עריכת הדף "קרבן העדה/פסחים/ו/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אלו}} דברים דוחין את השבת.''' לקמן בגמרא מפרש מנ"ל:

'''{{עוגן1|שחיטתו}} וזריקת דמו.''' אי אפשר אלא ביום דכתיב ביום צוותו ביום ולא בלילה:

'''{{עוגן1|מיחוי}} קרביו.''' בגמרא מפרש טעמא מאי:

'''{{עוגן1|אין}} דוחין.''' דאפשר משתחשך:

'''{{עוגן1|הרכבתו}}.''' על כתפיו להביאו דרך רה"ר לעזרה אע"פ שאינה אלא שבות דחי נושא את עצמו אינו דוחה דה"ל למיעבד מאתמול:

'''{{עוגן1|וחתיכת}} יבלתו.''' של פסח להסיר מומו:

'''{{עוגן1|רא"א}} דוחין.''' דסובר מכשירי מצוה דוחין את השבת:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|זו}} הלכה.''' שפסח דוחה שבת:

'''{{עוגן1|מזקני}} בתירה.''' נשיאים היו:

'''{{עוגן1|אפשר}} שיש ממנו תוחלת.''' אולי יש ממנו תקוה מסופקים היו שכיון שהוא בבלי מסתמא לא שימש כל צרכו כדאמרינן בתמיד נשחט שהן מעוטי תורה אך מפני הספק קראו לו:

והלא כמה קרבנות כפסחים יש לנו שדוחין את השבת:

'''{{עוגן1|אית}} תניי.''' איכא דתני שאמר להן הלל והלא מאה פסחים יש לנו שדוחין את השבת:

'''{{עוגן1|תמידין}}.''' שמקריבין בכל שבת שניהם הרי לחמישים שבתות השנה מאה:

'''{{עוגן1|תמידין}} ומוספי שבת.''' כדכתיב וביום השבת שני כבשים הרי ד' בכל שבת:

'''{{עוגן1|ומוספי}} שבת של י"ט ושל ר"ח ושל מועדות.''' שאם חל ר"ה בשבת מקריבין מוספין דר"ח י"א ודר"ה עשרה וי"ט הראשון של חג חל ג"כ בשבת שלשים ובשמיני עצרת עשרה הרי כאן ס"א בשבת שבפסח י"א ולפחות שני ראשי חדשים בשנה בשבת הרי כאן צ"ד ואם חל עצרת בשבת יש כאן יותר ממאה:

'''{{עוגן1|מה}} תמיד קרבן ציבור ודוחה את השבת.''' דכתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד פי' לבד מעולת התמיד ש"מ דתמיד דחי שבת:

'''{{עוגן1|שאין}} מחייבין על עשייתו כרת.''' כלומר אם לא עשה התמיד אין חייבין עליו כרת:

'''{{עוגן1|שכן}} יש לו קצבה.''' הלכך ניתן שבת לדחות אצלו:

'''{{עוגן1|שהוא}} קדשי קדשים.''' עולה שהוא קדשי קדשים וכולה כליל:

'''{{עוגן1|דו}} דריש בגד ועור.''' הנאמר בשרץ ובגד ועור הנאמר במת לגזרה שוה מה שרץ מטמא בכעדשה אף מת כן ומה מת מטמא באוהל אף שרץ כן. כך אם יהי' וכו' עד מיד הוא טהור ל"ג ליה הכא:

'''{{עוגן1|אדם}} דן גזרה שוה.''' מעצמו לקיים תלמידו שקיבל מרבו דאין הפסד בדבר שהרי בלאו הכי הדין כן ואין גזרה שוה זו אלא לסמוך בעלמא:

'''{{עוגן1|אדם}} דן קל וחומר מעצמו.''' אף על פי שלא קיבל מרבו:

'''{{עוגן1|לפיכך}} משיבין.''' ומקשינן על הקל וחומר ואין משיבין על הגזרה שוה דה"ל כמאן דכתוב באורייתא:

'''{{עוגן1|יבא}} עלי כך.''' אמר קללה אחת ואמר שתבא עליו אם משקר בעדותו שלא שמע כך מרבותיו שמעי' ואבטליון:

'''{{עוגן1|מקנתרן}}.''' לשון קניטה ועציבה ועשה כן ללמדם מוסר שיזהרו להבא לשמש ת"ח בתמידות:

'''{{עוגן1|נעלמה}} הלכה ממנו.''' שהיו דברים של יוהרא וכל המתיהר חכמתו מסתלקת ממנו ונעלם ממנו דין הבאת סכין:

'''{{עוגן1|שלא}} הביאו סכיניהם.''' מערב שבת לעזרה אם מותרים להניחן על הצאן שהוא מחמר כלאחר יד שאין דרך הצאן לשאת משא ושרי מדאורייתא ואינו אלא שבות ובמקום מצוה כגון כאן דמעכ' שחיטת פסח לא גזרו או דלמא העמידו דבריה' במקום כרת:

'''{{עוגן1|בני}} נביאים הן.''' וידעו איך לעשות:

'''{{עוגן1|גדי}}.''' שהי' פסחו גדי שאין לו צמר הי' קושר סכינו בין קרניו של הגדי:

'''{{עוגן1|נזכר}} הלכה.''' שכך שמע מרבותיו שמותר לעשות כן:

'''{{עוגן1|שאין}} לה בית אב.''' כלומר שלא קיבלה מרבותיו אינה תורה ואין לסמוך עליה לכן אמר שכך קיבלה מרבותיו ל"א כל תורה שאין לה ענין ודוגמא ממקום אחר אע"פ שהוא הל"מ קרוב להשתכח ולהכי אע"פ שהיה הדבר קבלה ביד הלל אפ"ה היה דורש היקש וגזירה שוה והראשון נ"ל:

'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בפרה פ"ב:

'''{{עוגן1|רכב}} עליה.''' על הפרה:

'''{{עוגן1|עבר}} בה נהר.''' אחז בזנבה ונסתייע בה כשעבר את הנהר:

'''{{עוגן1|קיפל}} עליה את המוסרה.''' החבל שקושר אותה בו קפלו ונתנו על גופה:

'''{{עוגן1|נתן}} טליתו עליה פסולה.''' שנאמר בפרה אשר לא עלה עליה עול ונא' בעגלה ערופה אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודה פסולה כעול אף עול האמור בפרה עשה. שאר עבודה פסולה כעול אבל לצרכה כשרה דלא הוי דומיא דעול:

'''{{עוגן1|הדא}} ילפי וכו'.''' כלומר פרה ילפינן מפסח ופסח מפרה:

'''{{עוגן1|הדא}} ילפי מהאי.''' פרה ילפי מפסח שאם תלה בפרה סכין לשחוט בה כשרה ולא מיקרי עול דהו"ל לצרכה:

'''{{עוגן1|ההיא}}.''' פסח ילפינן מפרה שכל עבודה שהיא לשם קדשים כמו פרש טליתו עליה דלא מיקרי עול בפרה ה"ה דלא מיקרי עבודה בקדשים:

'''{{עוגן1|ופריך}} ויתיר להן ע"י חולה.''' היה לו לב"ה להתיר להן להביא הסכינים ע"י חולה דהיינו שורות בני אדם:

'''{{עוגן1|אלא}} כרבי אימי.''' דאמר בפרק רבי אליעזר דמילה דאסור להביא ע"י חולה:

'''{{עוגן1|אפילו}} תימר כרבי סימון.''' דמותר לעשות חולה אפילו לדעת והא דלא התיר להן הלל שאף דין זה שמותר לעשות חולה נעלם מהלל כשם שנעלם ממנו שמותר לתחוב בצמר ובין קרניו:

'''{{עוגן1|ה"ג}} והלא אי אפשר לשני שבועות שלא חל ארבעה עשר להיות בשבת.''' וה"פ והלא אי אפשר לב' שמיטות שהן י"ד שנה שלא יחול בהן ערב פסח בשבת וכיון שזמן קצר הוא אין נעלם ונשכח מכל ישראל דין זה דפסח דוחה שבת:

'''{{עוגן1|ומשני}} כדי ליתן גדולה להלל.''' שיודע מה שלא ידעו כלם ויהיה נשיא בישראל:

'''{{עוגן1|מפני}} מה נוהגין בית דין שלמטן כבוד.''' כלומר מפני מה נוהגין הגדולים כבוד בבית דין שלמטן מהן:

'''{{עוגן1|שלא}} ירבו מחלוקת בישראל.''' שכל א' יאמר אני גדול מב"ד פלוני נמצא בטל כבוד התורה והמחלוקת מתרבה:

'''{{עוגן1|יונתן}} בן שאול.''' שהיה גדול שבאחיו ולו משפט המלוכה ואמר לדוד אתה תמלוך ואנכי אהיה לך למשנה:

'''{{עוגן1|ואלעזר}} בן עזריה.''' שלאחר שמינוהו לנשיא במקום רבן גמליאל חזר ונסתלק והחזירו לר"ג:

'''{{עוגן1|וזקני}} בתירה.''' שנתנו נשיאתן להלל:

'''{{עוגן1|אפילו}} נשיא וכו'.''' דברי יונתן לא היו חידוש כל כך שאפילו הנשים היושבות אחורי האריגה ידעו שדוד ימלוך על ישראל:

'''{{עוגן1|אלעזר}} בן עזריה.''' נמי אינו חידוש כל כך:

'''{{עוגן1|תניין}} הוה.''' תנאי היה בדבר בתחלת הקבלה אימתי שירצה יחזירוהו לר"ג א"נ הוא היה השני שלא העבירו מכל וכל אלא ר"ג שתי שבתות ור"א ב"ע שבת שלישי א"נ תנאים היה שיחזור לנשיאות לאחר מיתת ר"ג:

'''{{עוגן1|לית}} לך.''' חידוש וענוותן כענוותן בני בתירה שהתירו עצמן מן הנשיאות ומינוהו להלל לנשיא:

'''{{עוגן1|אף}} ר"ח דציפורין.''' שנתן שררותיה לרבי מנא שהיה גדול ממנו והיה עני:

'''{{עוגן1|בקומקום}} הזה.''' הוא סיר נחושת שמחממין בו המים על האש:

'''{{עוגן1|אני}} יורד אותו.''' כלומר רודף אותו:

מה הקומקום הזה כשהוא נופל על האדם נכוה בו בחמין שבתוכו ומפציעו פצעים מכובד הקומקום והוא משחירו משחרורית הפחם שנדבק בהקומקום:

'''{{עוגן1|כך}} אני יורד לו.''' בכל מיני רדיפות:

'''{{עוגן1|חס}} ושלום.''' שהוא רוצה בהשררות לשם התפארות לכך הוא רודפו אלא לשם שמים שאמר מאן יימר שאיש אחר שיבא במקומו יקדש שם שמים כמותו:

'''{{עוגן1|על}} ג' דברים עלה הלל מבבל.''' כלומר שלשה שאלות היה לו לשאול משמעיה ואבטליון:

'''{{עוגן1|טהור}} הוא.''' בנגע הנתק כתיב נרפא הנתק טהור הוא וטהרו הכהן:

'''{{עוגן1|יכול}} יפטר וילך לו.''' כשיראה שהנגע טהור לא יאמר כלום אלא ילך לו:

'''{{עוגן1|ת"ל}} וטהרו הכהן.''' שצריך שיאמר הכהן טהור אתה:

'''{{עוגן1|אי}} וטהרו הכהן.''' אילו לא כתיב אלא וטהרו הכהן הייתי אומר אפי' אומר הכהן על טמא טהור יהא טהור. ת"ל טהור הוא ואז וטהרו הכהן:

'''{{עוגן1|צאן}} ובקר לחגיגה.''' הבאה עם הפסח:

'''{{עוגן1|ששה}} מן החדש.''' שלאחר שהקריב העומר בט"ז יכול לאכול כל ששה ימים מצה מן החדש ומן הישן כל שבעה:

'''{{עוגן1|למענהו}}.''' לכבודו:

'''{{עוגן1|ה"ג}} מתוך זבח מנוול.''' כלומר שהוא עדיין בעורו:

'''{{עוגן1|הפשיטו}} דוחה שבת.''' דסובר רבי ישמעאל שהיו מפשיט את כל הבהמה:

'''{{עוגן1|ה"ג}} מפשיט עד החזה.''' מתחיל מרגליו האחרונים ומפשיט את החזה כדי להוציא האימורין שהקטר חלבין דוחין את השבת ותו לא מפשיט עד אורת' דצורך הדיוט הוא:

'''{{עוגן1|מה}} עביד לה וכו'.''' כלומר מ"ט דריב"ב הא לאו צורך הדיוט הוא אלא צורך גבוה וכדר' ישמעאל:

'''{{עוגן1|מתוך}} שהוא הופכו.''' ומתחיל להפשיט מלמטה וכדפרישית:

'''{{עוגן1|כמה}} דרבי ישמעאל אמר וכו'.''' דתנן במנחות ריש פ"ו רבי ישמעאל אומר עומר היה בא בשבת משלש סאין ובחול מחמש וטעמ' משום שיה' העשרון מובחר טרחינן בשבת אבל שיהא מובחר מן המובחר אין מחללין השבת ואלו בא מג' סאין לא היו רשאין לנפות הרבה אחר הטחינ' אחר שכבר הוא מובחר והלכך בא מחמש ויוצא מיד עישרון סולת נקי:

כך ר"י בנו של ריב"ב אומר דמובחר דוח' דהיינו להקטי' האימורין בשבת אע"ג דיכול להקטירן בערב אבל להפשי' כולה שלא יהא נראה כנוטל אימורין מתוך זבח מנוול אינו דוחה:

'''{{עוגן1|ופריך}} אין תאמר מובחר הוא.''' כשהוציא אימוריו אפילו בשבת ל"ל הפשט' כלל יקרענו ויוצי' אימוריו וקשיא לר"י בנו של ר' יוחנן בן ברוקה למה מפשיטו כלל:

'''{{עוגן1|הגורד}}.''' לאחר שנגמ' הכלי צריך לגרדו וזהו גמרו ל"א הגורד כלונסו' או קלפים דהוה תולדה דממחק:

'''{{עוגן1|הקודח}}.''' נוקב עץ או אבן ואפי' אינו נקוב אלא קצת שאינו. עובר לעבר השני שבכותל:

'''{{עוגן1|והקוצץ}}.''' עצים או מה שאינו צריך לכלי:

'''{{עוגן1|אר"י}} בר אחא וכו'.''' כלומר וכן אר"י בר אחא לא אתיא אלא כר' שמעון דלא עביד מקצ' מלאכ' ככולה נמצא כשמפשיט עד החזה אינו אלא שבות וכדי שלא יהו נימין של צמר מדובקין באימורין מותר לעשותו:

'''{{עוגן1|וקשיא}} על דר"ש ב"ג.''' אגב שיטפא דמסכת שבת מייתי לי' הכא וה"פ וקשיא על רשב"ג דאמר אף המכה בקורנס על הסדין בשעת מלאכה חייב ואמאי הא לאו מידי קעביד אלא שאימן ידיו למלאכה א"כ מי שנטל לקצור ולא קצר נמי יהא חייב וזהו ודאי לכ"ע פטור והשובט המיישר השתי בכרכור של עץ שראשו חד והמקטקט כמו המדקדק והיינו כשמותח חוט הערב מכה בכרכר עליו ליישבן שלא יהא מתוח יותר מדאי שהמתיחה מעכבתו מהתחבר יחד עם האורג:

'''{{עוגן1|מפני}} שהוא כמיישב בידו.''' שהמכה זו גורמת החיבור ומיישב המלאכה לעשות מלאכתו להבא והכא נמי הכאה בקורנס על הסדין גורמת המלאכה הנכונה והוה ליה התחלת מלאכה:

'''{{עוגן1|והקטר}} חלביו.''' מנא ליה דדוחין שבת משום שנאמר לא ילין וגו':

'''{{עוגן1|ופריך}} ואימורי חול קרבין ביום טוב.''' בתמיה ול"ל קרא שלא להקריב אימורי פסח הנשחט בחול בי"ד בליל ט"ו דהוא יום טוב:

'''{{עוגן1|קיימתיה}}.''' דאיצטריך קרא כשחל ארבעה עשר להיות בשבת דה"א חלבי שבת קרבין בי"ט וקמ"ל קרא דלא יקריבן אלא ביום:

ופריך אין חגיגה באה עמו כשחל י"ד בשבת וקרא כתי' ולא ילין חלב חגי דמשמע חלב חגיגתו:

'''{{עוגן1|אמרה}} תורה וכו'.''' אלא על כרחך לומר דה"ק קרא הקריבהו מבעוד יום שלא תבא לידי בל תלין אם כן מנ"ל דדחי שבת דלמא בחול:

'''{{עוגן1|והכא}} הקריבהו מבע"י שלא תבא לידי בל תאחר.''' ל"ג ליה הכא ואגב שיטפא דפרק קמא דר"ה נכתב כאן וע"ש:

אמר רבי חיננא לעולם בי"ד שחל בשבת איירי ודקשיא הא אין מביאין עמו חגיגה י"ל כיון דאלו הקריב חגיגה בשבת הקרבן כשר כדתני' בתוספת' דמכילתין פרק ה' קמ"ל קרא דעובר על האימורין משום לא ילין:

'''{{עוגן1|תנינן}}.''' ס"פ תמיד נשחט:

'''{{עוגן1|חשיכה}} יצאו וצלו את פסחיהן.''' אבל בשבת לא דאין צלייתו דוחה שבת:

'''{{עוגן1|ואת}} אמר הכין.''' קושיית הש"ס אהא דתנן בפ' קמא דשבת משלשלין את הפסח בתנור עם חשכה אף על גב שנצלה בשבת משמע דצלייתו דוחה שבת:

'''{{עוגן1|ומשני}} לשילשולו לתנור.''' התירו אבל לא לצלותו ממש ויותר היה נ"ל דה"ג ואת אמר הכין לשלשלו לתנור אמר יוסי חבורות זריזין הן וה"פ ואת אמר הכין שמותר לשלשלו לתנור עם חשכה אע"ג שיש לחוש שיחתה בגחלים לצלותו ומשני רבי יוסי בני חבורה זריזין הן וכן הגירסא בפ"ק דשבת:

'''{{עוגן1|לא}} אמר אלא חוץ לירושלים.''' הא דתני במתניתין מחוץ לתחום היינו שמביאו מחוץ לירושלים. אבל מחוץ לעזרה מותר דאינו אלא שבות דירושלים כרמלית היא ושבות מותר במקדש:

'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בעירובין פ"י:

'''{{עוגן1|וכא}} את אומר אינו דוחה.''' וקשיא סתמא אסתמא:

'''{{עוגן1|מפני}} קלקול הפייסות.''' דמתני' דעירובין בקרבן תמיד איירי ואם יביאו קרבן אחר יהיו צריכין פייס אחר:

'''{{עוגן1|והן}} שהפיסו.''' והוא שהפיסו כבר אבל אם עדיין לא הפיסו אין חותכין היבלת במקדש ל"א קושיא היא וכי מפני שמביאין תמיד אחר צריכין לפייס אחר א"נ וכי בתמיד הפיסו אלא על הכהניס והראשון נראה:

'''{{עוגן1|כאן}} בנפרכת.''' שרי ובשאינה נפרכת אסור לחתוך:

'''{{עוגן1|כאן}} בלחה.''' אסור:

כאן בעירובין ביבשה מותר ואפ"ה בכלי אסור דשבות גדול הוא:

'''{{עוגן1|כאן}} ביד.''' שרי:

'''{{עוגן1|חוץ}} מן המבעיר.''' מדאסר רחמנא שריפת בת כהן בשבת דמקלקל הוא ש"מ מקלקל בהבערה חייב:

'''{{עוגן1|והעושה}} חבורה.''' מדאיצטריך קרא למישרי מילה ש"מ דשאר חובל חייב:

'''{{עוגן1|אפי'}} אינו צריך.''' העושה חבורה לדם והמבעיר לעפר חייב הלכך מוקי לה ביבישה שאינו עושה חבורה:

'''{{עוגן1|והוא}} שיהא צריך לדם.''' היוצא מהחבלה לכלבו ואף שמקלקל הוא אצל הנחבל מתקן הוא לכלבו הלכך מתיר מיד בכל ענין אפי' עושה חבורה:

'''{{עוגן1|כאן}} וכאן.''' בעירובין ובפסחים איירי ביבלת לחה והא דאוסר בפסחים איירי בצריך לדם ואיכא איסורא דאורייתא והכא בשאינו צריך לדם ושרי:

'''{{עוגן1|ופריך}} הבאתו חוץ לתחום.''' אינו אלא שבות ולמה אסור הא קיי"ל שבות במקדש התירו:

'''{{עוגן1|לוקין}} על היוצא חוץ לתחום שבת מדאורייתא.''' דכתיב אל יצא איש ממקומו ומהאי קרא ילפינן תחומין:

'''{{עוגן1|אלא}} סקילה וכרת.''' אבל לאו אין בו:

ה"ג א"ל והא כתיב שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי א"ל מה כתיב לא אל כתיב א"ל והכתיב אל תאכלו ממנו נא מי כתיב לא אל כתיב. וה"פ א"ל רבי יונתן והכתיב אל יצא וגו' הרי שיש לאו באיסורי שבת א"ל ר' חייא אין לוקין על לאו זה כיון דלא כתיב לא יצא איש וגו' אלא כתיב אל יצא ואין לוקין על לאוין שנאמרו בלשון אל א"ל ר' יונתן והכתיב אל תאכלו ממנו נא דודאי לוקין והתם מי כתיב לא בתמיה הא כתיב אל ואפ"ה לוקין עליו:

'''{{עוגן1|אע"פ}} כן.''' שהביא ר' יונתן ראיה מדכתיב אל תאכלו ממנו נא אפ"ה לא חזר ר"ח וסובר דאין לוקין על עירובי תחומין ור"י פשיטא דלא חזר:

'''{{עוגן1|ופריך}} חתיכת יבלתו.''' אפי' בכלי אינו אלא שבות דהא מלאכה שאינה צריכה לגופ' היא ואין שבות במקדש:

'''{{עוגן1|אמר}} ר' אבהו.''' לכך לא תני ריב"ח במתני' אלא הרכבתו והבאתו חוץ לתחום הא חתיכת יבלתו לא תני דלכ"ע שרי דאינו אלא שבות:

'''{{עוגן1|פריך}} מן בגין וכו'.''' טעמא משום דסובר ריב"ח שאפי' בכלי הוא שבות לכך לא תני חתיכת יבלתו הא אם לא סבר דאף בכלי הוא שבות היה סובר דחייב עליה מדאורייתא:

'''{{עוגן1|מה}} פליגין.''' ר"א וחכמים בפרק המצניע דתנן הנוטל צפרניו זו בזו ר"א מחייב חטאת וחכמים פוטרין דוקא בשנטלן הוא לעצמו הוא דמחייב ר"א שמאמן ידו ומתקנו:

'''{{עוגן1|אבל}} אם נטלן אחר מאוסין הן.''' ואינו נוטלן יפה ואפי' ר"א מודה דפטור:

'''{{עוגן1|והדין}} זבח כאחר הוא.''' כשנוטל יבלת מזבח כנוטל צפרניו מאחר הוא דמאוס ואין לחייב אפילו חתכו בכלי:

'''{{עוגן1|שנייא}} הוא הכא.''' שאני הכא גבי פסח:

'''{{עוגן1|ה"ג}} דכתיב זבחי.''' וה"פ דכתיב גבי פסח לא תשחט על חמץ דם זבחי משמע זבח של גבוה הוא ולא שייך למימר גבי' דמאוס:

'''{{עוגן1|הזייה}} שבות.''' והרכבתו והבאתו חוץ לתחום שבות:

'''{{עוגן1|הזייה}} דוחין.''' כלומר מפני הזייה דוחין עשיית הפסח ומפני שבותין אלו קאמרת דדוחין שבת לרבנן דפליגי אר"א פריך:

'''{{עוגן1|אלא}} שזה בזבח.''' שבות דהרכבתו והבאתו מחוץ לתחום נעשה השבות לתקן משא"כ שבות דהזייה אינו לתקן הזובח:

'''{{עוגן1|מילתיה}} דרבי זעירא.''' מדברי רבי זעירא דבסמוך שמעינן דאין חילוק בין זבח לזובח:

תני ר"י בר פזי משמיה דבר קפרא לפני רבי זעירא שזה בזבח מה שמתיר ר' אליעזר היינו בזבח ומלאכת יום טוב היינו בזובח ואין לדמותן:

'''{{עוגן1|א"ל}} ר' זעירא בר קפרא תמה ור' ליעזר לא תמה.''' דסובר דאין חילוק בין זבח לזובח:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>