עריכת הדף "רבנו גרשום/מעילה/י/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''דת"ר יכול כו'.''' פיגול שהוא חמור שהוא בידיעה אחת חייב כשנודע לו דאינו צריך ב' ידיעות כטומאת מקדש וקדשיו דהכי אית לן בטומאה ונעלם מכלל שידע והוא ידע הרי כאן ב' ידיעות:

'''וקרבנו קבוע.''' חטאת בהמה:

'''ולא הותר מכללו.''' בצבור אבל טומאה הותר מכללה בצבור כגון פסח הבא בטומאה:

לרבות כל הקדשים לטומאה בין שיש להן מתירין בין שאין להן מתירין יכול אם הוא דבר שיש לו מתירין שיהו חייבין עליהן מיד משום טומאה קודם שיקרבו:

'''ת"ל אשר יקרב.''' דמשמע דבנגיעה לחודה הוי חייב דכי יגע מתרגימנא ארי יקרב:

'''וכי יש נוגע שהוא חייב.''' כרת א"כ למה נאמר אשר יקרב (לומר שאין חייבין עליו) הכי קאמר האי דכתב אשר יקרב לאו נגיעה משמע אלא הכי משמע אינו חייב עליו משום טמא אלא עד שיכשר ליקרב:

'''הא כיצד כל דבר כו'.''' ונותר יליף חילול חילול מטמא:

הדרן עלך חטאת העוף

'''ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת (שכיפרו) [שמתו] בעליה ימותו.''' דהני נינהו מהנך חמש חטאות דגמירי דמתות והנך תלת לעולם מתות בין קודם כפרה ובין לאחר שנתכפרו:

'''ושעברה שנתה.''' כגון שלא הספיק להקריבה עד שעיברה שנתה:

'''ושאבדה.''' עד שהיא תמימה ושוב נמצאת והרי היא בעלת מום אם כפרו בעלים באחרת שלא רצו להתכפר בדמי אלו שעיברה שנתה או שאבדה ונמצאת בעלת מום בין זו ובין זו תמות:

'''ואין עושה תמורה.''' דכיון דכיפרו באחרת ולא אחשבוה להני לא חזו לא לקדושת הגוף ולא לקדושת דמים הילכך לא אלימי למתפס תמורה וימותו אע"ג דבעלמא בעלת מום עושה דכתיב או רע בטוב הכא לא תפיס:

'''ולא נהנין.''' בהן לכתחלה הואיל וקדושין הוו ואם נהנו אין מועלין בהן מדאורייתא אלא מדרבנן דמייתי קרן לחוד:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>