עריכת הדף "קרן אורה/מועד קטן/כא/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף כ"א ע"א'''}}

גמרא אלא מעתה ועמד ואמר כו' עיין תוס' והרמב"ן ז"ל פי' דהיכא דכ' רחמנא ועמד לא בעינן עמידה אלא לכתחילה וגבי חליצה נמי בעינן עמידה לכתחילה מה"ת אבל היכא דכתיב ויעמוד משמע לעיכובא והא דאמר לי' רב אשי לאמימר קריעה מעומד מנ"ל היינו לעיכובא וקשה לי על פירושו ז"ל כיון דמצינו האי לישנא במילתא יתירא כדפריך הש"ס על קרא דאיוב וא"כ נהי דמקרא דדוד מוכח דבעינן קריעה מעומד דבלא הכרח לא אמרינן מילתא יתירא הוא דעמד מ"מ מנ"ל דמעכב ועוד צ"ע בזה לענין ישיבת הדיינים דילפינן מקרא דוישב משה ואפ"ה אפי' מעומד דינן דין כמבואר בדברי הרא"ש ז"ל בפ' שבועות העדות וכן לענין עדות עמידה לא מעכבא ואין כאן מקומו בזה ועיין בב"י סי' ש"מ שכ' בשם הרי"ף ז"ל שכ' דהא דתניא קורע על חמיו וחמותו היינו לכבוד אשתו אבל על שאר שניים אין צריך לקרוע ומש"ה השמיט עובדא דאמימר ולא מצאתי בדברי הרי"ף ז"ל האי לישנא וגם בברייתא לא נשנית האי לישנא לקרוע על חמיו וחמותו ואין לחלק ועיין לקמן ד' ק"ו ע"ב:

שם תוס' בד"ה ואסור לקרות בתורה כו' עיין מש"נ על דבריהם ז"ל בחי' סוף תענית. עיין בהג"ה המתחלת אסור לכבס בגדים תוך ז' כו' ועיין בב"י מש"נ על ד' הג"ה זו:

שם גמרא מ"ט דר"א דכתיב ויתמו ימי בכי וכתבו התוס' ז"ל דמקצת יום שלישי הוא מדרבנן דקרא לא כתיב אלא ב' ימים ומשמע קצת מד' דבב' ימים הראשונים מה"ת פטור מתפילין וזה אינו דליכא למ"ד דב' ימי אבל מה"ת אלא מקרא מייתי דימי הבכי הם שני ימים ומינה ילפינן דאז הוא מעולל בעפר ע"כ פטרוהו חכמים מתפילין והא דאסרוהו במקצת יום שלישי היינו נמי משום דג' שלימים לבכי וכדאמרינן בירושלמי אלא כיון דלא מצינו יום שלישי בתורה לא פטרוהו מתפילין אלא מקצתו אבל ב' ימים הראשונים דכתיבי בתורה פטור הוא בהם לגמרי ור' יהושע ס"ל דלא ילפינן ממשה לפוטרו כל היום דשאני אבלי' דמשה ומ"מ ילפינן מיני' לפוטרו במקצתו והנה מהא דפריך הש"ס מ"ט דר' יהושע נראה קצת דלא כשיטת הגאונים ז"ל דיום ראשון של אבל דאורייתא דא"כ מאי קבעי מ"ט דר' יהושע וכי לא ידע דיום ראשון חלוק הוא משאר ימים דהוא מה"ת ושאר ימים מדרבנן אלא די"ל כיון דפטורא דתפילין אפילו ביום א' אינה אלא מדרבנן משום דמעולל בעפר א"כ מ"ט לא יליף מימי בכי דמשה דמשמע דב' ימים הוא מעולל בעפר להכי קאמר דיליף מקרא דאחריתה כיום מר אלמא דליכא מרירות אלא חד יומא והרי"ף והרמב"ם ז"ל כתבו סתמא דאינו פטור מתפילין אלא יום ראשון וכדאיתא בש"ס בסוכה ועיין בדברי הרא"ש ז"ל וכתב עוד הרמב"ם ז"ל דביום ראשון לחוד צריך לישן על מטה כפוי' ותמהו עליו מנין לו לחלק כן לענין כפיית המטה והי' נראה לי למצוא סעד לדברי הרמב"ם ז"ל מהא דפריך הש"ס לקמן אהא דפסק רבא כר' יהושע דאינו אסור אלא יום ראשון מהא דאמר לעיל הלכה כתנא דידן לענין ג' ימים קודם לרגל וכי לא ידע דלכ"ע ג' ימים הראשונים חמורים משאר הימים לענין מלאכה ולענין שאילת שלום ואפילו ר' יהושע מודה בזה וע"כ עיקר הקושיא הוא מדפסק לענין כפיית המטה דפליגי בזה בברייתא לעיל דר"א אמר דווקא אם קיים כפיית המטה ג' ימים קודם הרגל אין צריך לכפותה אחר הרגל וחכ"א אפילו יום א' ושעה אחד והיינו דר"א לטעמי' הכא גבי תפילין דבעינן ג' ימים ורבנן היינו ר' יהושע לטעמייהו דפטורי דתפילין ג"כ אינו אלא יום א' ומש"ה פריך מ"ש דלענין תפילין פסק כר' יהושע ולענין כפיית המטה פסק כתנא דידן ומשני דרבא ס"ל מצוה שאני ואי לאו דמיסתפינא הייתי אומר דבר חדש דר"א דאמר קיים כפיית המטה ג' ימים אינו צריך לכפותה אחר הרגל ס"ל דאין הרגל מבטל אלא כפיית המטה לחוד אבל לא שאר גזירות ז' ובעי ג' ימים דווקא משום דלדידי' מצות כפיי' היינו לישן ע"ג הוא כל ג' ימים כמו לענין תפילין וחכמים אומרים אפילו יום א' אפי' שעה אחת היינו לענין כפיית המטה זו ביום אחד ושעה א' משום דס"ל דעיקר חיוב כפיי' היינו לישן ע"ג הוא ביום ראשון לחוד ומש"ה כיון שנהג עיקר גזירה זו קודם הרגל אתי הרגל ומבטל לה ותו אין צריך לכפותה אחר הרגל אבל לענין שאר גזירות מודים חכמים דבעי' ג' ימים. ויתיישב בזה קושיית התוס' לעיל מהא דאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ורבא אמר הלכה כתנא דידן דאמר שלשה וכיון דתנן סתמא משמע דאפילו לענין כפיית המטה בעינן ג' ימים ועיין בלשון הברייתא באבל רבתי אלא דא"כ לא שמעינן דלענין שאר גזירות שבעה סגי ביום אחד ושעה אחת דילמא לא פסק הש"ס הכי אלא לענין כפיית המטה עכ"פ זה נראה לומר דחילי' דהרמב"ם ז"ל מהא דברייתא נקט כפיית המטה טפי משאר דברים והיינו משום דעיקר מצוה כפיית המטה הוא ביום ראשון ולהכי כיון שקיים מצוה זו קודם הרגל בטלה ממנו כל גזירות. ועיין בתה"א שכ' בשם הראב"ד ז"ל דלר"א יליף מקצת יום שלישי מויתמו ימי דמשמע שצריך שישלים עליהם יום השלישי ולר' יהושע יליף מכיום ולא כתיב יום משמע שיש עליו תוספת מן השני וצ"ל דאסמכתא הוא דאל"כ יקשה למ"ד אנינות לילה דרבנן הא כתיב כיום מר דמשמע דהאנינות נמשכת גם על יום השני ובזבחים פרק טבול יום אמרינן ומי איכא דלית לי' ואחריתה כיום מר או י"ל דר' יהושע ס"ל כמ"ד אנינות לילה מד"ת מכיום מר דמשמע דבמקצת יום שני שייך ג"כ מרירות ובזה יש ליישב קצת דברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל שכתבו דאינו אסור אלא ביום ראשון לחוד והיינו משום דאין קי"ל דאנינות לילה דרבנן וע"כ לא דרשינן כיום מר לתוספת יום שני וא"כ אין פטור מתפילין אלא יום ראשון לחוד וכדאמרינן בסוכה פרק הישן ואגב ראיתי לכתוב כאן מה שכ' הרי"ף והרמב"ם ז"ל ברייתא דאבל רבתי הי' מגלח ושמע שמת לו מת הרי זה יגמור וכתב המרדכי הטעם דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה והשתא לפי שיטת התוס' ז"ל דאפילו יום ראשון דרבנן א"ש דהוי לאו דלא תסור אבל לדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל דיום ראשון דאורייתא ומשמע מדברי הרמב"ם ז"ל דאסור ביום ראשון מה"ת ככל דיני אבל כמו התספורת והרחיצה וא"כ אמאי נדחית מפני כבוד הבריות הא לאו של תורה או אפילו עשה אינה נדחית בפני כבוד הבריות וברייתא זו הובאה נמי בירושלמי פ"ק דשבת אבל מדברי הירושלמי אין ראי' דאיכא מ"ד בירושלמי כלאים פ"ט דכבוד הבריות דוחה ל"ת של תורה אבל למסקנת הש"ס דילן דל"ת של תורה אינה נדחית בפני כבוד הבריות קשה אמאי יגמור ודוחק לומר דמיירי ביום שמועה דרבנן ונראה דבאמת אין איסור בגוף התספורת דהא לצורך רפואה מותר ואינו אסור אלא במספר כדי להתקשט והכא כיון דהתחיל להתגלח קודם שמועה ה"ז מותר לגמור דגם בזה אינו מכוין להתקשט אלא דאם לא יגמור ניוול הוא לו ודו"ק והוי כמו רחיצה וסיכה להעביר את הזוהמא דשרי:

שם גמרא בשני חולץ כו' פי' דקמיבעי לי' כיון דבשני צריך לחלוץ לתרווייהו לר' יהושע צריך לחלוץ כל ז' ולר"א הא אסר בשני אפילו נתינה וא"כ נהי דפסק בחליצה כר"א היינו בשאר ימים אבל בשני דלר"א אסור בנתינה די אם נילך לקולא להתיר נתינה אבל חליצה ליכא מאן דאמר שלא יצטרך לחלוץ עכ"פ ומפני זה אמר עולא דחולץ בשני אפילו מאה פעמים ורבא אמר כיון שהניח שוב אינו חולץ אפילו בשני ולא חשיב תרי קולא דסתרן אהדדי כיון דלא תליא הא בהא כלל ושפיר פסקינן בנתינה כר"י ובחליצה כר"א אפילו בשני והא דאמר תניא נמי הכי יהודה בן תימא אומר כו' צ"ל דמיירי נמי בשני אבל לא הבנתי מאי סייעתן הא עולא לא פסק כן דחולץ אלא משום דבין לר"א בין לר"י עכ"פ צריך לחלוץ אבל יהודה בן תימא ע"כ ס"ל כחד מהני תנאי והיינו כר' יהושע דאין אסור בנתינה אלא יום ראשון לחוד והא דאמר חולץ היינו משום דס"ל כר"י גם לענין דצריך לחלוץ בפנים חדשות וא"כ מאי סייעתא מייתי לעולא וצ"ל דיהודה בן תימא לא אמר דחולץ אלא בשני ולאו משום חומרא מטעם אלא ס"ל דיום שני חמור הוא לענין חליצה משאר ימים אלא דלפ"ז אפשר לפרש דגם ר' יהושע דאמר אם באו פ"ח חולץ לא קאי אשני ולא פליגי אר"א בחליצה כלל ועיין בירושלמי נוסחא אחריתי בזה ודו"ק:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>