עריכת הדף "רידב"ז/ערלה/ב/ד" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|תני}} חנניא בשם ר' יוחנן אף הראשונה במחלוקת.''' פי' דאף ברישא דמחמצים שניהם בב"א ומתחלה הוי שבח ואח"כ הוי פגם ובשעה שהוי שבח הוי זה וזה גורם ומותר רק לאח"כ שנפגם ע"י חימוץ היתירה אז מתחיל האיסור והוי פגם מעיקרא וס"ל דר"מ ור"ש פליגי בפגם מעיקרא ואף בפגם מעיקרא אוסר ר"מ וכן איתא במס' ע"ז דף ס"ח וכן כתב בשנו"א ז"ל:

'''{{עוגן1|א"ר}} יונה צורכה להדא דרשב"ל.''' ר"ל יש לעיין בהא דרשב"ל לא כן סברינן מימר כו' פי' דהנה רשב"ל ור"י פליגי אם ר"מ פליג על פגם מעיקרא או לא דרשב"ל ס"ל דאינו פליג רק בשהשביח ואח"כ פגם אבל בפגם מעיקרא לא ור"י ס"ל דבתרתי פליגי דאפילו בשהשביח ואח"כ פגם פליג ר"ש ואפילו בפגם מעיקרא פליג ר"מ ולפ"ז במתניתין דידן דנתחמץ תחלה ע"י שאור של חולין ואח"כ ע"י שאור של תרומה אי דנתחמץ ע"י חולין כל צורכו א"כ הוי התרומה פגם מעיקרא אבל אי לא נתחמץ כל צורכו הוי השביח ואח"כ פגם וע"כ בזה נחלקו רשב"ל ור"י דלר"י אפילו בנתחמץ ע"י חולין כל צורכו פליג ר"מ ולרשב"ל דוקא בלא נתחמץ כל צורכו דהוי השביח ואח"כ פגם אבל בנתחמץ כל צורכו ע"י חולין אפי' ר"מ מודה וע"ז קאמר ר' יונה דצריכין לעיין לדברינו בהא דרשב"ל דקאמרינן מה פליגין בשחימץ זה כל כוחו וזה כל כוחו ונפל שאור של חולין תחל' הרי דפגם מעיקר' הוי ג"כ כמו שהשביח ולבסוף פגם וכדמסיק ואפי' נפל שאור של חולין תחלה נעשה כמי שהשביח מעיקרו ואח"כ פגם וכר"י דס"ל לא שניא היא השביח ואח"כ פגם היא פגם כו' ר"ל דפגם מעיקרא הוי כמו שהשביח ולבסוף פגם ומדברינו דהוין סברין מימר מוכח דאפילו נפל שאור של חולין תחלה דהוי פגם מעיקרא נעשה כמו שהשביח ולבסוף פגם והוא כר"י וע"ז חזר ר' יונה ואמר דאף כשחימץ כל כוחו מ"מ האשה הזאת אינה מחמצת כל צורכה משיירת היא כ"ש ואותו כ"ש הוא נעשה כמו שהשביח ולבסוף פגם אבל בפגם מעיקרא אף ר"מ מודה וכרשב"ל וע"ז פריך הגמ' וקשיא אילו השביח ולא פגם שמא כלום הוא בתמי' ר"ל דע"כ אותו כ"ש לחוד נתבטל וע"כ דמצרכינן הפיגום דלבסוף וע"כ דר"מ ס"ל דאפילו לפגם נמי אוסר דהא כיון דלא השביח מעיקרא אלא כ"ש לאו כלום הוא בלא הפגם דלאח"כ וא"כ סוף סוף מוכח דלר"מ אסור אפילו בפגום מעיקרא דאי משום השבח מעיקרא דמשהו לאו כלום הוא וא"כ דלא כרשב"ל. ופירושינו הוא קצת כדרך המפרשים הפ"מ ומהרא"פ ז"ל רק מבורר יותר. ודע דבזה הירושלמי אינו כשיטת הש"ס דילן במס' ע"ז דף ס"ח דשם משמע בתרומה תחלה ואח"כ חולין הוי ג"כ השביח ולבסוף פגם ולהירושלמי לא חשיב אח"כ פגם כיון דהפגם הוא לאו מהתרומה:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>