עריכת הדף "רידב"ז/גיטין/ח/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|ר"י}} בשם ר' ינאי עד שיכתוב לה דו"ד אין לי בנכסיך.''' ר' יצחק בר חקולה בשם ר' הושעיא אפילו לא כתב לה כי' ואתיא דר' ינאי כרבנן דרבנן אמרין ע"י שוין יד העבד כיד רבו כו' כצ"ל ופשוט היא וכדמוכח בירושלמי במס' קידושין בפ"א כו"כ פעמים דר"מ עביד יד העבד כיד רבי ורבנן לא עבדו יד העבד כיד רבו. וה"פ דהנה במתניתין איתא שלש מחלוקת כדגרסינן במס' קידושין דף כ"ג ע"א עיי"ש על המתניתין. דעב"כ נקנה בכסף כו' וקונה א"ע בכסף ע"י אחרים ובשטר ע"י עצמו דברי ר"מ וחכמים חומרים בכסף ע"י עצמו ובשטר ע"י אחרים ומוקמינן בגמ' במסקנא דסיפא דמתניתין בשטר ע"י אחרים הוא מחלוקת שלישי ורשב"א היא דרשב"א אומר בין בכסף בין בשטר ע"י אחרים ולא ע"י עצמו. והנה בירושלמי שם גרסינן רשב"א אומר משום ר"מ בין בכסף כו' ונמצא דהיא מחלוקת אליבא דר"מ רבנן אליבא דר' מאיר ורשב"א אליבא דר"מ. ורבנן דמתניתן אית להו בנותן להעבד ע"מ שלא יהא לרבו רשות בו שפיר דמי וזכה העבד ולא זכי רבו. והיא כדפירוש הראב"ד ז"ל דרבנן ס"ל דאין יד העבד כיד רבו והזכי' בא להעבד ורק האדון זוכה ממנו וכיון שהתנה ע"מ שלא יהא לרבו רשות כבר קדם התנאי לזכות רבו. ור"מ ס"ל דכחד גופה הוא והאדון זיכה מהנותן ולא מהעבד עי' ברשב"א ז"ל במס' קידושין דף כ"ג ע"א דמביא כן בשם הראב"ד ז"ל ועפ"ז לרבנן לא צריך לומר גבי עבד גויבכ"א דהא ידו לאו כיד רבו אלא האדון זוכה ממנו וא"כ כשנותן לו גט ונפסק רשות האדון ממנו באותו רגע שפיר הוי ב"ח ולא קנה האדון ממנו. ונהי בדרבו נותן לו מתנה לא זכה העבד בקבלתו כדאיתא בירושלמי שם אפילו לחכמים דמאחר לעצמו מהני מ"מ מהאדון לעצמו לא מהני אפילו כשיתנה האדון ע"מ שאין לי רשות בהם מ"מ בגט מהני משום דבמתנה צריך להתנות ע"מ שאין לי רשות בהם וזה הוי סילוק וסילוק לא מהני בכותב לנשיאה אפילו בנכסים שנפלו לה אח"כ ועי' במל"מ ז"ל בפ' כ"ג מה' אישות. והכא נמי האיך יועיל הסילוק בנכסי העבד שיזכה אח"כ. משא"כ בגט דאותו רגע דזוכה העבד הגט נפסק רשות האדון מאתו ולא זכי שוב האדון ממנו וא"כ לשיטת הירושלמי דרבנן לא עבדי יד עבד כיד רבו לא שייך אליבא דרבנן גו"י בכ"א וע"כ פליגי רבנן במתניתין על רבנן אליבא דר"מ דס"ל דבכסף ע"י אחרים דאין קנין לעבד בלא רבו דעביד יד העבד כיד רבו ומ"מ בשטר ע"י עצמו ז"א דכיון דבשטר ע"י עצמו ע"כ דבכסף ג"כ ע"י עצמו דלא עביד יד העבד כיד רבו. והיינו דקאמר דר' ינאי כרבנן דרבנן אמרין על ידי שאין יד העבד כיד רבו פי' משום שאין יד העבד כיד רבו משום זה זוכה גיטו אבל אי הי' ידו כיד רבו לא היה זוכה גיטו וס"ל כסברת רשב"א דאי יד העבד כיד רבו לא מצי לקבל את גיטו. אך רבנן דס"ל דמקבל את גיטו היא משום דס"ל שאין יד העבד כיד רבו אבל אי יד העבד כיד רבו לא מצי לקבל גיטו וקשיא על דרבנן פי' לרבנן דר"מ דס"ל יד העבד כיד רבו דבכסף ע"י אחרים מ"מ בשטר ע"י עצמו וקשיא על דרבנן פי' רבנן דר"מ הלא יד העבד כיד רבו והוא זכה גיטו מידו בתמי' והאיך אפשר לומר כן. אלא ע"כ הא דזכה גיטו מידו משום שאין יד העבד כיד רבו. ודר"ה כר"מ דר"מ אמר ע"י שיד האשה כיד בעלה היא זכתה גיטה מידו. וגינתה וחצירה אע"פ שהן משועבדין לאיש לאכילת פירות אפילו לא כתב לה דו"ד אין לי בנכסיך משום דסבירא ליה גיטו וידו באין כאחד. ויש לדקדק וידוע לא נקט גבי ר' מאיר גם כן יד העבד כיד רבו ולמה נקט אשה. ובפשיטות יש לתרץ דנקט רבותא דתרוויהו רבותא בדרבנן דאפילו בעבד ס"ל אין ידו כיד רבו ורבותא בדר' מאיר דאפילו באשה סבירא ליה ידה כיד בעלה. ודוק:

נפלו לו נכסים ולה אפילו כחב כמי שלא כתב פי' דאם הי' חצר של שותפות כגון שהי' נשוי בת אחיו ונפלו נכסים לשניהם בשוה כדעסיק לא מהני מה שכתב לה דו"ד כו' כיון דעכ"פ הוי חצר השותפין ומשועבד החלקים זל"ז וחצר השותפין אין קונין זמ"ז ואפילו אי חצר השותפין קונין זמ"ז אבל גט לא קני משום דאגיד גבי' והוי כמשיכה בידו. ע"ז בעי ר' ירמי' חצר שאינה של שניהן מהו אמר ר"י דרשב"א היא דרשב"א אומר לעולם אינו גט עד שיאמר לה בשעת מתנה שהיא גיטך פי' זה קאי על מתניתין דר"פ המגרש דגרסינן שם כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר הרא"מ לכ"א וגרסינן שם. אמר ר"י דרשב"א היא דרשב"א אמר לעולם אינו גט עד שיאמר לה בשעת מתנה הא גיטך פי' הרשב"א דפליג בתוס' על המשנה דידן וס"ל דצריך לחזור וליטלו הימנה ולאמר לה הרז"ג. ומתני' דר"פ המגרש היא כרשב"א דפליג על מתניתא דידן ומפורש גרסי' שם בר"פ המגרש אמר ר"י דרשב"א היא ומסדר הגמ' האי מימרא דר"י הכא בתר משנה דידן כדרך הירושלמי בכמה מקומות ודוק:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>