עריכת הדף "רא"ש/נדרים/ג/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


אמר רב אסי אין נזקקין לאלהי ישראל חוץ מקונם אשתי נהנית לי אמר רבא אמר רב נחמן הלכתא פותחין בחרטה ונזקקין לאלהי ישראל ובלבד שיתחרט מעיקרו שהיה רוצה שלא נדר מעולם. אבל אם הוא אומר שעתה הוא מתחרט אבל עד השתא ניחא ליה מה שנדר ההיא לאו חרטה היא דבעינן שהחכם יעקור את הנדר מעיקרו כדתניא בפרק המדיר דף עד: מה בין חכם לרופא החכם עוקר את הנדר מעיקרו וכו' ותו רב נחמן גופיה אמר בסמוך שלא היה יכול למצוא פתח לרב סחורה ואי חרטה מכאן ולהבא הויא חרטה מה הוצרך לטרוח למצוא לו פתח והלא רב סחורה מתחרט היה ובא לפני רב נחמן למשרי ליה אלא ודאי לא היה מתחרט מעיקרו וזה ידע רב נחמן ולכך הוצרך למצוא לו פתח לעשות הנדר טעות מעיקרו ותו אי חרטה דמעכשיו הויא חרטה למה שואלין לנודר לבך עליך או כדו תהית פשיטא שהיא מתחרט דאם לא כן למה היה בא לפני החכם להתיר לו אלא ודאי צריך לשאל לו אם הוא מתחרט מעיקרו. ויזהר הנודר שלא יאמר כן אלא א"כ הוא ברור לו שהיה רוצה שלא היה נודר מעולם דאל"כ נמצאת ההתרה אינה התרה והוא באיסור הנדר כל ימיו וההוא דרבי גמליאל בעירובין פ' הדר עם העובד כוכבים דף סד: שירד מן החמור ונתעטף גרסינן התם קסבר אין פותחין בחרטה והיה צריך למצוא פתח לעשות הנדר טעות מעיקרו והיה צריך התבוננות וישוב הדעת ולכך ירד מן החמור ונתעטף: כתב רב אלפס ז"ל אנן השתא אי עבידנא קרוב לדרב אסי עבידנא דאמר דאין חכם מתיר אלא כעין ארבע נדרים הללו ועוד כתב דלא מיזדקקי רבנן לשבועות אלא כדמתרמיא מלתא דאית בה תקנה או מצוה כגון עשיית שלום בין אדם לאשתו וכגון שלמא דצבורא ודכנשתא וכדומין לאלו מזדקיקינן ליה במילי דמוכחן וברירין קרוב לכדרב אסי אבל פתחי כי ההוא דאתא לקמיה דרב הונא וכר' שמעון ברבי וכר' ישמעאל בר' יוסי וכדביתהו דאביי וכההוא דאתא לקמיה דר' אלעזר וכיוצא בה לא עבידנא. וחומרא בעלמא הוא מה שכתב משום דבימיו קילי נדרי וכן מוכח לשונו אנן השתא אי עבידנא אבל פסק הלכה הוא כאשר כתבתי. וכן היה מחמיר רב האי גאון וזה לשונו שכתב וששאלתם מי שנטל ספר תחנונים או ספר תהלות וסליחות ושאר כתבי הקדש ונשבע שבועה באותה ספר אותה שבועה אם היא כשבועה בספר תורה וכיון שמתחרט ורוצה לחזור בה אם יש לה היתר אם לאו כך הראונו תן השמים ששבועה זו כשבועה בספר תורה מה ספר תורה יש בה שמות של הקדוש ב"ה אף ספר תהלות ותחנונים ושאר כתבי הקדש יש בהן שמותיו ויש בהן פסוקים של מקרא ולא עוד אלא כיון שכתוב בהן כל אותיות שבאל"ף בי"ת הרי אל"ף בי"ת מצטרפין האותיות שלהן לכמה שמות ולכמה גופי תורה ואין היתר לשבועה. ומי שיצרו נתגבר עליו וקפץ ונשבע בתורה כשהספר בידו שאשה פלונית לא תהיה אשתו לעולם ואח"כ מתחרט על שבועתו ומקבץ בעלי תורה ומוסר להם טענותיו ושבועתו אם יש להם להתיר את שבועתו כדי לעשות שלום בין איש לאשתו או לא כך ראינו שבדורות האחרונים אין כח באדם להתיר שבועה כלל לא בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ ושאמרת שכתוב בה"ג קבוצות הנשבע על אשתו היה לוקה על שבועתו ומקיים את אשתו לא סבירא לן הכי ודברים בטילין הן ואין לחוש עליו אלא חייב לקיים ולגרש את אשתו ואל יחלל שם שמים בפרהסיא אלא יגרשנה לאלתר ויתן לה כתובה ואין בדבר זה משום לעשות שלוש בין איש לאשתו ואי קשיא הא דאמרינן מכות דף יא. גבי סוטה ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים הא לא קשיא דהתם להוציא מידי ספק ומידי אסורא אבל הכא מלתא אמר רחמנא לא תשא ואמר כי לא ינקה וכתיב נשבע להרע ולא ימיר הלכך יוציא ויתן כתובה ואין בו משום לעשות שלום בין איש לאשתו: וששאלתם מי שכעס ונשבע בעל פה בהזכרת השם ובתורה המונחת בארון אם יש רשות לחכם להתיר שבועה זו אם לא כיון שנשבע בעל פה כך ראינו מי שהזכיר את השם או את התורה המונחת בארון דאין רשות להתיר בין חכם גדול בין סופר אין להם רשות להתיר לא שבועה בספר תורה המונחת בארון ולא בשם הבורא ע"כ לשון רב האיי גאון ז"ל וכל אלו חומרות הן דהא אמרינן לעיל בפ"ב דף יד: דהנשבע בתורה ולא נקיט לה בידיה לא אמר כלום וקיימא לן נמי דנזקקין לאלהי ישראל וכן יש שאלה לשבועות כמו לנדרים דאתרוייהו כתב לא יחל ודרשינן הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו וכן מצינו בצדקיהו שהשביעו נבוכדנצר בשם דכתיב וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים ושרו ליה סנהדרין כדאיתא לקמן בפרק ר' אליעזר דף סה. ותניא לקמן כח. בית שמאי אומרים אין שאלה בשבועה וב"ה אומרים יש שאלה בשבועה ואמרינן נמי בשבועות דף כח. אמימר אמר אפי' אכלה כולה נשאל עליה אי בשוגג מחוסר קרבן ואי במזיד מחוסר מלקות וכן בכתובות דף עז: גבי ר' יהושע בן לוי אי מתשיל אשבועתא אלא ודאי כל שבועות יש להן התרה מן התורה אלא שהחמירו בימי הגאונים ואמרו שלא להתיר שבועות ומתוך כך היו העולם נמנעין מלישבע ובעברי באלו הארצות וראיתי שהיו פרוצים בנדרים ובשבועות ורגילין הרבה לידור ולישבע ופריצי טפי שאם לא יתירו להם לא יבואו עוד לבקש התרה אלא יעברו במזיד כי נשבעין על דבר שאי אפשר להם לקיים אמרתי להתיר להם נדרים ושבועות:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}