עריכת הדף "קרבן העדה/עירובין/ג/ח" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שמא}} תתעבר.''' שמא יעשו בית דין הגדול אלול מעובר ויהיו ב' ימים טובים והוא צריך לילך בראשון לצד אחד ובשני לצד אחר:

'''{{עוגן1|מערב}} שני עירובין.''' ומניח' בערב יום טוב זה לכאן וזה לכאן ואומר וכו' כדלעיל משום דסבירא ליה דשתי קדושות הן:

'''{{עוגן1|ולא}} הודו לו חכמים.''' דסברי קדושה אחת הן לפיכך או יערב לרוח אחת לשני הימים או לא יערב כל עיקר:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|דאיתפלגון}}.''' דפליגי רב ושמואל:

'''{{עוגן1|שירי}} פתילה וכו' שכבו בשבת.''' מהו להדליקם בי"ט מי דמיא להכנה שע"י שכבו בשבת וניתותרו ראויין הן לי"ט:

'''{{עוגן1|מכפלה}} פתילה לגבי ביצה.''' עיקרה דהך סוגייא בביצה פרק קמא והתם רוצה לדמות ביצה לפתילה ופריך הש"ס מאי דמיא פתילה לביצה פתילה אסורה משום שהוקצה לשבת ודמיא לנר חנוכה שהוקצה למצוותו שאסור בהנאה לאחר שכבה והלכך גם בי"ט הסמוך לשבת אסורה דקדושה אחת הן אבל ביצה אסורה משום הכנה דכל ביצה דמתיילד' האידנא מאתמול גמרה לה ליכא למשמע מפתילה די"ל דלית ליה הכנה:

'''{{עוגן1|מכפלה}}.''' לשון כפל כלומר שאין לכפלם זה ע"ג זה דלא דמיין להדדי:

'''{{עוגן1|מן}} מה.''' שאנו רואין דחכמים מדמין פתילה לביצה שמעינן דאף ביצה משום מוקצה אסורה ולא משום הכנה וכיון דהוקצה לשבת אף ביום טוב אסורה וכן שירי פתילה נמי אסורה משום דהוקצה לשבת:

'''{{עוגן1|משום}} ארבעה זקנים אמרו.''' יום טוב הסמוך לשבת או שבת הסמוך ליום טוב ונאכל עירובו ביום ראשון:

'''{{עוגן1|הרי}} הוא כבני עירו בשני.''' משום דשתי קדושות הן ובין השמשות דשני שהיה לו לעירובו לחול כבר נאכל אבל אי קדושה אחת הן כבר קנה עירובו מבין השמשות דראשון אף לשני:

'''{{עוגן1|ה"ג}} תמן הוא עביד וכו'.''' התם גבי עירובין עביד לי"ט ושבת ב' קדושות מדאמר הלכה כארבעה זקנים:

'''{{עוגן1|וכא}}.''' והכא גבי שירי פתילה דאסר רב שמעינן דס"ל דקדושה אחת היא וכדפרישית לעיל:

'''{{עוגן1|אמר}} רבי מנא וכו'.''' סיומא דקושיא היא מדקא משני דביצה ופתילה שוין הן ש"מ דטעמא משום דקדושה אחת וקשיא דרב אדרב:

'''{{עוגן1|ה"ג}} הדא אמרה היא הדא היא הדא.''' כלומר דא ודא אחת היא:

'''{{עוגן1|א"ל}}.''' להא דד' זקנים כר"א:

'''{{עוגן1|מן}} אולפן.''' שכך למד וקיבל מרבו:

'''{{עוגן1|מן}} דיעה.''' משמיה דנפשיה:

'''{{עוגן1|בד'}} זקנים כר"א.''' הני ד' זקנים סברי כר"א דמתני' דשתי קדושות הן:

'''{{עוגן1|אין}} הלכה כר' יהודה.''' בתמיה הא ודאי דהלכה כרבי יהודה א"כ איך נאמר בד' זקנים הלכה כר"א:

'''{{עוגן1|מה}} אם תמן.''' דפליגי ר' יהודה ור"מ לקמן בפרק מי שהוציאוהו מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה והחזירו חבירו הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין דברי ר"י רבי מאיר אומר הרי זה חמר גמל ומה אם התם דודאי לא עירב שהרי היה לו לערב בפת שקרוב לביתו היה ר או שהיה לו לומר שביתתי במקום פלוני:

'''{{עוגן1|לא}} הייתי אומר שיעקור רגליו מבני עירו.''' אלא מותר לילך וכדר' יהודה:

'''{{עוגן1|כאן}}.''' במניח שני עירובין שזכה לו עירובו איך נאמר שיהיה בשני כבני עירו:

'''{{עוגן1|ובלבד}} באותו ככר.''' עירב מאתמול דהשתא כשמביאו ביום שני א"צ לומר דבר אלא הולך משם בשתיקה אבל לא בפת אחר דצריך למקרי שם עירוב בי"ט וה"ל כהכנה שמכין מי"ט לשבת:

'''{{עוגן1|ה"ג}} עירב ברגליו לא יערב בככר בככר מערב ברגליו.''' וכ"ה בבבלי. וקס"ד דלכך לא יערב בככר משום שנראה כמכין מיום טוב לשבת שעושה דבר חדש מה שלא עשה מאתמול:

'''{{עוגן1|ופריך}} היך מה דאת אמר.''' ברישא ברגליו לא יערב בככר משום שנראה כהכנה א"כ גם בסיפא בככר לא יערב ברגליו כיון שעושה דבר חדש נראה כהכנה:

'''{{עוגן1|ומשני}} להקל על העני שאין לו ככר.''' להניחו שנית ביום שני ואכלו בראשון הקילו עליו. שיכול לערב ברגליו:

'''{{עוגן1|ה"ג}} היך מה דאת אמר תמן בככר מערב ברגליו ודכוותה ברגליו יערב בככר להקל על העשיר.''' וה"פ דפריך כי היכא דמתירין בככר שיערב בשני ברגליו להקל על העני א"כ ה"נ נתיר לערב בככר בשני להקל על העשיר שלא יהא צריך לילך בשני לערב ברגליו:

'''{{עוגן1|היך}} מה דאת אמר וכו'.''' סיומא דקושיא היא וה"ק אלא ודאי שאין הטעם משום קולא לעני ולעשיר הדרא קשיא לדוכתא כי היכא דברגליו לא יערב בככר ה"ה בככר לא יערב ברגליו:

'''{{עוגן1|עשו}} אותו כהולך לעירו.''' לעולם כדקאמרת שלא הקילו משום העני והיינו טעמא שאם עירב בככר שמערב ברגליו שאינו נראה כהכנה שהרואה אותו אומר לעירו הוא הולך משא"כ כשהולך וככרו בידו ניכר לכל דלערב הוא הולך:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>