עריכת הדף "רידב"ז/ערלה/ג/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|מאן}} תנא סיט ר"מ ברם כרבנן הוא סיט הוא פחות מסיט.''' פי' דלר"מ דקחשיב עשרה דברים דמקדשין וזה אחד מהן משום דסיט הוא דבר חשוב ולא בטל ע"כ נקט סיט אבל לדברי חכמים דעולה בא' ומאתים הוא סיט הוא פחות מסיט דלענין להעלות במאתים אין נ"מ בין סיט לבין פחות מסיט:

'''{{עוגן1|ר'}} יוסי בשם ר' יוחנן צמר הבכור שטרפו בטל ברוב.''' פי' שנעשה ממנו גוש אחד בטל. וכן איתא במס' ע"ז בירושלמי פ"ה הי"ב דנתבטל ע"י צירוף דמצרף מכולם ועשה אחת מהם ולא דמי להאורג מחוט צמר הבכור דהתם כבר נעשה חוט ונתערב אח"כ באריגה משא"כ ע"י טורף ולא הי' מעולם חוט בפני עצמו ונטרף ביחד ונעשה גוש אחד עם צמר דהיתר בטל ואייתי ר"ח ציפוראה קומי ר"א ליטרא בשמונה ולא הורי דאמר ר' יוסי ולא מתניתא היא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד כן הגי' במס' כתובות בירושלמי פ"ו וס"ל לר' יוסי דאין לו טעם לחלק בין טריפה לאריגה ע"כ לא הורי לי' להיתירא כר' יוחנן משום הקושיא ממתניתין א"ל אילו איתתבת תמן איתיהבית יאות כן הגי' במס' ע"ז פ"ה הי"ב פי' דר"ח ציפוראה השיב לר' אימי דאין לדחות דברי ר' יוחנן מכח קושיא ממשנה דאילו היית איתותבת תמן ר"ל בהישיבה של ר' יוחנן איתיהבית יאות פי' דהיית נותן היאות לר' יוחנן דהיה מסביר לך דלא דמי טירוף לאריגה. ונחלקו בזה ר"ח ציפוראה ור"א אם פסקינן כר' יוחנן בשקשה לן מן המשנה או לא. וכההיא דאמר רבא לר"פ ור"ה ברי' דר"י אי יקשה לכם על דברי לא תחלקו עלי אלא תאמרו לי דלמא אמינא לכו טעמא עיי' במס' ב"ב דף ק"ל ע"ב. ובירושלמי פליגי אליבא דר' יוחנן אם דחינן דבריו מכח קושיא מן מתניתא או לא. ובדין הזה דצמר בכור מצינו הפלוגתא הזאת בכאן פליג ר"ח ציפוראה עם ר"א ובמס' ע"ז פליג ר' יעקב עם ר' יוסי בזה וקאמר ר' יעקב לר"י בלשון אחר אילו אמר תנא קמן איתיהבית יאות ר"ל אילו הי' אמר ר' יוחנן דקרי לי' תנא לקמן ר"ל לפנינו איתיהבית לו יאות ועיי' בתוס' ותמצא שכן הוא הפי' האמתי:

'''{{עוגן1|ר'}} יוסי בשם ר' יוחנן הדא דתימר בקדשים שיש להן מתירין.''' ולפיכך מקדש בכ"ש דדשיל"מ אפילו באלף לא בטל ופריך מבכור הא בכור לאו כמוקדשין שיש להן מתירין הוא בתמי' נראה לפענ"ד דה"פ דר"י בשם ר"י מוקי לההיא דמוקדשין בקדשים שיש להן מתירין לפיכך מקדש בכ"ש ע"ז פריך מבכור דלמה צריך סיט ובכור לאו כמוקדשין שיש להן מתירין הוא בתמי' ר"ל הא בבכור נמי משכחת לה שיש לו מתירין כגון בעל מום אי שחיט לי' גיזתו מותר דס"ל להירושלמי כאוקימתא הראשונה בבבלי במסכת בכורות דף כ"ה ע"ב דבשחט לבעל מום ניתר הגיזה שנתלש ממנו מחיים ולא כהמסקנא בדף כ"ו ע"א דאפילו בנשחט אסור וכ"כ בס' משנה ראשונה א"כ למה מחלק בין בכור למוקדשין ליפלוג וליתני בדידי' בבכור גופי' דאימתי בעינן מלא סיט הנ"מ בתם אבל בבעל מום מקדש בכ"ש משום שיש לו היתר בשחיטה א"ו דמיירי כולהו בקדשים שאין להם פדיון ובזה מחולק בין בכור לשאר קדשים דבבכור דאין לו פדיון צריך מלא הסיט אבל קדשים שאין להם פדיון מקדש בכ"ש משום דהוי דבר חשוב אפילו בכ"ש ומסיק הגמ' אית דתני לה בשם ר"מ ר"ל כל הבבא דהאורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ר"מ תני לה ולא רבנן ואית דלא תני לה בשם ר"מ ור"ל דד"ה הוא דלא שייך ביה ביטול [כדכתב המ"ל ז"ל בפ"ב מה' מטמאי משכב ומושב דלא שייך ביטול בבגד משום דהוי כטומאת משא דלא שייך בי' ביטול עיי"ש] ופריך הגמ' למאן דתני בשם ר"מ ניחא דעשרה דברים מקדשין כדפי' התוס' ז"ל במס' זבחים דף ע"ב ע"א דבגד שצבעו דס"ל לר"מ כולן ידלוקו א' וצובע מלא הסיט ב' והאורג מלא הסיט ג' וחבילי תלתן ד' וששה דברים דקחשיב במתניתין הרי עשרה ונמצא דהאורג הוא עשירי אבל למ"ד דלא תני בשם ר"מ קשה מאי הוא דבר העשירי ומשני ככרות של בעה"ב כר"ע עיי' בהתוס' ז"ל הנ"ל ועפ"י דברינו מובן הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' בכורות הי"ג ומתורץ קושית הראב"ד ז"ל:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>