייב על כל אחת ואחת פי' דלמה יליף מנדה ולא מאחת מהנה ומשני דבאמת לית ליה לרבי אליעזר מאחת. אלא דיליף רק מנדה. דאשכח תני בשם ר"א. גדול שנשבה בין העכו"ם חייב על כל או"א פי' דווקא גדול שנשבה דהוי יודע עיקר שבת אך אינו יודע אם היום הוא שבת או לא כדאיתא בהאי סוגיא מונה ששה ימים ומשמר יום אחד ואם איתא דיליף מאחת מהנה. הו"ל להיות חייב אפילו בקטן שנשבה דהו"ל הכיר ולבסוף כו' ומדאינו מחייב אלא בגדול שנשבה פשיטא דבהכיר ולבסוף כו' אינו חייב על כל או"א דאל"כ נתני הכיר ולבסוף כו' וכ"ש הא כדאיתא בבבלי דף סח ע"ב עיי"ש אלא ע"כ דבהכיר ולבסוף כו' אינו חייב על כל אחת ואחת ע"כ דיליף רק מנדה דאי מאחת הו"ל להיות חייב על כאו"א כמו שכתבנו בר"פ עי' בדברינו בר"פ. ודו"ק:

'''{{עוגן1|ר"י}} בעי קומי ר"ז קצר חצי גרוגרת כו' עד ימי הפסק טהרה כפי' הק"ע ז"ל.''' ודו"ק:

'''{{עוגן1|ר"א}} בר"ש אמר כך שאלו.''' בא על נדה אחת חמש בעילות בעלם אחד מהו חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת. א"ל חייב על כל אחת ואחת. ובבבלי במס' כריתות דף י"ז מסקינן שם מק"ו מה שבת שאין בה אזהרה אחת כו' חייב על כאו"א נדה שיש בה שתי אזהרות וכו' אינו דין שיהא חייב עכאו"א. א"ל לא אם אמרת בשבת שיש בה תוצאות הרבה כו' כו' עיי"ש. וה"נ דכותי' ופריך וקשיא אילו קצר וקצר בעלם אחד כלום הוא חייב על כולם אלא אחת כלומר דפשיטא דאינו חייב אלא אחת א"כ קשיא האיך ילפית נדה דאינה אלא אב אחד. משבת שהוא כמה אבות דאילו אב אחד בהעלם אחד גבי שבת נמי אינו חייב אלא אחת. ר"א בשם ר' חנינא כן ר"מ מקשי לא כן אמר ר"ש ר"א בשם ריב"ח כל הדא הילכתא כר"א ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת. כדברינו לעיל דהך מתניתין אתיא כר"א אבל לרבנן פליגי על ההיא מתניתין דלא קאמר דמתניתין ר"א היא סתם די"ל דר"א הוא וס"ל כוותי אלא קאמר בפירוש ברם כרבנן וכו' א"כ רבנן פליגי על ר"א גם גבי שבת וס"ל דאינו חייב אף בשבת אלא אחת א"כ קשה אמאי דקאמר ליה ר"ע לא אם אמרת בשבת שיש בה תוצאות הרבה משמע דגם בשבת מודי לי'. ז"א דהא אף בשבת ס"ל לרבנן דאינו חייב אלא אחת והיינו דמסיק. אף הכא פי' בשבת לא יהא חייב אלא אחת אליבא דרבנן. וא"כ מאי קמהדרי רבנן לר"א לא אם אמרת בשבת שיש בה תוצאות הרבה מכלל דמודי לי' בשבת ז"א דהא אף בשבת אינו חייב אלא אחת. א"כ קשה על ריב"ח האיך הוא פליג על ר"א בר"ש הא על מתניתין דידן ס"ל לר"א בר"ש דכו"ע מודים בה. ומנ"ל לריב"א דר"א היא ולא כרבנן דהא אם מתניתין ר"א הוא או ד"ה הוא תלי בפלוגתא דרבי ור"א בר"ש והאיך קאמר ריב"ח סתם הדא הילכתא כר"א ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת סתמא הא אם הדא הילכתא דידן כר"א או כד"ה היא בפלוגתא דרבי ור"א בר"ש דלרבי הך מתניתא כר"א ולר"א בר"ש ד"ה הוא ודילמא מתניתין אליבא דר"א בר"ש הוא וד"ה היא ועוד האיך עשה ריב"ח פלוגתא בין רבי ור"א בר"ש במתניתין דידן דלרבי היא אליבא דר"א ולר"א בר"ש הוא לד"ה אימא כשם דר"א בר"ש שנה מתני' דידן כד"ה כן רבי נמי שנאה לד"ה דהודו לי'. וכיון שמצינו דאליבא דר"א בר"ש הוא לד"ה ע"כ גם לרבי לד"ה והודו לי' ע"ז אמר אמר ר' יוסי קיימתי' כיי דמר ר' אחא בשם ר"ח לית כן כרבנן פי' לא כמו דגרסינן ברם כרבנן ז"א אלא הכי איתמר כל הדא הילכתא כר"א ותו לא וי"ל דר"א הוא וס"ל לרבנן כוותי' [ועי' ירושלמי יומא פ"ט לית כן כך וזהו ג"כ למימר דלית כן הגירסא כמו שהיה עד הנה וכן הוא כמה פעמים בירושלמי וכן בפ"ק דמס' תרומות ובפ' מי שאחזו גרסינן ג"כ כן את אמר לית כן אוף הכי לית כן וכו' אית כן היא הרכנת כו' עיי"ש דהפי' בפשיטות לית כן דלית הגירסא כן עיי"ש במהרא"פ ז"ל וכן במס' יבמות פ"י ה"ז ובפ"ק דמס' קידושין] אבל לית כאן הסיום ברם כרבנן אינו חייב א"א דאף רבנן מודו לר"א ואך אתא לאשמעינן דמתניתין אתיא כר"א דאילו בבבלי מוקמינן ע"כ להך מתניתין דלא כר"א דקתני העושה כו' מעין מלאכה אחת כו' ולר"א מחייב אתולדה במקום אב וע"כ מתניתין דידן דלא כר"א ע"ז קמ"ל דהדא הילכתא כר"א וכדברינו לעיל דלדידיה לא שאיל ליה עז"ש ושג"מ וכנ"ל ורבותא גדולה קמ"ל דמתניתין כר"א ג"כ אתיא רבנן דקיסרין בשם ר"נ כצ"ל וכ"ג הק"ע ז"ל ופשיט כל הדא הילכתא דר' אלעזר היא וכל דיפוק מינה הלכה פירש כל הילכתא דילפינן מינה כולה כר' אלעזר. דהוא הילכתא דנדה. דמפקינן מינה כולה כר' אלעזר ורבנן דקיסרין אמרין זאת אפילו אליבא דר"א בר"ש. ורבנן דקיסרין לא מסיימו ברם כרבנן. ודו"ק:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>