עריכת הדף "קרבן העדה/קידושין/ד/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|עשרה}} יוחסין עלו מבבל.''' שהפריש עזרא כל הפסולין שהיו בבבל והוליכן עמו כדי שלא יתערבו עם המיוחסין לפי שאין שם ב"ד:

'''{{עוגן1|חללי}}.''' כהני' שנולדו מן הפסולו' לכהונה כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחללה וזונה לכהן הדיוט:

'''{{עוגן1|וחרורי}}.''' עבדי' משוחררי':

'''{{עוגן1|ונתיני}}.''' גבעוני' שמלו בימי יהושע ונאסרו לבא בקהל כדמפרש בגמרא:

'''{{עוגן1|שתוקי}} ואסופי.''' מפרש להו ואזיל. גירי וחרורי וממזירי וכו'. כולם מותרין לבוא זה בזה דקהל גרים לא אקרי קהל ולא הוזהרו ממזרי' לבוא בקהל גרים אבל לויי וישראלי בממזרי לא ושתוקי ואסופי ספק ממזרים הם ומותרי' להתערב בממזר ודאי דאמרי' בקהל ודאי הוא דלא יבא בקהל ספק יבא:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|על}} שם.''' כלומר פשיטא דכהנים ולויים וישראלים עלו מבבל אלא דתנן להו במתני' על שם המקרא דכתיב ביה נמי הכי ויעלו וגו' א"נ ה"פ מנ"ל דסליקו וקאמר דמקרא יליף:

'''{{עוגן1|בקשו}} כתבם המתיחסים.''' כתב יחוסם:

'''{{עוגן1|ולמה}} נקרא שמו התרשתא.''' נחמיה בן חכליה קרוי כן בספר עזרא:

'''{{עוגן1|שהתירו}} לו לשתות ביין.''' לפי שהיה משקה למלך היה צריך לשתות מן הכוס מקודם שלא יחשדוהו שהטיל סם המות במשקה המלך לפיכך התירו לו יין של עכו"ם לשתות:

'''{{עוגן1|הא}} בקדשי הגבול יאכלו.''' דהיינו תרומה שנאכלת בכל מקום יאכלו שכבר הוחזקו לאכול תרומה בגולה:

'''{{עוגן1|גדולה}} היא החזקה.''' יפה הוא לסמוך עליה. ופריך ניחא. הניחא התם בבבל אכלו תרומה שאינו אלא מדרבנן כדכתוב הציבי לך ציונים עשה זכר לארץ ישראל אבל מדאורייתא אין תרומה נוהגת אלא בא"י:

הכא בא"י מה אית לך למימר איך יאכלו על חזקה זו:

'''{{עוגן1|ומשני}} כמ"ד מאליהן קבלו.''' ליתן מעשרות כשעלו בימי עזרא שאף בא"י לא נתחייבו אז מדאורייתא בתרומות ומעשרות. וכי אורים ותומים היו בבית שני. דהא תנן בסוטה פ"ב משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים:

'''{{עוגן1|אילין}} בנות ברזילי.''' דכתיב ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם אלה בקשו כתבם המתיחסים וגו' ומיבעיא ליה מאי פסולייהו דבנות ברזילי:

'''{{עוגן1|אפילו}} תימר וכו'.''' כלומר ותו אפילו נאמר שנתגיירו לשם שמי' נמי קשיא אמאי יאכלו בניהם בקדשי גבול הא גיורת כזונה היא:

'''{{עוגן1|ומשני}} פתר לה.''' מפרש שאלו שנשאו לכהנים לא היו בנות ברזילי אלא הן נשאו לישראלית ובנותיהן נישאו לכהנים:

'''{{עוגן1|ופריך}} ואין.''' ואם מבנות בנות היו כישראלים הם כשרים לכהונה:

'''{{עוגן1|ומשני}} וכרבי שמעון.''' אליבא דרבי שמעון הוא דקשיא:

'''{{עוגן1|ה"ג}} דרבי שמעון אמר גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשרה לכהונה.''' וה"פ וכ"ש הנך הנולדים מגיורת דכשרים לכהונה:

'''{{עוגן1|ה"ג}} לא היה בה דעת לטבול אז משהטבילו אותה.''' אבל לחכמים כיון שלא היה בה דעת לטבול אז כשהיתה פחותה מבת ג' לא עלתה לה הטבילה ההיא וכשתגדיל צריכה טבילה שנית מאז נחשבת כגיורת וה"ל כזונה מיהו לא הויא זונה אלא מדרבנן דכיון שהוטבלו פחות משלש שנים ה"ל גיורת מדאורייתא והנך בנות ברזילי בנותיו ממש היו ולא בנות בנותיו אלא שנתגיירו פחות מבנות שלש שנים:

'''{{עוגן1|המתגייר}} לשם אהבה.''' לאהבת אדם שא"ל להתגייר שאינו רוצה להמרות פיו:

'''{{עוגן1|וכן}} גירי שלחן מלכים.''' שלא נתגיירו אלא כדי לאכול עם ישראל משלחן מלכים כגון בימי שלמה:

'''{{עוגן1|וכן}} גירי אריות.''' שנתגיירו שלא יאכלו אותן אריות כאותן שנתגיירו בימי סנחריב וכן גירי מרדכי ואסתר כדכתיב ורבים מעמי הארן מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם:

'''{{עוגן1|כדרך}} שדוחין את הגרים תחלה.''' שאומרין להם חומר המצות ועונשם:

'''{{עוגן1|גירי}}.''' מנ"ל שעלו עמהם בימי עזרא:

'''{{עוגן1|על}} שם.''' דכתיב שעלו עמהם כל הנבדל וגו' ש"מ שגרים עלו עמהם:

'''{{עוגן1|ואלה}} העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדן.''' ואמר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם:

'''{{עוגן1|תל}} חרשא אלו שתוקי ואסופי.''' שכששואלין להם על אביהם ואמם הן כחרשין שאינן יכולים להשיב מי הם:

'''{{עוגן1|רובין}} אלו.''' בחורים העושים מעשה נערות והולכין אחר עיניהם ודריש כרוב מלשון רביא תרגום נער:

'''{{עוגן1|אין}} דין.''' בעולם הזה ואין אדון בעולם הבא:

'''{{עוגן1|מפיק}} לישניה.''' מאריך וסיים בדבר:

'''{{עוגן1|שהמרו}} לאל במעשיהן הרעים.''' שעשו מעשים רעים בלי הנאה רק להכעיס בוראם:

'''{{עוגן1|פרסמו}} עצמן.''' בתזנותיהם כאימרא והוא השפה שניכר בחלוק:

'''{{עוגן1|ראויים}} היו ליעשות תל מלח.''' כסדום אלא ששתקה להם מדת הדין מפני שעלו לארץ ישראל ונשתנה שמו לתל חרשא כלומר שמדה"ד נעשה כחרש שאינו משיב כלום:

הכי גרסינן נתינים תני ר' אמי וכו':

'''{{עוגן1|על}} שם וכו'.''' כלומר לכך נקראו נתיני' על שם דכתיב בהו ויתנם וגו':

'''{{עוגן1|לעדה}}.''' ולמזבח ה'. ופריך הניחא שענש אותם ונתת לעדה לחוטבי עצים אלא שנתנם למזבח ה' אין זה עונש אלא טובה גדולה שזוכי' להיות משרתי ה':

'''{{עוגן1|אלא}} תליין יהושע בדופן וכו'.''' כמי שיש לו בגד שאינו חשוב בעיניו כל כך שאינו מניחו בארגז ואינו זורקו לאשפ' אלא תולהו בדופן כך עשה יהושע לא קירבן ולא ריחקן עד שיבא דוד שהוא מוכן לבנות בית הבחיר' שבימיו יתגלה הדבר שאינן ראויי' לקרב כדמסיק ואמר דבר זה בנבוא' (ודלא כי"מ) וה"פ דקרא ויתנם יהושע ביום ההוא וגו' ולמזבח ה' אל המקום אשר יבחר ה' מי שיבחר מקום בית ה' והיינו דוד כדדרשי' מוישבו בנויות ברמה שהיו עוסקין שמואל ודוד איזה מקו' הוא ראוי לבנין בית ה':

'''{{עוגן1|מי}} שהוא עתיד לבנות בית הבחירה.''' לאו דוקא לבנות אלא מי שיבחר מקום הבנין וכדפרישית (ודלא כי"מ):

'''{{עוגן1|בעון}} ע"ז.''' מדה כנגד מדה הם מכחישי' בה' אף הוא מסתיר פניו מהם:

'''{{עוגן1|ומגלי}} עריות.''' כדכתיב בעד אשה זוכה עד ככר לחם שהאשה קרוי' לחם כדכתיב כי אם הלחם אשר הוא אוכל:

'''{{עוגן1|ושופכי}} דמים.''' כי מונעים הארץ שתהי' נושבת לפיכך הגשמים נעצרים והארץ שממה:

'''{{עוגן1|ופוסקין}} צדקה ברבים וכו'.''' אומרים הרבה ואפי' מעט אינן עושים אף הם יתנו זרע רב בארץ ואפי' מעט לא תצמיח:

'''{{עוגן1|כי}} הדם הוא יחניף את הארץ.''' דרשינן נוטרייקון כי הדם הוא יחן אף על הארץ שלא ירדו הגשמים וכן מפורש במס' תענית:

'''{{עוגן1|את}} פני ה'.''' היינו באורים ותומים דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגו' ודרש פני פני בגזרה שוה:

'''{{עוגן1|מהו}} אשר משפטו פעלו.''' דהל"ל אשר פעלו משפט כדכתיב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט:

'''{{עוגן1|שהוא}} עושה משפט.''' באדם ודורש פעלו ומעשיו הטובים ומענש הבוזים אותו כהאי דשאול דמייתי בסמוך שדרש משפטן של גבעונים ממנו ומענש לישראל על שלא ספדוהו כהלכה מיהו דוקא לענוים כשאול כדכתיב ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ויהי כמחריש הוא שנדרש משפטו ופעלו והיינו דכתיב בקשו את ה' כל ענוי ארץ וגו':

'''{{עוגן1|שלא}} עשיתם עמו חסד.''' שלא נספד כהלכה:

'''{{עוגן1|מה}} לכם ולבית שאול.''' שלא ידע דוד שהומתו גם הגבעונים אשר היו בנוב עיר הכהנים ביום שנהרגו הכהנים שבתוכה ע"י שאול:

'''{{עוגן1|אמר}} להו מה אתם רוצים כעת אחרי שכבר מת שאול.''' ומה הנאה יש לכם שאלו נהרגין קחו לכם כסף וזהב:

'''{{עוגן1|אמר}}.''' שמא הם מתביישים קצתן מפני קצתן:

'''{{עוגן1|נסב}}.''' לקח כל אחד מהם והיה מפייס אותו בפני עצמו וא"ל מה הנאה וכו':

'''{{עוגן1|אין}} לי כתיב.''' וקרי אין לנו ש"מ שמעיקרא אמר כן לכולם בבת אחת ואח"כ אמר לכל אחד בפני עצמו:

'''{{עוגן1|שלש}} מתנות טובות.''' מדות טובות שיהיו בישראל בטבע משא"כ שאר מדות טובות צריך שירגיל אדם את עצמו בהן לקנותן:

'''{{עוגן1|רחמנים}}.''' וכי ימצא את אויבו ישלחנו בדרך טובה:

'''{{עוגן1|ונתן}} לך רחמים.''' לך דייקא שהוא בעצמו יהיה רחמן:

'''{{עוגן1|ואלו}} אין בהן אחד מהן.''' שלא רחמו על בני שאול ולא נתביישו מדוד ולא גמלו חסד עם בני שאול שאלולי שהן שאלו שלא לקברן לבני שאול מיד אחר מיתתן לא היה דוד דוחה מצות עשה דקרא לא תלין וגו' (דלא כי"מ):

'''{{עוגן1|והגבעונים}} לא מבני ישראל המה.''' אינם ראוים שיתערבו עם בני ישראל אע"פ שהם גרים:

'''{{עוגן1|והנתינים}} יושבים בעופל.''' במקום מיוחד שלא יתערבו עם ישראל:

'''{{עוגן1|והעובד}} את העיר יעבדוהו.''' היינו הגבעונים דבישראל לא שייך עבדות והא דכתיב בסיפא דקרא מכל שבטי ישראל היינו שהנתינים יבואו מכל שבטי ישראל לעבדהו (ודלא כי"מ):

'''{{עוגן1|ואת}} מפיבושת.''' ואת חמשת בני מיכל בת שאול:

'''{{עוגן1|ופריך}} כתיב ולמיכל וכו' ואת אמר אכין.''' ואיך קאמרת הכי שהיו חמשה בנים למיכל:

'''{{עוגן1|חסר}} יוד.''' כתיב שבעתים וקרי שבעתם אלא ללמד שנחסר אחד מהם שעלה בדעתם להמיתו והיינו מפיבושת בן שאול וכדמסיק:

'''{{עוגן1|מעבירן}} לפני המזבח.''' מדכתיב ויקיעם בהר לפני ה' קדריש ליה דוכי ההר לפני ה' הוא אלא קודם שהוקיעם העבירם לפני המזבח דכתיב על ירך המזבח צפונה לפני ה':

'''{{עוגן1|ונתפלל}} עליו וכו'.''' דאל"כ מאי ויחמול המלך הלא קליטתו הצילתו אלא שדוד בתפלתו הצילו:

'''{{עוגן1|ה"ג}} בראשונים כתיב תחלת קציר שעורים.''' וה"פ כתיב תחלת קציר שעורים וקרי בתחלת וקשיא ליה תרי זימני קציר שעורים וכו' למה לי אלא אי הוה כתיב בקציר שעורים בראשונים לא היינו יודעים באיזה יום שימי הקציר רבים הם ואי הוה כתי' תחלת קציר שעורים ה"א שהיה בליל ט"ז בניסן שאז הוא קציר העומר לכך קאמר שהיה בימי קציר הראשונים שלאחר תחלת הקציר והיינו ביום ט"ז בניסן (ודלא כי"מ):

'''{{עוגן1|מהו}} על הצור.''' על ההר מיבעיא לי':

'''{{עוגן1|שהיתה}} אומרת הצור תמים פעלו.''' שהצדיקה עליה את הדין:

'''{{עוגן1|גדול}} הוא קד"ה וכו'.''' בדבר שיש בו קד"ה וחילול השם כהא דמייתי בסמוך לא דחינן מצוה דקידוש השם מפני חילול השם:

'''{{עוגן1|לא}} תלין נבלתו על העץ.''' כי קללת אלקי' תלוי הרי שיש חילול השם בהלנתם אפ"ה הניחם דוד מפני קידש השם שהיו עוברים ושבים אומרי' וכו' כדמסיק:

'''{{עוגן1|שנשתנו}} עליהן מדה"ד.''' דכתיב לא ילין נבלתו על העץ:

'''{{עוגן1|בגרים}} גרורים.''' שגררו עצמן בע"כ אחרי בני ישראל כדמסיק (ודלא כי"מ):

'''{{עוגן1|שלא}} נתגיירו לשם שמים.''' אלא שלא יהרגו עם ז' עממים:

'''{{עוגן1|בקשו}} לקרבן.''' דקסבר לא גזרו עליהן חתנות אלא משום דגזרו עליהן עבדות והם בכלל עבד וקסבר דלא גזרו עליהן עבדות אלא בזמן שבה"מ קיים ועכשיו שחרב המקדש מותרים א"נ קסבר דוד גזר עליה' לפי שלא מצא בהם ג' סימני' האמורי' למעלה מיהו לא גזר אלא על אותו הדור אבל בניהם כשרים:

'''{{עוגן1|מפיך}} לישנא.''' אמר בהיפך דקודם ר' לעזר בקשו לקרבן ור"א אסרן:

'''{{עוגן1|מי}} מטהר חלקו של מזבח.''' דקסבר יהושע גזר עליהן עבדות לעדה ולמזבח לעולם ומש"ה אסורי' בחתנות וא"כ אף אם נאמר להפקיר חלק העדה דהפקר ב"ד הפקר חלק מזבח מי יכול להתיר ולעולם באיסורן עומדים:

'''{{עוגן1|הדא}} אמרה יהושע ריחקן.''' דאס"ד דוד ריחקן ומעולם לא הופרשו למזבח אלא שתלאן בדוד וכדאמר לעיל לא שייך כאן כלל חלק מזבח:

'''{{עוגן1|ופריך}} אפי' תימא יהושע ריחקן.''' לא ריחקן אלא משום פסול משפחה שנמצאו בהם פסול שאינן ראויי' לדבק בהן או שהן אכזריים:

'''{{עוגן1|אין}} תימר.''' דאי ס"ד דמשום פסולי עבירות הרחיקן שיש איסור בחתנותם כעבדים קשי' א"כ הבא על הנתינה לא יהא לה קנס ואנן תנן ר"פ אלו נערות דנתינה יש לה קנס ושפחה אין לה קנס וגירס' תוס' א"ת משו' פסול עבדות:

'''{{עוגן1|איררן}} כנחש.''' דכתיב ביה ארור אתה מכל הבהמה:

'''{{עוגן1|וכי}} חוי היה.''' והלא אמוריי' היו דכתיב והגבעונים לא מבני ישראל המה כי אם מיתר האמורי:

'''{{עוגן1|מעשה}} חוי.''' מעשה הנחש דנחש מתרגמינן חויא ואנו יורשין את הארץ. כלומר האמוריי' שלא באו עמהם ליהושע ויש גורסין ואין יורשין את הארץ ואישראל קאי שלא ירשו את הארץ:

'''{{עוגן1|מקבלי'}} גרים מן הקרדויי' וכו'.''' ולא אמרי' ממזרי' הם מבנות ישראל שבאו עליהן עכו"ם דאיכא רבנין דפסל וה"א שאין מקבלין אותן כדי שלא יתערבו בישראל:

'''{{עוגן1|מתני'}} אמרה כן.''' מתני' כמי דייקא:

'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' נדה פ' בא סימן:

'''{{עוגן1|כל}} הכתמים.''' שנמצאו בבגדים הבאים מרקם טהורין. לפי שלא גזרו על כתמי העכו"ם ותנן בסיפא דהך מתני' ור' יהודה מטמא לפי שהן גרים ודמם מטמא וטועים שהמירו דתם וגזרו על כתמיהם שאע"פ שחטאו ישראלים הם ומדקפסק ותני מבין העכו"ם טהורים משמע אפי' מתרמוד ש"מ דלאו בספק ישראל הן ומקבלים מהן גרים:

'''{{עוגן1|אמר}} שמועתא.''' אמר שמעתתא דבסמוך דפליגי ר"ח וריב"ל בגירי תרמוד:

'''{{עוגן1|חד}} מכשיר.''' לבוא בקהל:

'''{{עוגן1|וחד}} מקבל.''' וחד אמר שמקבלין מהן גרים אבל מ"מ אינן כשרים לבוא בקהל משום חשש ממזרות שביניהן:

'''{{עוגן1|מאן}} דמכשר.''' גירי תרמוד לבוא בקהל כ"ש דקסבר דקבלין מהן גרים:

'''{{עוגן1|ומאן}}.''' דאמר דמקבל אבל מכשיר לא:

'''{{עוגן1|חד}} אמר עד נהר יזק וכו'.''' שבבל בין שני נהרות גדולים חדקל ופרת מציעי' אותה ביניהם זה מן המזרח וזה מן המערב ובאין ומושכין מן הדרום לצפון וסופו של פרת שופך בחדקל ומה שבין שתי נהרות ודאי בבל אלא דפליגי משפת חדקל ולחוץ עד היכן מתפשט רחבה של בבל:

'''{{עוגן1|בין}} הנהרות.''' הרי הוא כפומבדיתא שנקרא גולה והן מיוחסין:

'''{{עוגן1|בני}} מישא.''' עיר בבבל ששמה מישא:

'''{{עוגן1|לא}} חשו להו.''' לא פסלו אותן משום פסול ממזרות אלא משום פסול חללים שכהנים שהיו שם נשאו גרושות ובניהם חללים:

'''{{עוגן1|תמן}}.''' בבבל קורין למישא מיתה לשון נופל על לשון כלומר שהן כמתים שאסורים לבוא בקהל שכולם ממזרים גמורים הן:

'''{{עוגן1|למדי}} חולה.''' שספיקות הן כחולים שרובן לחיים ומיעוטן למיתה כך אלו רובן כשרים ומיעוטן פסולי':

'''{{עוגן1|עילם}} וגבבאי גוססות.''' שרובם פסולים ומיעוטן כשרים כמו הגוססין שרובן למיתה ומיעוטן לחיים:

'''{{עוגן1|תכילתא}} דבבל.''' כמו שתכלת מובחר שבצבעים כך מדינת חביל ימא המובחר שבבבל שאין בהן פסול ל"א מכלילה ותפארתה של בבל ליוחסין:

'''{{עוגן1|שנייה}} וכו'.''' שמות עיירות הם וקאמר שהם המובחרים שבמדינת חביל ימא:

'''{{עוגן1|דלא}} דריש.''' גז"ש דעשירי עשירי דבממזר נאמר גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' ולא נאמר עד עולם ובעמוני ובמואבי כתיב גם דור וגו' עד עולם וכיון דלא יליף גז"ש א"כ עשירי שנאמר בממזר דוקא אבל דור אחד עשר שרי:

'''{{עוגן1|גזרה}} שוה במקום שבאת.''' כל היכא דגמרינן מילתא ממילתא בגז"ש גמרינן כולא מילתא מינה א"כ דור אחד עשר בממזר דאסור מגז"ש דעשירי עשירי מעמון ומואב ילפי' דהתם כתיב עד עולם אמרי' דומיא דעמון מה התם נקבות מותרות אף ממזר דור אחד עשר נקבות מותרות:

'''{{עוגן1|ופריך}} מעתה אפי' מיד.''' כיון דילפי' ממזר מעמון בגז"ש וכולא מילתא ילפי' נימא נמי דממזרת מותרת מיד דומיא דעמונית:

'''{{עוגן1|ומשני}} ובלבד מעשירי ולמעלה.''' דעד עשרה דורות דאיסורא בגופיה כתיב ליכא למגמר מעמוני דנקבות מותרות דהא ממזר מום זר משמע ואפי' נקבות אבל מעשירי ואילך דגמרי' איסורו בגז"ש מעמון היתירא לנקבות נמי יליף:

הביאו לי דור שלישי וכו' כלומר דבר שאי אפשר הוא:

'''{{עוגן1|דלא}} חיי.''' שלא יטמעו כשרים בדורותיו:

'''{{עוגן1|אחת}} לששים.''' או לשבעים שנה:

'''{{עוגן1|שלא}} לפרסם את החטאים.''' לפיכך לא קבע לשחיטת חטאת מקום לעצמו שלא יבינו שהוא חטאת ומתבייש שהרי בעולה עומדים על גבה וגם סמוך לשחיטה סמיכה:

'''{{עוגן1|לא}} מסתברא.''' אלא ה"ל למכתב ויבא טוב דחכמה להרע אינה אלא גנות ולאו חכמה היא:

'''{{עוגן1|ואת}} דברו לא הסיר.''' דכתיב וגם הוא חכם ויבא רע וא דברו וגו' ודריש דברו לשון דבר ומגפה וה"ק והדבר לא הסיר מהעולם כדי לכלות בית מרעים והם הממזרי' כדכתיב זרע מרעים:

'''{{עוגן1|ועל}} עזרת פועלי און.''' כלומר אותן הכשרי' שמתים עמהם בדבר הם אותן שלא עשה הרע בעצמן אבל סייעו לדבר עברה א"נ כשרים מתים להיות לעזרת פועלי און שלא יתפרסמו:

'''{{עוגן1|אין}} ממזר חי יותר משלשים יום.''' כדי שלא יטמעו בו כשרים ובאינו מפורסם איירי כדמסיק:

ר"ז כשעלה מא"י לבבל שמע שאמרו זהו ממזר וזו היא ממזרת:

'''{{עוגן1|א"ל}} מהו.''' זה לפ"ז ליתא לדר"ה דאמר ממזר לא חי ל' יום:

עמך הייתי כשאמר ר"א בשם ר"ה וכו' וסיימו בה אימתי בזמן וכו' והנך שבא"י מפורסמים היו לפיכך הם חיים:

'''{{עוגן1|אין}} הקב"ה נזקק לטהר הפסולים אלא לשבט לוי.''' כאדם שהוא שותה בכוס נקי. כך הלוים שמשמשים לפני הקב"ה צריך לטהרן אבל שאר שבטי ישראל מניחן כמות שהן:

'''{{עוגן1|ה"ג}} בגין דאנן לויים נפסיד וכ"ה ביבמות.''' וה"פ רב הושעיה לוי הוה ואמר למה יפסידו הלוים להוציא לעז עליהם לפרסם הממזרים שבתוכם:

'''{{עוגן1|אף}} לעתיד הקב"ה עושה עמהן צדקה.''' ואינו מגלה שהן ממזרים אלא יאמר עליהן שהן ישראלים וזהו מפני כבודן של בני לוי. והיינו דכתיב והיו לה' מגישי מנחה בצדקה שהקב"ה עושה צדקה עם מגישי מנחה שלא לפרסם חטאיהן:

'''{{עוגן1|שנשתקע}} בה פסול.''' ולא נודע לרבים אין מדקדקין אחריה לגלותו:

'''{{עוגן1|מתני'}}.''' דסוף עדיות נמי דייקא:

'''{{עוגן1|בן}} ציון.''' אדם חשוב ואיש זרוע וריחקה שהכריז עליהן שהן פסולים:

'''{{עוגן1|בשבוע}}.''' בשמיטה:

'''{{עוגן1|העבודה}}.''' לשון שבועה:

'''{{עוגן1|לפשחור}} בן אימר.''' הי' כה"ג בימי ירמיה:

'''{{עוגן1|וכולם}} נשתקעו בכהונה.''' ול"ג גדולה:

'''{{עוגן1|נשתקעו}}.''' שהיו מחזיקים עצמן בכהנים לפי שאכלו תרומה ובאמת אכלו לפי שהיו עבדי כהנים:

'''{{עוגן1|עיקר}} טירונייא שלהן.''' עיקר יחוסין של הכהנים תמצא במעזים ומריבים שבהם שכן דרך הכהנים להיות עזים וקנטרנים כדכתיב ועמך כמריבי כהן:

'''{{עוגן1|נשתקעו}}.''' נתערבו בכותים בימי השמד:

'''{{עוגן1|ה"ג}} הדא עירו דמישבן מינהון וכ"ה ביבמות.''' וה"פ עיר ששמה מישן הנזכר לעיל שכולם פסולים היא אחת מי"ג עיירות אלו:

'''{{עוגן1|ד'}} קהלות הן.''' דארבע פעמים כתיב קהל גבי פסולי יוחסין לא יבא ממזר בקהל לא יבא לו בקהל לא יבא עמוני ומואבי בקהל לא יבא להם בקהל וה"מ למכתבינהו כולהו בחד קהל לא יבא ממזר עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם עד עולם אלא ללמד דארבע קהלי נינהו ואי לא כתיב אלא חדא ה"א דוקא בקהל כהנים הן בבל יבא:

'''{{עוגן1|קהל}} גרים.''' דגר לא ישא ממזרת ובמתני' תנן דגר מותר בממזר והיינו דקאמר מתני' דלא כר"י:

'''{{עוגן1|מתיבין}}.''' מקשים על ר' יודן והא כתיב לא יבא פצוע דכא וכו' בקהל ה' הרי חמשה הן:

'''{{עוגן1|ומשני}} פסולי גוף אינון.''' פצוע דכא וכרות שפכה הן פסולי הגוף ולא קחשיב אלא הנך קהל דכתיבי בפסולי יוחסין:

'''{{עוגן1|ופריך}} והכתיב.''' גבי מצרי ואדומי בנים וכו' יבא להם. בקהל ה' הרי דפסולי יוחסין חמשה הן:

'''{{עוגן1|ומשני}} בעשה אינון.''' ולא קחשיב אלא הנך דכתיבי גבי לאוין:

'''{{עוגן1|שלשה}} קהלות הן.''' דלא קחשבו אלא הנך דלא יבא דכתיב בפסולי יוחסין וכר"י מיהו רבנן אצטריכו חד לגופיה ולא מרבינן אלא כהנים ולויים וישראלים אבל קהל גרים לא איקרי קהל:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>