עריכת הדף "קרבן העדה/יבמות/ד/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|החולץ}} ליבמתו.''' הוא מותר בקרובותיה. דלאו חליצה היא דהא לא בעיא חליצה וקרובותיה וקרוביו דתנן במתני' הן הנך שנאסרו על האיש מחמת נשואי אשתו ועל האשה מחמת בעלה:

'''{{עוגן1|בזמן}} שאין הולד של קיימא.''' שהוא נפל:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|בשעבר}}.''' מדתנן ונמצאת מעוברת משמע שלא הוכר העובר בשעת חליצה ולא תנן החולץ למעוברת ש"מ דדוקא בדיעבד הויא חליצה אבל לכתחלה אסור לחלוץ למעוברת:

'''{{עוגן1|די}} מתני'.''' והיינו דתנן במתני' לקמן בפרקין:

'''{{עוגן1|עד}} שיהא לה ג' חדשים.''' לידע אם היא מעוברת שאז ניכר העובר אסורה לחלוץ:

'''{{עוגן1|ותחלוץ}} מיד.''' אמתני' דלקמן פריך למה תמתין בחליצה תחלוץ מיד לאחר מיתת בעלה דממ"נ אין הפסד בחליצה זו:

'''{{עוגן1|אם}} בן קיימא.''' אם מעוברת היא ותלד בן קיימא:

'''{{עוגן1|לא}} נגע בה חליצה.''' הוי כאלו לא חלצה מעולם:

'''{{עוגן1|שלא}} תהא צריכה כרוז לכהונה.''' דמי שראה בחליצתה מחזיקה כפסולה לכהונה ואתה צריך להכריז דעו שזו לא פסלה חליצתה ואיכא דשמע בחליצתה ולא שמע בהכרזה ויאמר חלוצה כשרה לכהונה:

'''{{עוגן1|תני}} ר' הושעיא.''' טעם אחר למה אין חולצין למעוברת ולא תוך ג' חדשים:

'''{{עוגן1|מאן}} יבמי.''' שהחלוצה אומרת בב"ד מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל:

'''{{עוגן1|את}} שאומרים לו ייבם וכו'.''' ותוך ג' חדשים ודאי אינה ראויה ליבום דשמא מעוברת היא נמצא פוגע באשת אח שיש לו בנים לכך אינה ראויה גם לחליצה:

'''{{עוגן1|מה}} נפיק מן ביניהון.''' מאי איכא בין ר' בא לר' הושעיא:

'''{{עוגן1|היתה}} כשרה ונתחללה.''' קודם שנעשית יבמה דאינה ראויה לכהן אפי' בלא חליצה:

ה"ג מ"ד את שאומרים לו ייבם אומרי' לו חלוץ אינה חולצת חלץ וכו':

'''{{עוגן1|חלץ}} בתוך ג' חדשים מהו וכו'.''' למ"ד את שאומרים לו ייבם וכו' מיבעיא ליה:

'''{{עוגן1|נישמעינה}} מן הדא.''' תא שמע:

'''{{עוגן1|קטנה}} וכו'.''' מתני' לקמן פ' מצות חליצה:

ר' מנא אמר לה להך שמעתתא סתם ולא אמרה משמיה דר' יוחנן ור' יצחק אמרה לה משמיה דר"י:

'''{{עוגן1|דר'}} מאיר היא.''' הך מתני' אתיא כר"מ:

'''{{עוגן1|שמא}} תמצא איילונית.''' ונמצא פוגעים בערוה כשמייבמה ובחליצה איכא למיחש לצרתה שאין חליצת האיילונית פוטרת צרתה:

'''{{עוגן1|כמה}} דאת אמר תמן אע"פ שחלצה.''' חליצה כשרה דהא חזינן למפרע דלא הויא איילונית אפ"ה צריכה חליצה אחרת ה"נ אע"ג שחלצה חליצה כשרה דחזינן דלא הויא מעוברת אפ"ה צריכה לכתחלה חליצה אחרת:

'''{{עוגן1|והפילה}}.''' מהו שתהא צריכה חליצה אחרת או דלמא אמרי' איגלי מילתא למפרע דחליצה מעלייתא הוי:

'''{{עוגן1|יכול}} תהא זקוקה ליבם.''' דכתיב ובן אין לו כל שאין לו בן בשעת מיתה קרינן בה יבמה יבא עליה:

'''{{עוגן1|את}} ששמו מחוי.''' יצא זה שאין שמו מחוי שהרי עתידה להוליד בן להמת:

'''{{עוגן1|ה"ג}} יכול אומר צרתה מותרת להנשא תלמוד לומר להקים וכו'.''' וה"פ יכול כשהניח אשה אחת מעוברת תהא צרתה מותרת להנשא לשוק כמי שמת ויש לו בנים תלמוד לומר להקים לאחיו שם בישראל דמשמע דקפיד קרא אקריאת שם ואי אפשר להקרא שם עד שיהא הולד בעולם מכאן אמרו אין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם:

'''{{עוגן1|ה"ג}} יצא זה ששמו מחוי.''' וה"פ יצא סריס שגם בחייו היה שמו מחוי שאינו ראוי להוליד:

ה"ג יכול אומר צרתה מותרת להנשא ת"ל להקים וכו' מכאן אמרו הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת ה"ז לא תינשא צרתה עד שידע שהוא עובר של קיימא שאין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם כמה דאת אמר וכו'. וה"פ מדכתיב להקים וכו' דילפינן מיניה שאין העובר פוטר את הצרה ש"מ דאפי' כנס היבם המעוברת אסורה צרתה דשמא הולד בן קיימא דאין הביאה פוטרה אלא הולד ואין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם וכי היכא דאמרת דאין ביאת המעוברת פוטרת צרתה ולא אמרי' דמותרת ממ"נ אי בן קיימא פטורה מחמת הולד ואם אינו בן קיימא פטורה מחמת ביאת צרתה דבעי שתדע במה היא מותרת אם בולד או בביאה כדאמרינן טעמא שמא יהא הולד בן קיימא וכו':

'''{{עוגן1|אף}} בחליצה.''' הדין כן שהרי כשם שביאה פוטרת הצרה כך חליצה פוטרת הצרה וכמו דאמרי' בביאה כך את אומר בחליצה:

'''{{עוגן1|ה"ג}} זכין לעוברין וכן הוא בבבא בתרא.''' וה"פ המזכה מתנה לעובר שבמעי אשה ע"י אחר קנה העובר:

'''{{עוגן1|מודה}}.''' דלא קנה עד שיצא ראשו ורובו בחיים:

'''{{עוגן1|די}} מתני'.''' והיינו מתני' ונמצאת מעוברת. וילדה בזמן שהולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה וכו':

'''{{עוגן1|ה"ג}} כמה דאת אמר תמן בן הוא למפרע וכו' והכא בן הוא למפרע וכו'.''' וה"פ כמו דאמרי' במתני' דוקא כשילדה בן קיימא הוא דלא הוי חליצה למפרע וכאלו לא חלץ לה מעולם אבל עד שלא ילדה לא ה"נ לענין זכיה אינו זוכה עד שנולד והוא בן קיימא:

'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' ב"ב פ' מי שמת:

'''{{עוגן1|לא}} אמרו.''' שיכול לזכות לעובר אלא דוקא בבנו שדעתו של אדם קרובה אצל בנו:

'''{{עוגן1|הא}} אחר לא.''' דמזכה לעובר לא קנה:

'''{{עוגן1|ובלבד}} שכיב מרע.''' תקנו רבנן דמצי להקנות לבנו כדי שלא תטרוף דעתו עליו:

'''{{עוגן1|בלבד}} מטלטלין.''' ואפי' בנו עובר אינו יכול להקנות אלא מטלטלין שאינן צריכין קנין אבל מקרקע דצריכין קנין גמור לא קנה:

'''{{עוגן1|ובזבזו}}.''' כל מה שמצאו בזזו איש לו והחזיקו בו:

'''{{עוגן1|או}}.''' שהיתה אשתו מעוברת:

'''{{עוגן1|חייבין}} להחזיר.''' הכל לבנו וכי היכי דעובר זוכה בירושה ה"נ זוכה במתנה:

'''{{עוגן1|מה}} עביד לה ר"ל.''' איך מתרץ להך ברייתא:

'''{{עוגן1|שנייה}} היא.''' שאני הכא שהוא בנו הלכך זוכה בירושתו אבל עובר אחר לא קנה:

'''{{עוגן1|וסיפא}}.''' דהך ברייתא קשיא אף לשמואל וכ"ש לר' לעזר אי סבר לי' כהא דא"ר יוסי:

'''{{עוגן1|או}} שהפילה.''' וחזרו ישראלי' והחזיקו בנכסיו:

'''{{עוגן1|כל}} הקודם באחרונה.''' שהחזיקו לאחר שמת הבן או שהפילה זכה כיון דאין עוד שם יורש:

'''{{עוגן1|בראשונה}} לא זכה.''' דאיגלי מלתא למפרע שהיה לו בן או עובר ואע"ג שלא יצא העובר חי לאויר העולם חשבינן לי' ליורש גמור ומרע לחזקתייהו דהנך ראשוני':

'''{{עוגן1|ה"ג}} אפי' בראשונה יזכה לא כן אר"י וכו'.''' וה"פ אס"ד דמודה שמואל דבעינן עד שיצא ראשו ורובו בחיים וזה שהפילו מעולם לא זכה בירושה גם לא שייך לומר בנפל דעתו של אדם קרובה אצל בנו וקשיא למה לא יזכו הראשוני' שהרי חזקתם הראשונ' לא נתבטלה מעולם:

'''{{עוגן1|משום}} יאוש.''' הראשונים כששמעו שיש לו בן ייאושי מייאשי מיניה וזכו השניים מדין הפקר:

'''{{עוגן1|ה"ג}} חזר בו ר' לעזר מן מתני' אם זכר מנה אם נקבה מאתיי' ונקבה גבה בן לא כאחר הוא.''' וה"פ חזר ר"ל מהא דאמר אין זכין לעוברין משום דקשי' ליה מתני' דליכא לשנוי טעמא דמתני' משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו דעדיין קשיא מהא דתנן אם נקבה מאתיים למה נקבה נוטלת מאתיים אע"ג שיש שם בן והא ודאי אין דעתו של אדם קרובה אצל בתו במקום שיש בן ש"מ זכין לעוברין אפי' אינו בנו:

'''{{עוגן1|בן}} יומו זכין לו.''' אבל עובר לא:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>