עריכת הדף "קרן אורה/מעילה/ח/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''חטאת העוף - פרק שני'''}}}}

{{מרכז|'''דף ח' ע"א'''}}

בד"ה חטאת העוף כו' אפי' אם נהנה ממנה מחיים כגון שמכרה דהוציאה לחולין עכ"ל. ודבריו צ"ע דהיכן מצינו קדושת הגוף יוצאת לחולין וכדאמרי' לקמן דיש מועל אחר מועל בבהמה דקדושת הגוף היא וה"ה בעופות דקדשי קדושת הגוף וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל ע"ש:

תוס' בד"ה ובלינה כו' לפי שמיד שנמלקה מתחלת לינה של יום ולילה ע"ש ולא ידעתי מאי נ"מ בזה שמתחלת הלינה משעת מליקה אם סוף הזמן הכל אחד הוא:

שם תוס' בד"ה הוזה דמה כו' ופי' למ"ד היתר זריקה שנינו היינו שנראה להזאה והוא מיד אחר המליקה וא"כ אמאי לא עריב ותני לה בהדי הנך דרישא ועוד דלפ"ז לא מצינו מעילה מה"ת בחטאת העוף קודם הזאה דאם לא נראה להזאה היינו שנמלקה סמוך לשקיעת החמה וא"כ בלא"ה בלא"ה בה מעילה מן התורה כיון דפסולה הוא שלא היתה הזאתה כתיקון. וכן יקשה בהא דתנן לעיל דלפני זריקה מועלין בבשר ובאימורין וצריך לפרש נמי שלא נראו לזריקה א"כ אין מעילתן אלא מדרבנן והדבר תמוה ועוד דתני להו הכא נמי ביחד עם פיגול נותר וטמא ומה שנראה לי כבר כתבתי בריש מכילתין:

שם גמרא ליפסול אין לטמא לא מתני' מני רבנן היא כו' ורבא אמר דבמעלה דרבנן פליגי ופירש"י ז"ל דרבא אתי למימר דמתני' ככ"ע ואפילו כאבא שאול ומדאורייתא קאמרה מתני' דאינו אנלא פסול בלבד:

והרמב"ם ז"ל בפ"י מה' אה"ט פסק כחכמים דטבול יום פוסל קודש ולא מטמא ובסוף נדה במשנה דהאשה שהיא טבולת יום דאמרי ב"ה שהיא כמגע טמא מת לקדשים אמרינן התם בגמרא דמני אבא שאול הוא דאמר טבול יום תחלה לקדש ופסק הרמב"ם ז"ל שם כב"ה ונמצאו דבריו סותרין זא"ז וכבר עמד ע"ז התוי"ט ז"ל בנדה שם אלא דהוא מקשה לדברי התוס' חולין דף פ"ו שכתבו שם מסברא דנפשייהו דמתני' דנדה אתא כאבא שאול ונראה מדבריהם דלא הוי גרסי הא מתני' אבא שאול היא בגמ' וכתבו שם עוד לישב הא דאמר ר"ע בפסחים דמדליקין שמן שנטמא בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת אע"ג דהוי פסול וטמא והיינו משום דר"ע ס"ל כרבנן דטבול יום פוסל לבד וקשה לי לפ"ז למה ליה להש"ס להוכיח שם בפסחים דר"ע לית ליה ק"ו דר' יוסי ברביעי בקודש מדלא אשכחן בשום דוכתא אליבא דר"ע דליתני חמישי בקודש תיפוק ליה דלר"ע אין כאן ק"ו דמצינן למימר אוכל הבא מחמת טבול יום יוכיח דפוסל בתרומה ואינו פוסל בקודש וכדאמרי' בסוטה דר' יוסי ע"כ כאבא שאול ס"ל וכמש"כ התוס' לקמן ע"ב בד"ה לאבא שאול ועיין בתוס' פסחים דף י"ד ע"ב בד"ה ואלו הכא פסול וטמא מה שכ' בזה וכבר תמהו על דבריהם ז"ל המפרשים ע"ש:

והנה מסקנת התוספת ז"ל כאן דסוגיא דסוטה פליגי אסוגיא דהכא וסוגיא דסוטה ס"ל דאבא שאול ג"כ מדאורייתא קאמר דהוי ראשון לקודש. ומלשון רש"י ז"ל בסוטה נראה דמפרש דהא דקאמר רבא מעלה בעלמא עשו בקדשים אינו אלא אליבא דאבא שאול דאמר דהוי תחלה לקודש וזה אינו אלא מעלה בעלמא. וכן נראה דאי כמש"כ כאן דסוגיא דסוטה ס"ל דאבא שאול נמי מדאורייתא קאמר קשה מהיכא תיתי לומר כן דתחלה הוי דבשלמא ר"מ דאמר דשני הוי אפשר לומר דטעמי' משום דיליף מק"ו ממחוסר כיפורים אבל להיות תחל' אין למצוא לזה טעם מה"ת אלא ע"כ מעלה בעלמא הוא והיינו דקאמר רבא הכא ולפ"ז לא פליגי הסוגיות אהדדי וגם מימרא דרבא לפי הנ"ל לאו לתרוצי מתני' ככ"ע אתי אלא מלתא באפי נפשי' קאמר לפרושי טעמא דהני תנאי:

ולענין דברי הרמב"ם ז"ל צ"ל דהוא נמי לא גריס בגמ' בנדה דמתני' שהוא כמגע טמא מת אתיא כאבא שאול ע"כ לא ניחא לי' לאוקמא לב"ה כאבא שאול אלא בטבול יום דעלמא כרבנן ס"ל דפוסל ולא מטמא והתם בטבולת יום ארוך אחמירו רבנן ושוויה ראשון וכן כתב הפני יהושע בפסחים וגם עליו ז"ל יש לתמוה מדוע לא הביא נוסחא דילן דמוקי לדברי ב"ה כאבא שאול ודו"ק:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>