עריכת הדף "קרבן העדה/גיטין/א/ה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אם}} רצה לחזור בשניהן.''' קודם שיגיע ליד האשה והעבד:

'''{{עוגן1|יחזור}}.''' שאין השליח יכול לזכות בהן לצורך האשה והעבד דחוב הוא להם שמאבדין מזונותיהם:

'''{{עוגן1|וחכ"א}} בגיטי נשים.''' יכול לחזור אבל לא בשחרורי עבדים שאם ירצה שלא לזון עבדו רשאי לפיכך אין לו הפסד מזונות בשחרורו ולאו חוב הוא לו אבל האשה מפסדת מזונותיה בגטה הלכך אונו יכול לזכות בשבילה:

'''{{עוגן1|מפני}} שהוא קנינו.''' כלומר הא דהוי אכיל בתרומה אינו אלא מפני שהיה עבדו של כהן מידי דהוי בהמתו של כהן דאוכלת בכרשיני תרומה ולאו משום מעליותא הוא לכך השחרור לאו חובה הוא לו:

'''{{עוגן1|לא}} יתנו לאחר מיתה.''' דגיטא לא הוי עד דמטי לידה וכי מטי לידה הא מית ואין גט לאחר מיתה ושטר שחרור נמי כי מטי לידיה הא מית ופקע רשותו מיניה:

'''{{עוגן1|יתנו}} לאחר מיתה.''' אע"ג דלא אמר מנה זה דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} כל אתר.''' בכל מקום אתה אומר תן ההולך והולך לאו כזכה דמי ואינו זוכה עד שיגיע ליד הזוכה:

'''{{עוגן1|והכא}}.''' במתני' תנן תן גט זה וכו' זכה ובין לרבנן ובין לר"מ ה"ל תן כזכה:

'''{{עוגן1|כיני}} מתני'.''' כן צריכין לשנות במתני' האומר זכה גט זה לאשתי וכו':

'''{{עוגן1|ה"ג}} לישנא מתני' אמרה כן.''' וכ"ה בהרא"ש וה"פ מתני' נמי דייקא דזכה גרסי' ברישא. דבסיפא תנן שזכין לאדם וכו' ש"מ ברישא נמי באומר זכה איירי:

'''{{עוגן1|רמ"א}} חובה הוא וכו'.''' טעמא דמתני' מפרש:

'''{{עוגן1|הגע}} עצמך.''' אמור לנפשך הרי שהיה רבו קצין ומפרנסו בריוח דודאי חוב הוא לו:

'''{{עוגן1|ומשני}} לית לך.''' לתרץ למתני' אלא כהא דמסיק ולאו בזכות וחוב תליא מילתא:

'''{{עוגן1|שלא}} מדעתו.''' של עבד:

'''{{עוגן1|שמא}} אינו מכור.''' בתמיה. דודאי א"צ דעתו של עבד וה"ל מכירה גמורה ואינו יכול לחזור בו ה"נ כיון דבא השחרור ליד השליח כבא לידו דמי אבל המגרש אשתו שלא מדעתה שנתן הגט ליד אחר על מנת שתתגרש אשתו בקבלתו ודאי אינה מגורשת דבעינן ונתן בידה מדעתה ה"נ ע"י שליח יוכל לחזור בו:

'''{{עוגן1|א"ר}} אבין קניינו הוא וכו'.''' טעמא דר"מ מפרש אע"ג דקניינו הוא ויכול למכרו מ"מ השתא מיהת מפסידו בשטר זה ממה שהיה לו זכות בו מקודם והיינו באכילת תרומה:

'''{{עוגן1|האומר}}.''' פלוני עבדי עשיתי בן חורין וכו'. כלומר באחד מן הלשונות הללו שאמר לעבדו זכה העבד והרי הוא ב"ח:

'''{{עוגן1|ובלבד}} בשטר.''' הא דתני האומר לאו דוקא אלא כותב שכתב אחד מן הלשונות הללו בשטר ומסרו לעבדו אבל באמירה בעלמא לא הוה בן חורין ולא פקע ממונו מיניה ומצי למיהדר ביה אם לא קנו מידו ע"י חליפין דהוה כקונה עצמו ממנו בכסף א"נ בשכיב מרע נמי נקנה באמירה דדברי שכיב מרע ככתובים ומסורים דמיין:

'''{{עוגן1|יעשה}} בן חורין ר' אומר זכה.''' דלשון יעשה משמע שיהא בן חורין בשחרור זה שאני מוסר לו עכשיו:

'''{{עוגן1|ה"ג}} וחכ"א לא זכה.''' שאין לשון זה אלא הבטחה שיעשנו בן חורין לאחר זמן ועדיין לא עשה:

'''{{עוגן1|ר'}} אומר לא זכה.''' דאין גט לאחר מיתה דתנו כהולך ולא כזכי:

'''{{עוגן1|וחכ"א}} זכה.''' משום דכופין את היורשים לקיים דברי המת:

'''{{עוגן1|בסתם}} חלוקון.''' בשאמר תנו לחוד וכדמסיק:

'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' במאי עסקינן:

'''{{עוגן1|אף}} ר' מודה.''' שחייבין לקיים דברי המת וכופין את היורשים וכותבין לו גט שחרור:

'''{{עוגן1|אף}} רבנן מודו.''' דכתבו ותנו משמע שהוא יתן לו גט שחרור ומחיים הוא דמהני אבל לא לאחר מיתה:

'''{{עוגן1|אלא}}.''' הכא במאי עסקינן באומר סתם תנו ר' אומר דה"ל כאומר כתבו ותנו ואין כאן מצוה לקיים דברי המת שלא צוה להיורשים לשחררו:

'''{{עוגן1|ורבנן}} סברי האומר תנו כאומר שחררו.''' נמצא שצוה כן להיורשים וכופין אותן לקיים דברי המת:

'''{{עוגן1|אע"פ}} שאמר.''' כהן זה שניתנו לו העבדים בכלל הנכסים:

'''{{עוגן1|אי}} אפשי.''' אין רצוני לקבלם אפ"ה אוכלין בתרומה כשאר עבדי כהן:

'''{{עוגן1|זכו}} בהן היורשין.''' ואם הם ישראלים אסורין העבדים לאכול בתרומה:

'''{{עוגן1|בסתם}} חלוקין.''' ששתק תחלה וכדמסיק:

'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין אם.''' שאמר מתחלה בפירוש שרוצה לקבלם במתנה והדר צווח שאינו רוצה בהן ודאי אף רשב"ג מודה שאוכלין בתרומה בע"כ של רבן הכהן:

'''{{עוגן1|אם}} בשלא קיבל עליו משעה ראשונה.''' אלא צווח מיד ואמר אי אפשי בהן אף רבנן מודו שזכו בהן היורשין שאין מקנין לאדם דבר בע"כ:

'''{{עוגן1|אלא}}.''' הכא במאי עסקינן בשתק מעיקרא ולבסוף צוח:

'''{{עוגן1|ר'}} אומר.''' אין אדם אומר אי אפשי אחרי ששתק תחלה וה"ל לשתוק מתחל' ועד סוף אלא ודאי מעיקרא קבלו עליו ועכשיו הדר ביה ואין חזרתו מהני דכבר קנה אותן וקרינן ביה קנין כספו הם יאכלו בלחמו:

'''{{עוגן1|הוכיח}} סופו על תחלתו.''' והא דשתק מעיקרא סבר כי לא אתו לידי למה אצוח:

'''{{עוגן1|ואם}} רצה.''' המשלח לחזור שאומר לשליח החזיר לי הימנה שנתתי לך שמא יאנסו ממך בדרך אינו חוזר:

'''{{עוגן1|וחייב}}.''' המשלח הזה:

'''{{עוגן1|באחריותו}}.''' אם יאנסו מיד השליח:

'''{{עוגן1|ואם}} מת יתן ליורשיו.''' של המשלח:

'''{{עוגן1|הלך}} ומצאו שמת יתן ליורשיו.''' של המקבל דכיון דאמר זכה זכה בה המקבל מיד כשבא ליד השליח:

'''{{עוגן1|ואם}} לאחר מיתה זכה.''' כשאומר לשליח זכה כבר מת המקבל:

'''{{עוגן1|יחזיר}} למשלח.''' דהוה זכיה בטעות שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה ולא קנו יורשיו:

'''{{עוגן1|והדין}} זכה לחבריה.''' ואותו שזכה בשביל חבירו אינו יכול לחזור וצריך לקיים שליחותו:

'''{{עוגן1|דלמא}}.''' מעשה:

'''{{עוגן1|נחתון}}.''' ירדו לבבל לגבות לחכמים מעות שהיה להם שם בפקדון ומסרו הנפקדים להם המעות:

'''{{עוגן1|ואתאמרת}}.''' ונאמר עליהן לשון הרע שאינן נאמנים בשליחותם ובאו הנותנים ורצו להוציא מהן המעות:

'''{{עוגן1|אמרי}}.''' להו כבר זכינו בהממון לבעליהן ואין אנו יכולין להחזיר לכם:

'''{{עוגן1|אמרין}} לון.''' אנו חפצים שאתם תקבלו אחריות על המעות:

'''{{עוגן1|א"ל}} שומרי חנם אנחנו.''' ואין אנו צריכים לקבל אחריות:

'''{{עוגן1|אתון}}.''' באו אצל רבי דוסתאי בר' ינאי ורצו כהוציא ממנו בע"כ:

'''{{עוגן1|א"ל}} אהן הוא כולה.''' הנה כולו לפניכם עשו בו כטוב בעיניכם ל"א התם ביד ר' יוסי הוא הכל:

'''{{עוגן1|נסבין}}.''' לקחו לר"י וכפתו אותו והוציאו ממנו המעות:

'''{{עוגן1|כד}} סלקון.''' כשעלו לא"י בא ר' יוסי לגבי ר' ינאי וא"ל ראה מה שעשה לי בנך:

'''{{עוגן1|א"ל}} אלו.''' ישוו עמי לדעת אחת לא היו מוציאין ממני כלום:

'''{{עוגן1|א"ל}}.''' רבי ינאי לרבי דוסתאי בנו מדוע עשית ככה:

'''{{עוגן1|א"ל}} ראיתי.''' אותן הנפקדים הם בני אדם אימתני' הן אמה. אנשי מדה גבוה קומה:

'''{{עוגן1|וכובעיהן}} אמה.''' גם מאוימין במלבושיהן המשונים:

'''{{עוגן1|ומדברין}} מחצין.''' כלומר קולן עבה ונראה כאלו הדיבור יוצא מטיבורן:

'''{{עוגן1|ויוסי}} אחי.''' היה כפות על העמוד ורצועה עולה ויורדת עליו שהיו מלקין אותו ואמרתי שמא דוסתאי אחר יש לאבי שאמסור עצמי להריגה בידם שהוא איש חלוש ואינו יכול לסבול המכות:

הדא דתימא לא אמרן שהשליח יכול להחזירו למשלח אלא דוקא שאינו יכול לעמוד עצמו נגד המשלח אבל מי שהוא יכול לעמוד עצמו נגד המשלח והחזירו לו מוציאין מן השליח כפי שקבל תחלה ונותנין למי שזכה בשבילו:

'''{{עוגן1|דין}} דמחל.''' האי מאן דמחל שטר חוב לחבירו וא"ל הרי חוב שאתה חייב לי מחול לך ולא אמר שגם השטר מחול לו:

'''{{עוגן1|עד}} דמחל ליה שטרא.''' שעדיין שעבודו קיים וגי' בעה"ע אות מחילה דף צג עד דחזר ליה שטרא:

'''{{עוגן1|ה"ג}} באומר התקבל לי אמר וכו'.''' וה"פ האומר התקבל לי כאומר זכה דזכה המקבל מיד כשבא ליד השליח:

'''{{עוגן1|בשכיב}} מרע היא מתני'.''' הך ברייתא איירי בש"מ לפיכך אין היורשין יכולין לעכב דדברי שכיב מרע ככתובים ומסורים דמיין אבל בברי לא דתנו לאו כזכי דמי:

'''{{עוגן1|ופריך}} אם בשכיב מרע.''' מאי קאמר אצ"ל זכה לו וכו' הא בשכיב מרע אין חילוק ובאיזה לשון שאמר מהני:

'''{{עוגן1|קיימתיה}}.''' תוקים להך ברייתא כדאמר ר' בא וכו':

'''{{עוגן1|אבל}} אם הבריא לא.''' לא הוי כאלו כתב ונתן ויכול לחזור בו והיינו דקאמר ואצ"ל באומר זכה וכו' דהא אפי' אם הבריא אינו יכול לחזור:

'''{{עוגן1|היא}} מתניתא.''' אמשנתינו קאי דאיירי בשכיב מרע ולכך יתנו לאחר מיתה אבל בבריא שאמר תנו ומת לא יתנו לאחר מיתה דתנו כהולך ולא קנה עד דאתי לידיה:

{{מרכז|<big>'''הדרן עלך המביא קמא'''</big>}}
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>