עריכת הדף "רידב"ז/קידושין/ב/ז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
מ"ט דריב"ל ובשרם יהי' לך כחזה התנופה מ"ט דריבפ"ז והי' לך אפילו לאחר שחיטה ע"כ וכו' וצ"ב להבין האיך ילפינן מחזה ושוק דילמא חזה ושוק נמי ממונו הוא לאחר שחיטה דיליף מבכור ואלא ע"כ דקאי ע"פ תירוץ הראשון תמן בשם גרמי' ברם הכא בשם ריב"ל ונמצא ריב"ל לא יליף כל הקדשי' מבכור משא"כ לתירץ השני דדכאן וכאן בשם גרמי' במקדש בחיים ובראוי לנפול לו לאחר שחיטה ונמצא דלאחר שחיטה בין בבכור בין בחו"ש ממון גבוה הוא לא אתא שפיר האי דיליף ריב"ל בבכור לאחר שחיטה מחו"ש מנ"ל בחו"ש גופי' שמא ילפינן מבכור ובכור ממון הדיוט הוא אף לאחר שחיטה אלא ע"כ דקאי לתירוץ קמא דלא ילפינן מבכור ומתניתן אתיא כד"ה דאף ר"י ס"ל דאינה מקודשת כ"כ הק"ע ז"ל במס' קידושין פ"ב אבל קשה לי במה דמסיק מ"ט דריב"פ והי' לך אפילו לאחר שחיטה וקשה למה לריב"פ למילף מוהי' ולמאי בעינן האי ריבוי הא לדידי' לא מצינן למילף אלאחר שחיטה בבכור דהוא ממון גבוה מובשרם יהי' לך כחזה התנופה דדילמא חו"ש גופה ממונו הוא לאחר שחיטה ולמה לן לריבוי מיהיה לך כינן דילפינן כל הקדשים מבכור א"כ חו"ש גופי' ממונו הוא לאחר שחיטה וצ"ב להבין עומק הפשט ונראה לפענ"ד לפרש בע"ה עפ"מ דגרסינן במס' ב"ק דף י"ב ע"ב דגרסינן שם אר"י אליבא דר"י הגלילי הוא דאמר קק"ל ממון בעלים היא וכו' והתנן המקדש בחלקו בין בק"ק בין בקק"ל אינה מקודשת לימא דלא כריה"ג אפילו תימא ריה"ג ע"כ לא קאמר ריה"ג ממון בעלים הן אלא מחיים אבל לאחר שחיטה אפילו ריה"ג מודה דכי קא זכו משולחן גבוה קא זכו ומחיים מי אמר והתנן בכור מוכרין אותו תמים חי וכו' ואר"נ ארב"א לא שנו אלא בכור בזמן הזה וכו' ואיתיבי' רבא לר"נ וכו' ומשני רבינא בבכור בחו"ל ואליבא דר"ש וכו' ואי איתא לשני הא ריה"ג הא רבנן אמר לך מתנות כהונה קאמרת שאני מת"כ דכהנים כי קא זכו משולחן גבוה קא זכו ע"כ וכתבו בתוס' ז"ל דבבעלים לעולם ממון בעלים אפילו לאחר שחיטה חלק שלהם משלמים לעולם שלהן היא וממונם הוא וכהנים לעולם משולחן גבוה קא זכו והא דאמרינן בפ"ב דמס' ביצה דף י"ט גבי נדרים ונדבות כי קא זכו משולחן גבוה קא זכו והתם בבעלים מיירי משום דעיקר השחיטה הוא לגבוה ע"כ מסקי בתוס' ז"ל דהמסקנא במס' קידושין דף נ"ב ע"ב הוא מחולק עם המסקנא דסוגיא דידן דהתם מסקינן גבי המקדש בחלקו כי אמר ריה"ג ממונו הוא מחיים אבל לאחר שחיטה אפילו ריה"ג מודה דכי קא זכו משולחן גבוה קא זכו והכא מסקינן דמת"כ אפילו מחיים משולחן גבוה קא זכו והתם במקדש בחלקו הוא חלק כהנים וסוגיות מחולקת המה ולהבין הנפ"מ בין חלק הבעלים וחלק הכהנים ובין מחיים לאח"ש הוא כך דהא מצינו במע"ש אליבא דר"י ממון בעלים הגם דמע"ש הוא קודש מ"מ אינו קדוש רק דהבעלים יאכלוהו בקדושה אבל לענין ממון הוא ממון בעלים וה"נ בכל קודש והקדש דנקרא הקדש לענין שאוכל בקדושה אבל הממון הוי של הבעלים וזה דווקא בדבר שלא נעשה בו עבודה להקדש אבל בחלק הכהנים של חו"ש דנעבדה בו עבודה דהוא תנופה ועלה על השולחן נמצא דכיון דהכהן זוכה לאחר שעלה על השולחן אז זוכה משולחן גבוה ואז הוי ממון גבוה ע"כ קרא בכ"מ גבי מע"ש לר"מ ממון גבוה ולא קאמר משולחן גבוה דממון גבוה ושולחן גבוה שני ענינים הן הילכך ס"ל להתוס' ז"ל דבבעלים אפילו לאחר שחיטה ממון בעלים דהא בחלק הבעלים לא נעבדה עבודה דהא חלק הבעלים א"צ תנופה ולא עלה על השולחן גבוה ומעולם לא הי' על השולחן גבוה ולא שייך למימר משולחן גבוה זכו הילכך אפילו לאחר שחיטה ממון בעלים הוא והא דאיתא במס' ביצה דף י"ט דכי קא זכו משולחן גבוה קא זכו והא התם איירי בבעלים ובבעלים לא שייך משולחן גבוה פי' מהרש"ל ז"ל דה"פ דהבעלים נוטלים פרס בעד השולחן שהזמין לגבוה ע"כ עיקר הוא בשביל שולחן גבוה והגבוה משלם פרס לבעלים בעד שהזמין שולחן לגבוה ונמצא דעיקר השחיטה דנונ"ד הוא לערוך שולחן לגבוה רק דהגבוה נותן לו פרס בעד זה נמצא לדעת התוס' ז"ל דבכהן לעולם ממון גבוה הוא אפילו מחיים דהא עיקר זכיותם מחיים הוא בעד החלק שיש להם בחזה ושוק ואימתי בא להן החו"ש הוא משולחן גבוה ע"כ גם בחיים הוא זוכה משולחן גבוה דכל עיקר זכייתו הוא משולחן גבוה אבל בעלים אפילו לאחר שחיטה ממונו דמעולם לא זכו בעלים משולחן גבוה דחלקו אינו צריך תנופה ועפ"ז יומתק הירושלמי הזה דהנה בקק"ל דאיכא גזה"כ דממון בעלים הוא וסתם כתב רחמנא מעל ב"ד לרבות קק"ל שהן ממונו ולא כתב שום חילוק בין מחיים בין לאחר שחיטה עכ"ז ס"ל דע"כ לא קאי רק אמחיים דדבר העולה על השולחן של גבוה בודאי ממון גבוה הוא וא"כ לפ"ז אם הבכור היה עולה על שולחן גבוה הוי אמרנן נמי דהא דכ"ר גבי בכור לא יפדה אבל נמכר דממון בעלים הוא היינו דווקא מחיים אבל בשעולה על שולחן גבוה בודאי ממון גבוה הוא אבל מכיון דבכור אינו עולה על שולחן גבוה דלא צריך הבשר תנופה גבי בכור ע"כ אין חילוק בין מחיים בין לאחר שחיטה וע"כ קאמרינן מ"ט דריב"פ בשם ריב"ל משום שנאמר ובשרם יהי' לך כחזה התנופה וא"כ בכור מדמה רחמנא לדבר הצריך תנופה והוי כל בשר הבכור לאחר שחיטה וזריקה כמו חזה התנופה ממש וכמו שחזה התנופה לאחר שחיטה משולחן גבוה קא זכו כן נמי בכור וע"כ הוי בכור כמו דבר הצריך תנופה וע"כ הוי הגזה"כ דממון בעלים הוא רק מחיים אבל לאחר שחיטה הוי כמו דזוכה משולחן גבוה ע"כ לפ"ז קאי הסוגיא הזאת אפי' לתירוץ השני דילפינן חו"ש מן בכור דמחיים ממון בעלים הוא ומתניתן ר"מ הוא ואתא שפיר הכל בע"ה ועי' בתוס' הרי"ד ברפ"ק במס' מע"ש מבואר כל הסוגיא באורך עיי"ש:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>