עריכת הדף "רב פעלים/א/אורח חיים/יח" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שאלה. ''' יש שותין משקה שקורין בערבי גילאב ובלשון אחר קורין אותו סמתאוות"ר, ודרך משקה זה הוא שמביאין מלח תמוצין שעושין אותו מן פרי חמוץ, ושוחקין אותו מקודם שבת, ומניחין בו מים בשבת, וגם נותנין לתוכו סם הנקרא סוד"א, וכאשר יתערבו זב"ז יחד עושה פעפוע הרבה, ושותין אותו תכף ומיד אחר שמערבין זב"ז, ומשקה זה שותין אותו גם הבריאים, ואין בזה חשש משום משקה ששותין לרפואה דגזרו בו משום שחיקת סמנים, ורק החשש הוא מפני שמעלה פעפוע כשמערבין החמוץ עם הסוד"א, על כן באנו לשאול אם מותר לעשותו בשבת, יורינו ושכמ"ה:

'''תשובה. ''' נראה דאין לחוש בעבור הפעפוע הזה, דלמאי נחוש לה, אם משום מבשל, בזה שמעלה רתיחה אין כאן דבר המתבשל, דהן אמת שזה החמוץ הוא חזק מאד, וידוע דאין ליתן ירק חי לתוך חומץ חזק כשיעור שיתן על האור וירתיח משום כבוש, דנראה כמבשל בשבת, וכמ"ש מש"ז סי' שכ"א ס"ק ג', ועיין ביו"ד סי' ק"ה ס"ה, ובעי חיי יו"ד סי' קס"ה, ומג"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ח, וחוקות הפסח שם, הנה בנ"ד ליכא האי חששא כלל, יען כי זה מלח חמוצין הוא שחוק, ונותנים לתוכו מים וגם סוכ"ר, ובזה לא ישאר חומצו חזק, ולכן אין בו כח לבשל, ואינו מפעפע בשביל בישול אלא רק מצד טבעו ומזגו, כאשר יתערב זה הסוד"א עם החמוץ, ועוד שיעור הכבוש הוא כדי שיתן על האור וירתיח, וזה עושה פעפוע ברגע קטן תכף ומיד כשמערבין אותו, ולכן ליכא הכא איסור כבוש דאין כאן שיעור כבוש האמור גבי חומץ, והוא שותהו תכף:

'''ואם ''' נאמר אכתי נאסור בזה משום דהו"ל מוליד דבר חדש, דהא מוליד הפעפוע הזה, גם חששה זו ליתא בנ"ד, דהא קי"ל השלג והברד אסור לרסקם בידים, דהיינו לשברם לחתיכות דקות כדי שיזובו מימיהן, ושני טעמים בדבר חדא דגזרינן שמא יסחוט פירות העומדים למשקין, ועוד משום סרך מלאכה נגעו בה, דדמי למלאכה שבורא מים הללו, וכנז' בבית יוסף סי' שי"ח וש"ך, מיהו מותר ליתן חתיכות שלג לתוך כוס של יין או מים כדי לצננו, והם נמוחין מאליהן ואינו חושש דכיון דאינו עושה בידים שרי, וזהו דעת מרן ז"ל, ויש מתירים לרסקו בידים לתוך המים:

'''וכן ''' הענין גבי מלח שפסק מרן ז"ל שלא ישפשף ידיו במלח דנמוח ונעשה מים, ויש בזה שני טעמים הנז' גבי שלג, ואם ישליך מים במלח עד שיהיה נמחה מאליו ויטול מהם ידיו מותר. והגם דבעל התרומות ס"ל. דאיסור מלח ושלג הנז' הוא מטעם נולד, חלקו עליו רוב הפוסקים בזה, וכנז' בב"י סוף סי' שי"ח וסימן ש"ך, ועיין מש"ז סי' ש"ך ס"ק ט', ומפורש בבית יוסף דלית ליה טעם זה של נולד לאו בשלג ולאו במלח, ועיין כתונת יוסף סי' י"ב. נמצינו למידין אע"ג דאיכא בשלג ובמלח טעמא דדמי למלאכה שבורא המים הללו, לא אסרו אלא במרסק בידים, אבל אם מניחם במים והם נמוחין מאליהם שרי לכ"ע, ולכן ה"ה בנידון דידן כיון דאין הפעפוע עושהו בידים, אלא נעשה מאיליו ע"י התערובות שמערב הסוד"א עם החמוץ לית לן בה, דהא בשלג ומלח כשמערבו בידיו במים שרי:

'''ואם ''' לא תספיק לנו הוכחה זו להתיר בנ"ד, שנאמר זה הפעפוע הוא יותר נראה ומסויים משלג ומלח כשנימוחין במים, ודמי למלאכה טפי, הנה אביא בס"ד ראיה להדיה להתיר, ממה דאיתא בגמרא דשבת דף ק"ט ע"א, פעפועי ביעי אסור ע"ש, והרשב"א והר"ן כתבו שהוא שם עשב, וכן פירש ר"ח בתוספות, אך רש"י ז"ל פירש פעפועי ביצי ר"ל לטרוף ביצים מגולגלים בקערה ע"ש דהבצים ע"י טריפה נעשה בהם פעפוע, והמג"א ז"ל בסי' שכ"א ס"ק כ"ד הביא דברי רש"י, וכתב שבהגהות מיימוני פרק כ"ב כתב וז"ל, ויין זיגר"א אין להכותו בשבת, משמע דכל דבר אסור לטרוף ע"ש, וכונת דבריו מדברי רש"י משמע דוקא ביצים אסור, משום דמחזי כמאן דבעי למשרנהו בקדרה, ומדברי הגה"מ משמע דכל דבר אסור, ועיין מחצית השקל שם. נמצא לרש"י כל דבר חוץ מן הביצים מותר לעשות בו פעפוע אפילו בידים, ואין בזה חשש מוליד דבר חדש ודמי למלאכה, ולהגה"מ אסור לעשות בידים, וא"כ בנ"ד כיון דאינו עושה הפעפוע בידים אפילו לסברת הגה"מ מותר, וכ"ש לדברי רש"י ז"ל, דמתיר גם בעושה בידים:

'''מיהו ''' אותם שבודקים את השכר באופן זה, להניחו בכלי זכוכית עד חציו, וטורפים אותו על ידי נענוע הכלי בכח חזק, כדי שיעלה השכר רתיחה ופעפוע בפנים, ומזה הפעפוע ידעו אם הוא שכר חזק וחשוב או לאו, דנראה לפ"ד ההגה"מ הנז' דלא אריך למעבד הכי בשבת, דהא עושה בידים:

'''ושו"ר ''' להגאון אמרי בינה במפתחות הספר השמטה אחת בדיני שבת סי' כ"א, שהביא דין זה דנ"ד, וז"ל, דמה"ט צ"ע דהא דשותין מים מעורב עם מלח חמוצין עם צוק"ר, ונותנין אח"כ סם הנקרא זוד"א שמרתיח וכמו מבשל ועולה רתיחה, ושותין זאת אף הבריאים, אם מותר לעשות כן בשבת, אם הוי כמו מכה בפטיש, דנעשה ברגע אחד ע"י מעשיו, ושם יש עוד מקום לאסור כמו כובש כבשים כמבואר בהרמב"ם וש"ע סי' שכ"א ס"ג, והוי כמתקן דבר חדש, וצ"ע אם מותר לעשות כן בשבת, עכ"ל. והנה מה שנסתפק משום לתא דבישול ומשום כובש כבשים, כבר כתבתי לעיל דאין כאן חשש זה כלל, דהן אמת דמלח חמוצין הוא חריף מאד, אך אחר שמערבין בו סוכ"ר ומניחין אותו במים חליש תוקפו וחריפותו, וראוי לשתיה, ומה שעולה רתיחה הוא מחמת תערובת סם הסוד"א עמו, ולאו מכח חוזק חמיצותו, כי אם טבעו ומזגו של זה עם זה נעשה כך. ומ"ש חשש משום מכה בפטיש ע"פ סברת מור"ם בסי' שי"ח סעיף ד', גבי דבר קשה שאינו נאכל בלא שריה דאסור משום מכה בפטיש, וכנז' בלבוש שם, הנה כאן לא שייך זה, דהא זה החמוץ כשמניחין בו מים ומערבין בו סוכ"ר הוא ראוי לשתיה, וזה הסם של סוד"א הוא טפל אליו, ואיסור דסי' שי"ח הנז' אינו אלא בדבר שא"א לאכלו או לשתותו בלתי תיקון, ונתינת סם הסוד"א דומה כמי שנותן מלח במאכל לתקנו, אע"פ שהמלח לבדו בפ"ע קשה מאד לאכלו, דכל זה הוא דרך מאכל, וגם תערובת זו היא דרך שתיה היא, כי הוא שותה כל התערובת הזאת ביחד. וגם מה שחשש בשביל שמעלה רתיחה, כבר הבאתי לעיל ראיה ברורה להתיר זה בס"ד, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}