עריכת הדף "קרבן העדה/חגיגה/א/ח" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|מתני'}} היתר נדרים פורחים באויר.''' מעט רמז יש במקרא שיוכל החכם להתיר הנדר ואין לסמוך עליו אלא כך מסור לחכמים בתורה שבע"פ:

'''{{עוגן1|הלכות}} שבת.''' והלכות חגיגה והלכות מעילה יש בהן הלכות שהן תלויות ברמז במקרא מועט כהר התלוי בשערות הראש:

'''{{עוגן1|והעבודות}}.''' הלכות הקרבנות:

'''{{עוגן1|הן}} הן גופי תורה.''' כלומר הן והן גופי תורה שכולן אמת:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|יש}} להן.''' להיתר נדרים על מה שיסמוכו:

'''{{עוגן1|נשבעתי}} ואקיימה.''' מכלל דלפעמים אינו מקיים והיינו ע"י היתר:

'''{{עוגן1|נשבעתי}} באפי.''' מדקאמר באפי משמע שיכול לשאול עליו לפי שמחמת אפו היתה השבועה יש ללמוד מכאן שהמוצא פתח לנדרו לומר לא לדעת כן נדרתי שיקרני דבר זה שאני רואה שבא לי ע"י נדרי מתירין לו:

'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' פ"ד דנדרים:

'''{{עוגן1|ופריך}} וכל הנדרים לא החכמים הן מתירין.''' בתמיה והלא הם המתירים כדמוכח קראי וכדמסיק ולא משני מידי אבל בנדרים משני דהני ד' אינן צריכין התרת חכם:

'''{{עוגן1|תלה}} הפרשה.''' פרשת נדרים בראשי המטות מה שלא מצינו כיוצא בו למאי הלכתא:

'''{{עוגן1|שלשה}} שיודעין.''' לפתוח פתח לנדר מתירין את הנדר כיחיד מומחה:

'''{{עוגן1|זקן}}.''' חכם:

'''{{עוגן1|סברין}} מימר.''' סברוהו למימר במקום שאין זקן הוא דמתירין ג' הדיוטות אבל במקום שיש זקן בעינן בעינן חכם דוקא:

'''{{עוגן1|אמרין}}.''' לפני ר' יסא אם רב הונא כראשי המטות הוא להתיר הנדר ביחיד או לא דרב הונא לא נטל רשות מהנשיא או מריש גלותא:

'''{{עוגן1|א"ל}}.''' אם אין ר"ה ראשי המטות ומי יהיה ראשי המטות אלא ר"ה ראש לראשי המטות הוא:

'''{{עוגן1|לדברים}} יחידים.''' כגון להתיר בכורות לחוד ולא לדין או בהיפך לדין לחוד ולא להתיר בכורות וכן שאר דברים מייחדים או דלמא כשממנים זקן ממנין אותו לכל דבר:

'''{{עוגן1|נשמעינה}} מן הדא.''' ת"ש:

'''{{עוגן1|ולראות}} כתמים.''' דם נדה:

'''{{עוגן1|מן}} דדמך.''' כשמת רבי ביקש רב מר"ש בנו של רבי שנעשה נשיא במקומו שיתן לו רשות להתיר מומי בכורות לו' שהוא מום קבוע ומותר לשחטו בחוץ:

'''{{עוגן1|כולא}} יהיב ליה.''' ר' לרב רשות אפילו על מומי בכורות חוץ ממומין שבסתר:

'''{{עוגן1|אע"ג}} דאת אמר וכו'.''' והוא שיהיה ראוי לכל הדברים של הוראה הוא דממנין אותו אבל אם אינו ראוי לכל הדברים אע"פ שהוא בקי בא' מהן אין ממנין אותו לדבר ההוא:

'''{{עוגן1|דהוה}} בכי בעיינוי.''' שהיה סומא באחד מעיניו ולא היה יכול למנותו לכולן שסומא פסול לחליצה:

'''{{עוגן1|וימניניה}} לדבר א'.''' לדון דיני ממונות אלא ש"מ דכל שאינו ראוי לכל הדברים אפילו לדבר אחד אין ממנין אותו:

'''{{עוגן1|לימים}}.''' לזמן מה ושיעברו אח"כ:

'''{{עוגן1|פייס}} לי.''' תבקש עבורי מר"י נשיאה שיכתוב לי איגרת אחד של כבוד לכבד אותי נגד העם שאצא לפרנסתי לחוצה לארץ:

'''{{עוגן1|שלוחינו}}.''' הוא והרי הוא כיוצא בנו שיהא לו רשות כאלו אני בעצמי שם:

'''{{עוגן1|עד}} שהוא מגיע אצלינו.''' הרשות שאני נותן לו יהיה עד שיחזור אצלינו ולא יותר ש"מ שממנין לימים:

'''{{עוגן1|הכין}} כתב ליה.''' ר"י נשיאה לר' לעזר:

'''{{עוגן1|מהו}} להתיר.''' נדרים בפלנים והוא מלבוש העשוי לכסות בו ראשו והוא גדול לפעמים ומיבעיא ליה כיון דקיי"ל שצריכין הדיינין להתעטף בטליתן בשעת הדין אם היתר נדרים סגי בפלנים או דלמא בעינן טלית דוקא:

'''{{עוגן1|במקום}} שאין טלית.''' הוא דמתירין בפלנים אבל במקום שיש טלית אין מתירין אלא כשהוא מעוטף בטלית:

'''{{עוגן1|לנדרים}} קלין.''' שניתרין בחרטה לבד מתירין אפי' בפלנים לפי שאינן צריכין עיון ואינן כדין והא דא"ר ירמיה דבעינן טלית היינו בנדרים חמורים שניתרין בפתח דצריכא עיונא:

'''{{עוגן1|ואת}} למד ממנו כמה הלכות.''' נמצא שאף טהרות מקרא מועט והלכות מרובות ולמה לא תני אותן בהדי הלכות שבת:

'''{{עוגן1|ואין}} את יודע מה טיבה.''' מהיכן למדו חכמים כן:

'''{{עוגן1|אל}} תפליגיניה לדבר אחר.''' אל תרחיקהו לומר שאינו כן או לדרוש דרשות דחוקות אלא אמור שהיא הלכה למשה מסיני שכך קבלו חכמים איש מפי איש עד משה:

'''{{עוגן1|משוקעות}}.''' נתונות:

'''{{עוגן1|ויאות}}.''' ושפיר קאמרת:

'''{{עוגן1|הרי}} שני מיני חיטים.''' דתנן בפ"ב דפאה אמר נחום הלבלר מקובל אני מר' מיאשא וכו' שקיבל הלכה למשה מסיני הזורע את שדהו שני מיני חיטים עשאן גורן אחד נותן פיאה אחת שני גורנות נותן שני פיאות:

'''{{עוגן1|יודעין}} היינו.''' בתמיה וכי היינו יודעין דין זה מן השכל או מן המקרא אלא שכך הלכה למשה מסיני א"כ ה"ה שאר דינים השנוים במשנה הלכה למשה מסיני הם:

'''{{עוגן1|וכי}} רובה של תורה נכתבה.''' הלא תורה שבע"פ היא גדולה ויתירה מן התורה שבכתב:

'''{{עוגן1|אלא}} מרובין הדברים הנדרשין מן הכתב.''' כגון מגז"ש מהיקש ומשא י"ג מדות:

'''{{עוגן1|מן}} הדברים הנדרשים מן הפה.''' והן הלכה למשה מסיני:

'''{{עוגן1|ופריך}} וכיני.''' וכי כן הוא רוב דברים הנדרשים הן מן התורה שבע"פ. מן הדברים הסמוכין לכתב. שיש להן רמז מן המקרא והן מרובים מן אותן שאינן נסמכין אלא לתורה שבעל פה:

'''{{עוגן1|אלו}} התוכחות.''' ורבי מלשון רובה קשת וימררוהו ורובו מצאתי ל"א לשון ריב כן נ"ל:

'''{{עוגן1|אפילו}} כן.''' אע"פ שכתב להן לישראל התוכחות:

'''{{עוגן1|לא}} כמו זר נחשבו.''' בתמיה והיינו דאוכח להו נביא לישראל לאחר שכתבתי לכם התוכחות אעפ"כ כמו זר נחשבתם:

'''{{עוגן1|מה}} בינם לבין האומות.''' שאף האומות יהיו להן ספר תורה של ישראל וידרשו בה דברי דופי והיינו אלו מוציאין ספריהן א"נ שלא יהא ניכר בין ישראל לאומות שאף הן מוציאין ספרים גליונים שלהן:

'''{{עוגן1|ה"ג}} אלו מוציאין ספריהן ואלו מוציאין ספריהן דפתריהן.''' כמו דפתרא והוא עור דמליח ולא עפיץ:

'''{{עוגן1|כי}} על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית.''' הרי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבע"פ מכאן מוכח שהדברים שבע"פ הם חביבים:

'''{{עוגן1|ר"י}} ור"י בר"ש.''' אמרו שני דברים שוין ולא פליגי:

'''{{עוגן1|אם}} שמרת וכו'.''' דה"פ דקרא ע"פ היינו דברים שבע"פ הדברים האלה הוא תורה שבכתב כרתי אתך ברית ואם לאו אין כריתות ברית:

'''{{עוגן1|ה"ג}} וחורנא אמר אם שמרת מה שבפה וקיימת מה שבכתב את נוטל שכר.''' וקאי אהאי קרא דפרשת עקב אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה לאהבה את ה' וגו' והוריש גוים וגו' ושמר תשמרון קאי על למוד התורה שבע"פ כדאיתא בספרי אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה קאי אתורה שבכתב ואח"כ והוריש גוים גדולים וגו' והיינו נטילת שכר:

'''{{עוגן1|עליהם}} וכו'.''' דכתיב ועליהם ככל הדברים וגו' והמ"ל עליהם כל דברים וכתיב ועליהם ככל הדברים תלתא ריבויין לרבות מקרא משנה הלכות תלמוד ואגדה אף שהם ה' מקרא מפשטיה דקרא משמע ותלמוד היינו לימוד הלכות:

'''{{עוגן1|תלמיד}} וותיק עתיד להורות וכו'.''' כל דברים נכונים שיתחדשו בתורה. לפני רבו ל"ג:

'''{{עוגן1|יש}} דבר שיאמר.''' זה חדש הוא ואפילו בדברים שהם למעלה מהשמש והם ד"ת היינו הוראת איסור והיתר:

'''{{עוגן1|וחבירו}} משיבו.''' אין זה חדש שע"כ לומר שכבר היה לעולמים ששמעו משה:

'''{{עוגן1|לא}} מן ההלכות.''' הלכה למשה מסיני שאין למידין ממנה אפילו בדבר הדומה שאין לך בה אלא חידושה:

'''{{עוגן1|ולא}} מן התוספות.''' תוספות וברייתות:

'''{{עוגן1|התלמוד}}.''' גמ' היא שני מיני חיטין היא שני מיני שעורין. דדינם שוה אם עשאן גורן אחד נותן פיאה אחת ב' גרנות נותן ב' פיאות ואף על גב דחיטים גופייהו הלכה למשה מסיני הם ואפ"ה מדמה להו רחב"ש שעורים לחיטים:

'''{{עוגן1|כך}} היתה הלכה.''' דאף שעורים כחטים אלא ששכחו והזכירם רחב"ש:

'''{{עוגן1|והא}} תנינן.''' בפ"ב דפיאה:

'''{{עוגן1|ומקיים}} יבשים לגורן.''' נותן פיאה לאלו לעצמן. דכשני מיני חיטים דמיין ולח ויבש שתי גרנות הן:

'''{{עוגן1|אית}} לך מימר.''' וכי אפשר לך לומר דאף זה היה בידם ושכחו שהרי הרבה חלוקי דינים נאמרו בה אלא ודאי דמדמין אפילו הלכה למשה מסיני וקשיא לר"ז דאמר אין למידין מן ההלכות:

'''{{עוגן1|מן}} ההורייה.''' הא דקאמר ר"ז אין למידין מן ההלכות לאו אהלכה למשה מסיני קאי אלא אההורייה שאם הורה החכם הלכה כפלוני אין למידין משם הלכה דשמא אם יבוא מעשה לידו ידקדק בדבר יותר ויראה טעם אחר:

'''{{עוגן1|שאין}} למידין מן המעשה.''' כגון שהורה רבו בדבר הלכה אל יקבע הלכה בכך דשמא טעה בטעם של פסק דין של אותו מעשה דהרבה טועין בדבר הלימוד כדאמרינן והא דרבי פלוני לאו בפירוש איתמר אלא מכללא וטעה בסברא:

'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' לא אמרן שאין למידין מן המעשה אלא בההוא דלא סבר שלא אמר טעמו של דבר למה פסק כך אבל אם אמר הטעם סמכינן עליו אדרבה מעשה רב ל"א בההוא דלא סבר שההורייה נגד הסברא אבל בשאינו נגד הסברא הלכה כמעשה מצאתי והראשון נ"ל:

'''{{עוגן1|בההוא}} דפליג.''' בדבר שיש בו פלוגתא ורבו עשה מעשה כאחד מהם ולא אמר בפירוש שהוא מטעם דפסק כאחד מהחולקים אין סומכין עליו דדילמא חזי עוד טעמא אחרינא לפסוק כן אבל בדבר דליכא פלוגתא סומכין על המעשה ולא חיישינן לשום דבר:

'''{{עוגן1|ופריך}} ולא מתני' היא.''' בפ"ה דתרומות סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה ואח"כ נפלו שם חולין אם שוגג מותר ואם מזיד אסור:

'''{{עוגן1|ומשני}} מתני' בתרומה דחמירא.''' דהא אינה מתבטלת בפחות מק' לפיכך החמירו בה דאסור במזיד:

'''{{עוגן1|אתא}}.''' ר"א בשם ר"י לאשמועי' דאפילו בכל האיסורין הדין כן:

'''{{עוגן1|כשם}} שמצוה.''' להוכיח העם על דבר שהוא נעשה לאחר שיוכיחם:

'''{{עוגן1|שאינו}} נעשה.''' שלא יקבלו ממנו:

'''{{עוגן1|אם}} באת הלכה לידך.''' שאירע ספק טומאה בתרומה ואין אתה יודע אם שורפין על ספק כזה או תולין ולא אוכלין ולא שורפין:

'''{{עוגן1|לעולם}} הוי.''' אומר ששורפין שהיא חביבה:

'''{{עוגן1|מפרים}} הנשרפין וכו'.''' שטעונין הזיה על הפרוכת:

'''{{עוגן1|רבי}} יוסי פריך ולמידין וכו'.''' וכי ילפינן תרומה שאין מצותה אלא באכילה:

'''{{עוגן1|מדבר}} שמצותו.''' לכך מפרים הנשרפין שמצותן בשריפה הלכך ספק טומאה בתרומה תולין:

{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק הכל חייבים'''</big>}}
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>