עריכת הדף "רידב"ז/דמאי/ג/ד" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|רבי}} חייא בשם ר"י נתחלפה קופתו אצל הטוחן כו'.''' ויחוש מה בינה ולסירקי לא כן תני סירקי שהיא מסתפקת יום אחר מן האיסור נעשה אותו היום הוכח לכל הימים. פי' דהוי מדין קבוע כמו בנקבע ט' חנויות בשר שחוטה וא' בשר נבילה, דלא אזלינן בתר רובא כמו כן בנקבע ט' פעמים כשר ופ"א טריפה וספק לנו מאיזה פעם לקח אם מהט' פעמים שנקבע בכשר או מהפעם אחד שנקבע הטריפה לא אזלינן בתר רובא ואם כן הכא בטוחן ל"ל דהוחזק ע"ה להיות טוחן באותו יום הזה הא אפי' בלא הוחזק ביום הזה, אך כיון דהוחזק בטוחן הזה פ"א ע"ה, וספק לנו כעת מאיזה פעם הוא אם מרוב הפעמים או מפעם המיעוט נמי הי' לן למיחוש ולא ניזול בתר רובא, ומשני דלעולם ברוב פעמים ומיעוט פעמים הולכין אחר הרוב ולא חשוב קבוע, רק הכא בסירקי טעמא אחרינא הוא דהתם בסירקי כיון שהיתה מספקת יום אחד מן האיסור וראינו דעד כאן היתה מסתפקת מן ההיתר והיום הזה היא מסתפקת מן האיסור אמרינן אפשר שמהיום ולהבא לא תסתפק עוד מן היתר, ואפשר שלא תסתפק עוד כל הימים מן היתר אלא מן האיסור, ואזלינן בתר חזקה דהשתא דאבדה חזקת כשרות מהיום ההוא ולהלן לכל הימים ברם הכא לא הוחזק אלא ע"ה להיות טוחן שם באותו היום בתמי' וכו', פי' מכיון דראינו פעם אחד ע"ה אבד חזקת כשרות על כל הימים ונאמר שלא הוחזק על כל הימים אלא ע"ה בתמי' וכן מוכח הגירסא במס' כתובות (בפ"ק):

הת גור הכא את אמר לטוחן העכו"ם דמאי והכא את אמר אצל העכו"ם כפירותיו, כאן קופה בקופה כאן פירות בפירות, לשיטת הראב"ד ז"ל דסובר דמירוח העכו"ם חייב מדרבנן גרס (בפרק י"א מהלכות מעשר הלכה ט"ו) הכא את אמר אצל העכו"ם דמאי, והכא את אמר אצל העכו"ם ודאי, משום דמפרש דהפקיד פירות מתוקנים אצלו. והוי כפירותיו דמירוח העכו"ם חייב, והוי ודאי ואמאי לא הוי דמאי שמא לא החליף, ומשני גבי קופות בקופות אצל הטוחן קרוב הדבר שלא החליף משום דמתיירא שמא לא יכוין במלואם, משא"כ פירות בפירות כיון שאינו מתיירא הו"ל ודאי החליף, ולפיכך הוי ודאי, וע"ז בעי ר' ירמי' קומי ר"ז מה כפירותיו ממש פוטר טבל ברור במקום אחר אם אמרינן דהוי ודאי של עכו"ם, עד דתימר דיכול לתרום ממנו על מקום אחר ולא הוי כמספק על הודאי א"ל ולכל דבה כלומר לכל חומרא דלענין להפריש עליו מפריש בתורת ודאי ונותן לכהן בתורת ודאי ומ"מ אינו יכול לפטור במקום אחר דשמא לא החליף והוי מתוקן והוי מפטור על החיוב, והטעם בזה יבואר בתוס' שכן הוא עיקר הדין תורה:

ולשיטת הרמב"ם ז"ל דסביר' ליה דמירוח העכו"ם פוטר אפילו מדרבנן מפרש הכי דהרי הן כפירותיו דלא אמרינן שמא החליף בשל ע"ה ז"א אלא דהחליף בפירותיו וממנ"פ פטור אם לא החליף הוי מתוקנין ואם החליף הרי הוא מירוח עכו"ם ופטור אפילו מדרבנן, ופריך הכא את אמר לטוחן העכו"ם דמאי והכא את אמר כפירותיו ולא אמרינן שמא הוי של ע"ה והוי דמאי כמו ברישא בטוחן דחיישינן שמא נתן לו של ע"ה, ומשני תמן קופות בקופות ר"ל דרך להוליך לטחון כל אחד בקופתו ועשוי' להתחלף קופה בקופה של ע"ה והוי דמאי משא"כ פירות בלא קופה אינו מתחלף אלא בפירות שלו שהם פטורים וכ"כ הכ"מ ז"ל ובעי ר"י קומי ר"ז מה כפירותיו ממש פוטר טבל ברור במקום אחר, פי' דלשון המשנה הוא כך דגבי טוחן הוי דמאי דחיישינן שמא נתחלף בשל ע"ה, אבל המפקיד פירותיו אצל העכו"ם הרי הם כפירותיו ואינו מפורש במתניתן כפירותיו דמאן אי כפירותיו של עכו"ם אי כפירותיו של ישראל יש לפרש כפירותיו של ישראל דדוקא גבי טוחן חיישינן לחילוף מפני קופות בקופות עשוין להתחלף משא"כ במפקיד אצל העכו"ם אינו עשוי להתחלף והוי כפירותיו של ישראל לגמרי, וגם יש לפרש כפירותיו של עכו"ם דלא הוי דמאי דלא נתחלפה בקופות של ע"ה אלא דהחליף על פירותיו וכשהפקיד מתוקנין הוי מתוקנים כנ"ל. ונפ"מ בהפקיד טבלים באם נפרש כפירותיו של ישראל א"כ כשהפקיד טבל הוי טבל ברור ופוטר טבל ברור במקום אחר, אבל אם נפרש כפירותיו של עכו"ם א"כ איכא חשש חילוף בפירותיו של עכו"ם א"כ כשהפקיד חולין מתוקנים אז הוי מתוקן ממנ"פ כיון דליכא חשש דע"ה, כמ"ש הרמב"ם ז"ל, אבל כשהפקיד טבל הוי ספק טבל ואינו יכול לפטור טבל ברור במקום אחר, ור' ירמי' מבעי' לי' זאת, אם הפירוש כפירותיו הוא כפירות של עכו"ם, או כפירותיו ממש ור"ל בתיבת פירותיו ממש היא הכונה כפירותיו של ישראל, ונפקא מיניה לפטור טבל ברור במקום אחר, ע"ז א"ל ולכל דבה פירש לכל החומרות דחיישינן לטבל שמא הוא מפירות ישראל. ואינו יכול לפטור טבל ברור במקום אחר שמא הוא פירות עכו"ם, רק דפטור מדמאי ולא הוי בסיפא החשש דע"ה, וא"כ הפירוש כפירותיו הוא כפירות של עכו"ם, ומכאן יצא להרמב"ם ז"ל לפרש בפי' המשנה כפירותיו ר"ל כפירותיו של עכו"ם, עכ"ל ז"ל. ובחיבורו (בפי"א מה' מעשר הט"ו) פסק כן כשהפקיד טבל צריך להפריש תרומה מספק, ומה שקשה על שיטתו ז"ל משיטת הש"ס דילן עיי' בתוס':

ולא על יאות הוה ר"ח מתריס לקובלי', כן הגי' בירושלמי במס' ע"ז (פ"ב ה"ג), ושם גרסינן ר"ח בעי קומי ר' אחא מה כפירותיו ממש פוטר טבל ברור כו', וגי' אמיתית הוא ופירוש דהגמ' מסיק דלא יאות הוי ר"ת מתריס לקבל ר' אחא באיבעי' זו כמו דמסיק שם ושם מבואר, ומביא הגמ' הכא רק ראשי דברים מהסוגיא הזאת השייך התם כדרך הש"ס הזה בכמה מקומות לאלפים ועי' בת ס' שמבואר הסוגיא דהתם באר היטב:

ר' אחא ר' חייא בר בון בשם ריב"ח לא אמר ר"ש אלא כדי קופתו, פי' דקאי ארישא דמתניתן אצל הטוחן עכו"ם דמאי, ע"ז קאמר ר"א רחב"ב בשם ריב"ח לא אמרי' דהוי דמאי אלא בכדי קופה אחת אבל אם הפקיד אצלו שתים הוי רק אחת דמאי והשאר ודאי דאין סברא לומר שהחליף כולם רק יש לחשוש על אחת, אבל לא על כולם, והא דקאמר לא אמר ר"ש לאו דוקא לר"ש אלא ה"ה לחכמים ג"כ כדאיתא בהר"ש ז"ל, והא דקאמר ר"ש הוא, לרבותא משום הא דמבואר בסמוך, ובירושלמי שת"י מתלמידי הגר"א ז"ל גרסינן אלא כדי קופה. והפי' הוא אלא כדי קופה אחת, אבל בהפקיד אצלו שתים אתת הוי דמאי אבל השאר הוי ודאי וצריך ליתן מהשאר לכהן רק מקופה אחת מפריש ומעכב לעצמו. אבל אם נאכלה הראשונה, פי' אם נטל ממנו שתים ונאכל הראשונה תלינן שהיא הודאי ונשאר השני' דמאי הגם דחיישינן לחומרא למיחש לודאי ולא תלינן על כל אחד בדמאי הנ"מ כשכולן קיימין אבל אם נאבדה אחת מהן תלינן השני' בדמאי. נטלו ממנו מאה ב"א כו' נתנום כו', פי' אם מאה ב"א הפקידו כל אחד סאה וכשנטלו כולם כל אחד הסאה כל אחד תלינן בדמאי אבל אם לא נטלום המאה ב"א ממנו אלא קודם שנטלו נתנו במתנה לאדם אחד והוא נוטל כל המאה סאה לא אמרינן דבא מכח מאה והרי הוא כמאה ב"א וכולן דמאי, ז"א אלא כיון שהוא אדם אחד כבר נראה להיות ודאי דלא תלינן בדמאי רק באחד והשאר ודאי, וכן להיפוך נטל ממנו אדם אחד כמה סאין בת אחת הרי השאר ודאי, ואם קודם שנטלם המפקיד נתנם במתנה למאה, ע"ז אמרינן לחומרא, דהם באין מכח אחד ודינם כאחד והשאר ודאי לחומרא ואמרינן כאן וכאן לחומרא, ע"ז פריך דקאמרת אף לר"ש כן והתני בשם ר"ש בשם ר"ט עשו פירות ישראל פירות עכו"ם זה דמאי, כן הוא הגי' בתוספתא, וה"פ דישראל הזה החשוד הנותן פירותיו לעכו"ם עושה את פירות העכו"ם שיהא דמאי לישראל הנוטל ממנו ומדקתני לשון פירות עכו"ם זה, משמע דכל הפירות הוי דמאי, וא"כ מצינו אליבא דר"ש להיפך ומשני עוד היא לא אמר ר"ש אלא כדי קופה אבל לא כל הפירות:

א"ר יהושע בן קבסוי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה והזה הטהור על הטמא טהור אחד מזה על טמא אחד עד שלמדתי' מאוצרה של יבנה, וחכמים אומרים אפילו כולו עכו"ם וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי הדא אמרה שטהור אחד מזה על כמה טמאים כו', פי' דמביא הא דאוצרה של יבנה למשל בעלמא, ובתוספתא דמכשירין (פ"ג) גרסינן מאוירה של יבנה למדתי רק מהאויר דשם למדתי דישראל אחד מטהר את כל האוצר מאויר הזאת למדתי דאחד מטהר הרבה והוא רק משל, ע"ז פריך והתנינן אצל העכו"ם כפירותיו דהוי ודאי וקשיא מחכמים דר"מ מאוצר דיבנה על חכמים דר"ש דהכא דהתם ס"ל דמאי והכא ס"ל ודאי, בשלמא בלא ר"י בן קבסוי לא הי' קשה כלל דיש לומר דלחומרא ס"ל לחכמים מאוצר דיבנה דס"ל דיש קנין לעכו"ם כו', אך מפני שישראל אחד מטיל לתוכו אזלינן לחימרא והוי דמאי, אבל מר"י בן קבסוי דס"ל דהוי לקולא שלמד מזה דטהור אחד מטהר הרבה, א"כ הישראל אחד מטהר את האוצר א"כ קשה מחכמים דהכא אחכמים דהתם, דהכא ס"ל לחומרא דהוי ודאי, ע"ז משני ר"א חכמים דהכא דר"ש הוא בשיטת ר"מ דהתם דפליג אחכמים דאוצר יבנה דס"ל התם מחעמ"ח ודאי, ור"מ דהתם הוא חכמים דהכא ר"י אומר חכמים ממש, כלומר דהחכמים דהתם הוא ממש החכמים דהכא, ובעין קומי מ"ט א"כ מ"ט הקילו חכמים התם יותר מהכא א"ל כד תסאבין אנא אומר לכם פי' כשתזקינו אני אגלה לכם ולא רצה לגלות הטעם, ע"ז פריך שמעון בר אבא, בעי ניחא לטהרות לא אמר להון מפני גדר טהרות לקדשים לא אמר להון מפני גדר קדשים למעשרות לא אמר להון כו' וכן ג' המרא"פ ז"ל ופשוט הוא ואילו הוי אמר להון מה הוי מימר להון גבי מעשרות פי' דבמס' תרומות (פ"ו) אמרינן שם תרי מילין בשם ר' יוחנן שלא רצה לגלות להם הטעם והגמ' מגלה הטעם שם. ולפי שנגלה הטעם יצא מזה קולא והני ב' דברים הוי אחד בקדשים ואחד בטהרות, ומובן מפני מה לא גילה להם הטעם מפני שע"י הטעם יהיה קולא ביותר ולא רצה שיקילו כ"כ מפני גדר קדשים וטהרות, ע"כ שאל ניחא שם לקדשים ולטהרות דלא אמר להן מפני גדר, אלא למעשרות למה לא אמר להן איזה קולא יש בהטעם שלא רצה לגלות להם ואילו הוי אמר להון מה הוי אמר לון שיצמח מזה קולא, ומשני דהטעם הוא מפני שמאליהן קבלו עליהן את המעשרות ר"ל כל עיקר המעשרות בזה"ז דרבנן ואפילו בזמן עזרא והב"ע האי אוצר דיבנה בתרומה בזה"ז דרבנן, ע"כ הקילו ולא רצה לגלות להן דכל עיקר תרומת מעשר בזה"ז דרבנן ועיין בתוס' ותמצא טעם בע"ה:

ר"י ר"ח בשם ר"י מודה ר"ש שמפריש מעשרותיו מהלכה פי' מדרבנן ר"ל לפי' הרמב"ם ז"ל דחכמים ס"ל כפירותיו בהפקיד מתוקנין פטור ממה נפשך ורבי שמעון סבירא ליה דמ"מ חייב בדמאי משום החשש דהחליף בשל ע"ה כמו ברישא, וע"ז קאמר דמודה ר"ש דמפריש מעשרותיו מהלכה ומדקאמר מודה ר"ש לחכמים במתניתן דידן מכלל דחכמים דס"ל כפירותיו ס"ל נמי דמפריש א"כ קשיא מה בין ר"ש ורבנן ומשני דלעולם רבנן לחומרא דס"ל כפירותיו דמפריש ג"כ מדרבנן, דמירוח העכו"ם אינו פוטר, ור"ש לקולא דר"ש ס"ל דמפריש רק דמאי ונוטל דמים מן השבט ורבנן ס"ל דמפריש ודאי ואינו נוטל דמים מן השבט ופריך דזה אי אפשר למימר דלרבנן יהיה מחויב בנתינה מחשש דפירות העכו"ם, ונמצא לפ"ז דתמור מתרומת חו"ל וזה אי אפשר דהא כיון דיש קנין לעכו"ם כו' הוי כחו"ל כדאיתא בתוס' ז"ל במס' ב"ב (דף פ"א) ובתשובות הרא"ש ז"ל ובתרומת חו"ל ס"ל להירושלמי דנוטל דמים מן השבט, וכ"ש הכא דהוי רק ספק שמא החליף העכו"ם בפירותיו, ומסיק דהאי ומודה קאי על עיקר טבלו של עכו"ם דהתם ס"ל לר"ש דיש קנין ות"ק שלו ס"ל דאין קנין ע"ז קאמר דמודה ר"ש לת"ק דידיה התם דעכ"פ חייב מדרבנן אבל לא דמודה לת"ק דידן במתניתן דבמתניתן דידן סבירא ליה לת"ק דאינו מפריש כלל אפילו מדרבנן ות"ק לקולא דמירוח העכו"ם פוטר אפילו מדרבנן [כשיטת הרמב"ם ז"ל] רק ר"ש לבד ס"ל דמפריש מהלכה בעלמא ובמתניתן דידן דס"ל דחייב בדמאי משום שמא החליף בשל ע"ה אבל בלא"ה הי' ספק דרבנן בעלמא בלא חומרא דדמאי:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>