עריכת הדף "רידב"ז/יבמות/יג/ו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
אמר גירושין כו' עד חזריו לא גרסינן לזה כן משמע ברשב"א ז"ל וברמב"ן ז"ל וכן כתבו המפרשים ז"ל:

אמר רבב"מ מסתברא כמ"ד צרתה מותרת ברם כמ"ד צרתה אסורה מנפ"ש צד שקנה בה כנגדו היתר בצרתה וצד שלא קנה בה כנגדו היתר בצרתה פי' דצד שקנה בה דהוי בזה הצד צרתה הא זה הצד לא הוי ערוה דהא לא הוי שוב גרושת אחיו זה הצד ואלא הצד שלא קנה בה דהוי ערוה של גרושת אחיו הא בזה הצד לא הוי צרה. ומשני אר"ש וכי יש מנפ"ש בעריות מהו כדון כל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה לידון משום ערוה. וערוה פוטרת צרתה. פי' לשון הזה היא לשון הש"ס הזה בירושלמי במס' קידושין פ"ג ושייך התם לשון הזה ומשמש בזה הלשון בכל הש"ס וכן לעיל בפ"ב ה"ב גרסינן נמי זה הלשון וכן דרך הירושלמי תמיד ולפעמים גם בבבלי הוא כן אבל עכ"פ הכונה אחת דכיון דחד צד של הקטנה שלא קנה בה הוי ערוה וע"כ אפילו הצד השני אסור משום דדמיא לצרת ערוה. וע"כ ממילא הצרה דהוי צרתה לצד השני הוי ג"כ כצרת ערוה דדמיא לצרת צרה וע"כ ממילא כיון דהצד הזה שלא קנה בה בקטנה אסור ופטורה אף מחליצה כערוה וע"כ הצד השני הוי כצרת ערוה וממילא צרתה של הצד הזה נמי אסורה משום צרת ערוה דדמיא לצרת צרה אבל הרשב"א ז"ל והרמב"ן ז"ל כתבו דלדידן דלא קיימא לן בקטנה שני צדדים אלא מדאורייתא לא קנה לה ומדרבנן קנוי' לגמרי אם כן ממה נפשך מותרת בין לפי הדאורייתא בין לפי הדרבנן עיין שם:

ר' יודן בעי כמה דאת אמר תמן ויחלוץ הוא שייך לבתר מתני' דקמן ה"ז וכן הי' גי' הישינה ורק המפרשים ז"ל הכניסו בזה הלכה והק"ע ז"ל מוחק לגמרי ודוק:

ר' יודן בעי כמה דאת אמר תמן ויחלוץ צד הקנוי שבה ויכניס צרתה הוא הגי' הישינה לקמן בה"ח והמפרשים ז"ל הגי' ויפטור וע"כ נשתרבב גם כאן הגי' הזה ובאמת הוא כגי' הישינה שם וכאן דגרסינן ויכניס צרתה. ופי' הוא כמו שפי' בנו"י ז"ל דתמן הוא לעיל בס"פ האשה רבה גבי בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואם לא ידעה משהגדיל הראשונה חולצת ולא מתייבמת והשני' או חולצת או מתייבמת עיי"ש בנו"י ז"ל ולפי דרכינו יתפרש בע"ה הסוגיא הזאת כך דהאי ר' יודן בעי שייך בסוף הלכה ז' ונשתרבב ונדפס בסוף ה"ו ומצוי דבר זה כמה פעמים בירושלמי [ואין זה חידוש וגירסא אחרת ויש להראות כו"כ פעמים לדוגמא ואכמ"ל] וה"פ דמקשה על סיפא דמתניתין דר' יהושע דס"ל דמוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה אמאי אינו מיבם אשת אחיו הא קי"ל גבי נישואי קטן גבי בן ט' שבא על יבמתו ולא ידע משהגדיל דהראשונה של נישואי קטן חולצת והצרה כונס. א"כ גבי קידושי קטנה נימא ג"כ כן דיוצא אשתו בגט ויכנוס אשת אחיו כמו דלא אמרינן בקידושי קטן כיון דחולץ להראשונה הוי השניה אסורה משום לא יבנה זה לא אמרינן בחליצה מנישואי קטן דהוי רק על חד צד אלא דחולץ צד הקנוי לו וכונס השני' אף הכא ויחלוץ תיבת ויחלוץ כו' ויכניס צרתה הוא נשתרבב מסוף ה"ח לקמן דגרסינן שם ויחלוץ כו' ויכניס צרתה והכונה הכא היא דויגרש צד הקנוי שבקטנה ויכניס אשת אחיו ולא הוי מקצת אחות גרושתו כמו דלא הוי מקצת לאו דלא יבנה ופריך הגמ' עד דאת מקשי על דר' יהושע כצ"ל [ומוכח הוא] קשייתה על דר"א כלומר דלמה את מקשה על סיפא על דר"י הרי יש לך להקשות על דר"א ולמה דלגת ועברת רישא דמתניתן על דר"א ולא מקשית כלום עד הסיפא דר' יהושע הרי לית נן יכול למיקשי לה על דר"א בתמי' הא ר"א שמותי הוא ובית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות ובמתניתין מיירי בנישואין דגרסינן ברישא דמתניתין שני אחין נישואין ב' אחיות ועלה קאי כל המתניתין גדולה וקטנה ומיירי על כרחך גם כן בנשואה וכן לבית שמאי אין ממאנין אלא בבעל ולא ביבם ומדוע עברת על רישא דמתניתין בדרבי אליעזר ולא הקשית כלום ודוק:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>