עריכת הדף "קרבן העדה/ביצה/ה/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כל}} שחייבין עליו שאסרו חכמים לעשותו בשבת משום שבות או משום שתשמישו להיתר.''' רשות שיש בו קצת מצוה אבל לא מצוה גדולה וקרוב הוא להיות דבר הרשות ויש בו איסור מדרבנן:

'''{{עוגן1|או}} משום מצוה.''' או שיש בו מצוה ממש ואסרו חכמים לעשותו בשבת:

'''{{עוגן1|חייבין}} עליו.''' שלא לעשותו בי"ט:

'''{{עוגן1|ואלו}} הן משום שבות.''' שהטילו עליו חכמים לשבות מהן ואין בעשייתן שום מצוה:

'''{{עוגן1|לא}} עולין באילן וכו'.''' כולא מפרש בגמרא אמאי גזור בהו רבנן:

'''{{עוגן1|אלו}} הן משום רשות.''' משום הנך דסיפא הוו מצוה גמורה לגביהן קרי להו הני רשות:

'''{{עוגן1|לא}} דנין.''' דין וזמנין דהוה רשות כגון שיש גדול ממנו בעיר שאין מוטל עליו לדון:

'''{{עוגן1|ולא}} מקדשין.''' קידושי אשה וזמנין דלא הוה מצוה גמורה כגון שיש לו אשה ובנים:

'''{{עוגן1|ולא}} חולצין ולא מיבמין.''' כגון שיש אחיו דהוה רשות דמצוה בגדול ליבם:

ולא מעריכין האומר ערך פלוני עלי ונותן כפי השנים כמו שכתוב בפ' ערכין:

'''{{עוגן1|ולא}} מחרימין.''' הרי בהמה זו חרם וסתם חרמים לבדק הבית:

'''{{עוגן1|ולא}} מגביהין תרומות ומעשרות.''' ואפילו כדי ליתנם לכהן בו ביום דה"ל מתקן:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שבות}} שהיא רשות וכו'.''' כלומר רישא איירי שהוא שבות ואין בו מצוה כלל ומציעתא איירי ברשות שיש בו מצוה וסיפא מצוה ממש וכדפרישית במתני'

'''{{עוגן1|בין}} יבש.''' שאין בו לחלוחית ולא מקרי מחובר:

'''{{עוגן1|ופריך}} הניחא לח.''' דאסור שמא יתלוש אלא יבש מ"ט אסור וכי כך אנו אומרים אסור לדרוס בשבת ע"ג זמורה תלושה:

'''{{עוגן1|אלא}}.''' הך ברייתא כר"מ אתיא:

'''{{עוגן1|גפן}} שיבשה אסורה.''' לזרוע בתוך ששה טפחים שלה דאעפ"י שנשרו עליו חיישינן שמא נשאר בה לחות ואם זרע אינה מתקדשת:

'''{{עוגן1|ומשני}} דברי הכל.''' אתיא הך ברייתא דאין עולין באילן בין לח ובין יבש וטעמו דגזרו רבנן ביבש אטו לח:

'''{{עוגן1|ופרי}}.''' ורץ קודם שבא רב:

'''{{עוגן1|א"ל}}.''' רב באיזה דרך באת שהקדמת לבוא לפני:

'''{{עוגן1|ביידא}}.''' כמו בהאי דא:

'''{{עוגן1|בההוא}}.''' דרך שעומד שם אילני תמרים עקומים והם יבישים:

'''{{עוגן1|א"ל}}.''' רב מאן התיר לך לרוץ על אילן יבש בשבת. ה"ג רבי אחא בשם :

'''{{עוגן1|אסור}}.''' לדרוס ע"ג זמורה בשבת אפילו היא מונחת על הארץ והיא יבישה:

'''{{עוגן1|ה"ג}} ואסור לתלוש שרשי זמורה בשבת היא שרשי אילן וכו' וכ"ה בעירובין.''' וה"פ שרשי אילן וכרוב דין אחד להם ובשניהם אסור לתלשן אפי' הן יבישים ומותר לישב עליהן ולא חיישינן דלמא יקטום:

'''{{עוגן1|קולסייא}}.''' כמו קלח:

'''{{עוגן1|בגבוהין}} ג'.''' הוא דאסור לישב עליהן דה"ל כאילן ובכלל גזירה דאין עולין באילן הם:

'''{{עוגן1|שמא}} ישכח ויאכל.''' מהפירות הגדילים על האילן:

'''{{עוגן1|או}} שמא ישכח וירעיד.''' האילן להשיר פירותיו:

'''{{עוגן1|נישמעינה}} מן הדא.''' כמו תא שמע הדא אמרה שמא ישכח וירעיד. דמפני מה אמרו בבהמה שאומרים לו רד דשמא תינוק הבהמה ויגביהנה הוא הדין באילן נמי מהאי טעמא אסור:

'''{{עוגן1|שמא}} תינוק.''' פי' שמא תרביצנה:

'''{{עוגן1|הגע}} עצמך.''' אמור לנפשך:

'''{{עוגן1|שהיה}} הוגן א' גדול.''' שא"א לו להגביהו למה אסרו. הוגן גמל בחור כמו נפישי גמלא סבא דטעוני משכא דהוגני:

'''{{עוגן1|שנייא}} הוא.''' שאני הכא כלומר טעמא אחרינא אית בבהמה ולא מחשש הגבהה אלא שהוא מצוה על שביתת בהמתו:

'''{{עוגן1|נשענים}} בבהמה.'''סומכין על גבי בהמה:

'''{{עוגן1|בבריא}}.''' אדם בריא מותר לשעון ע"ג בהמה שאינו נסמך על הבהמה לבדה אלא גם על כחו:

'''{{עוגן1|בתש}}.''' כח שאינו סומך אלא על הבהמה אסור:

'''{{עוגן1|בההוא}} דמיסתמיך.''' מעט:

'''{{עוגן1|בכובש}}.''' עצמו בכל כחו ע"ג הבהמה ה"ל משתמש בבעלי חיים:

'''{{עוגן1|מן}} מה.''' מהא דלא אר"י מפורש בשם רבי בא בר ממל מאי דעתו אלא אמר סתמא איתפלגון ר' בא בר ממל וחברייא משמע דר' בא בר ממל אף הוא כרב חסדא סבירא ליה:

'''{{עוגן1|שאסור}} להושיט דבר.''' במים כדי שילך ממנו והלאה או כדי לקרב אצלו דבר המונח במים דכל זה בכלל הושטה היא:

'''{{עוגן1|הוון}} יתיבון.''' היו יושבין וראו אדם שהיה מפצל המים בידו לכאן ולכאן ושתה:

'''{{עוגן1|א"ל}} הדא דאר"י בר זבדי וכו'.''' כלומר שלא כדין עשה האדם הזה שהיה מיפצל:

'''{{עוגן1|א"ל}} הדא היא דתנינן וכו'.''' ולא דמי לדרבי יעקב דאיהו איירי בשעושה כן שלא לצורך אכילה אבל כאן שעושה לצורך שתייה מותר כי היכא דמותר לשבור החבית לאכול ממנה גרוגרת:

'''{{עוגן1|סיפוק}} שהוא.''' בא מחמת כעס ורוגז:

'''{{עוגן1|טיפוח}} שהוא לרצונו.''' שעושה בדעת מיושבת מחמת שמחה:

'''{{עוגן1|הכין}} שרי.''' לאחורי ידיו שרי אבל כדרכו אסור:

'''{{עוגן1|אית}} הוה.''' היו זקנים ביומינו והיו מטפחין באחורי ידיהם בשבת הרי דר' יונה הוא דאמר הכין שרי:

'''{{עוגן1|רבי}} הוה.''' משיא אשה לר"ש בנו והיו מטפחין באחורי ידיהם בשבת:

'''{{עוגן1|עבר}} ר"מ ושמע.''' קולם שהן מטפחין בשבת ואמר רבותינו הותרה שבת בתמיה וכי הותר לחלל שבת דסבר ר"מ דאפילו באחורי ידיו אסור לטפח:

'''{{עוגן1|לרדותינו}}.''' לייסר אותנו בתוך ביתינו:

'''{{עוגן1|ואית}} דאמרי.''' ואיכא דאמרי דהכי אמר רבי מי הוא זה שבא לגעור בנו א"נ למנענו בתוך ביתינו מצאתי ול"נ לצנעינו שהוא לשון נידוי ומצינו כיוצא בזה בבבלי בקידושין דף כ"ה א"ל לר"ה זיל צנעינהו ופי' זה לשון נידוי לת"ח:

'''{{עוגן1|שמע}} ר"מ קלי'.''' דר' וברח:

'''{{עוגן1|נפקין}}.''' עבדי דר' ורצו אחריו רץ אחר רץ:

'''{{עוגן1|אפרח}} רוחא.''' הפריח הרוח הסודר מעל צווארו של ר"מ:

'''{{עוגן1|אודיק}}.''' השקיף ר' מן החלון וראה צווארו של ר"מ מאחריו:

'''{{עוגן1|אמר}}.''' ר' לא זכיתי לתורה להיות מחודד טפי משארי חכמים אלא בשביל שראיתי צווארו דר"מ מאחוריו:

'''{{עוגן1|אלא}}.''' בשביל שראינו אצבעו דר' יצא מן בית יד שלו:

'''{{עוגן1|ה"ג}} ארשב"י סבא מקושא דבי כנשתא חדתא הוה.''' פי' זקני היה חזן דבה"כ חדש והיה מקיש על הבית שיבואו לבה"כ כמנהג. וכ"כ המרדכי:

'''{{עוגן1|ר'}} ליל.''' שם חכם:

'''{{עוגן1|מקש}} על כסא.''' היה מכה על הכסא בשבת להשמעת קול:

'''{{עוגן1|רבי}} אילא.''' אתעכב בבית המדרש בליל שבת:

'''{{עוגן1|סלק}} לביתא.''' כשרצה לכנוס לביתו מצא שהיו ישנים רבץ עצמו על הסולם לפני ביתו בשביל שלא רצה להכות על פתחו בשבת:

'''{{עוגן1|ר"י}} היה.''' לומד עם בנו של ר' אימי:

'''{{עוגן1|אזל}}.''' ר' אימי ורצה לעורר בנו בצפרא דשבתא שילך ללמוד והתחיל להכות על פתחו:

'''{{עוגן1|א"ל}}.''' בנו אבא מי התיר לך לעשות כן:

'''{{עוגן1|מה}} מקשה וכו'.''' מהו להכות על הכרס בשבת:

'''{{עוגן1|וא"ל}}.''' רבי יסא בחול מי התיר לך להכות על הכרס דהא אסור משום הרהור דקיי"ל אסור להניח ידו למטה מטיבורו:

'''{{עוגן1|נהגין}} רבנן בחולה.''' באדם שהוא חולה מותר להכות על כרסו מן הטיבור ולמעלה:

'''{{עוגן1|בבגדיו}}.''' כשהוא לבוש בגדים מותר אפילו מן הטיבור ולמטה דהא אפי' באמה גופא אמרינן התם ואם היתה מטלית עבה מותר להתחכך בה כל שכן למטה מטיבורו:

'''{{עוגן1|והא}} מתני'.''' דסנהדרין פרק ד' פליגא על רבי אבהו:

'''{{עוגן1|ותני}} ר"ח כן.''' ואף ר"ח תני כן דמותר לדון דיני ממונות בערב שבת:

'''{{עוגן1|ומשני}} אמר כן להלכה.''' דברי ר"ח ודיוקא דמתני' היינו להלכה שאם דן דיני ממונות בערב שבת דינו דין:

'''{{עוגן1|וכאן}}.''' הא דאמר ר"ח בשם ר' אבהו שאין דנין:

'''{{עוגן1|לדבר}} תורה.''' אם בא אחד ושאל אין מורין לו היתירא לדון דיני ממונות בערב שבת:

'''{{עוגן1|שלא}} לעשות סעודת אירוסין.''' בע"ש:

'''{{עוגן1|הא}} לארס.''' בלא סעודה מותר אפי' בע"ש:

'''{{עוגן1|מושיב}} יחידים ביתה.''' מכאן שמ' יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת בת פלוני לפלוני:

'''{{עוגן1|במאזנים}} לעלות המה מהבל יחד.''' דרשו בויקרא רבה עד שהן עשוין הבל בתוך מעי אמן הם יחד שמעינן דמה' כבר יצאו הזיווגים:

'''{{עוגן1|וכא}} הוא אומר הכין.''' וכאן הוא אומר דאיכא למיחש שמא יקדמנו אחר ויקחנה:

'''{{עוגן1|אלא}} שמא יקדמנו אחר בתפילה.''' דתפילה משנה הגזירה:

'''{{עוגן1|אפילו}} כן לא קיימא.''' אם זכה בה ע"י תפילה אינה מתקיימת לו וימות הוא או היא:

'''{{עוגן1|איתפלגון}}.''' פליגי בה ר"י ורשב"ל:

'''{{עוגן1|מפרשין}} להון.''' פלוגתייהו דלא תקשי לרשב"ל למתני' דתנן בה מקדישין:

'''{{עוגן1|הולך}} לו.''' בע"פ שחל להיות בשבת הולך אצל מוכרי טלאים ולוקח מהם טלה לפסחו:

'''{{עוגן1|אצל}} מוכרי פסחים.''' שהקדישו כבר מעי"ט:

'''{{עוגן1|כמ"ד}} מקדישין תחלה בי"ט.''' וה"ה בשבת והלכך לוקח טלה והוא מקדישו בשבת:

'''{{עוגן1|יהא}} אסור משום מקדיש.''' למ"ד שהולך אצל מוכרי פסחים מאי תיקן הא הקדישן של מוכרי פסחים יוצא לחולין קודם קבלת המעות ואח"כ חוזר ומקדיש א"כ ה"ל כמקדיש בתחילה בי"ט:

'''{{עוגן1|ופריך}} והא תנינן במתני' אין מקדישין.''' בי"ט וקשיא למ"ד מקדישין:

'''{{עוגן1|במקדיש}} למחר.''' הא דאין מקדישין בי"ט היינו שלא יקדיש היום להקריב למחר אבל להקריב בי"ט מותר:

'''{{עוגן1|וחורנה}}.''' ואידך:

'''{{עוגן1|במקדיש}} לבדק הבית.''' הוא דאסור בשבת וי"ט אבל להקדיש למזבח שרי:

'''{{עוגן1|ה"ג}} ואפי' כמ"ד אין מקדישין במקדיש בעזרה.''' וה"פ ואפי' למ"ד אין מקדישין בי"ט מותר ליקח ממוכרי טלאים והא דמקדיש בשבת אין איסור דמקדישו בעזרה ואין שבות במקדש והא דאין מקדישין בשבת וי"ט אינו אלא שבות:

'''{{עוגן1|ופריך}} אילין אינין.''' אוכל נפש לחוד הוא דאיכא בין י"ט לשבת והא איכא אחרנייתא:

'''{{עוגן1|סקילה}} בשבת.''' לעושה מלאכה במזיד בעדים והתראה וכרת לעושה בלא עדים והתראה ואילו בי"ט אינו אלא בל"ת:

'''{{עוגן1|מכות}} בי"ט.''' העושה מלאכה בי"ט במזיד חייב מלקות ובשבת אינו חייב מכות דה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו:

'''{{עוגן1|אין}} תימר.''' וא"ת באוכל נפש הוא דאיירי מתני' אבל בעונשין לא קמיירי דמ"מ בתרווייהו איסורא מיהא איכא עדיין תיקשי לן דאף באוכל נפש איכא בין י"ט ושבת:

'''{{עוגן1|משחילין}} פירות דרך ארובה בי"ט.''' דהתירו לו בי"ט לטרוח ולהשליך דרך ארובה שבגג והן נופלין לארץ דליכא טירחא יתירא אבל לא בשבת הרי שמותר לכתחילה בי"ט ואסור בשבת:

'''{{עוגן1|ועוד}}.''' מהך ברייתא קשיא:

'''{{עוגן1|והוא}} שמל.''' דקודם המילה אסור לשחוק דאפשר דלא יצטרכו להם:

'''{{עוגן1|בחותמות}} שבקרקע.''' דלתי פתחי בורות ומערות הסגורות בקשרי חבלים:

'''{{עוגן1|שמפקפקים}}.''' מנענען:

'''{{עוגן1|ומפקיעין}}.''' החבל לסתור עבותו וגדילתו דבחותמות הקשורים אין בסתירתן איסור דאורייתא לפיכך מותר בי"ט:

'''{{עוגן1|בשבת}}.''' אבל בשבת מותר לפקפקן ואסור להפקיע וכו':

'''{{עוגן1|ובכלים}}.''' כגון תיבה הנעולה ע"י חבל אפי' בשבת מותר לפקפק ולהפקיע ולחתוך דאין סתירה בכלים:

'''{{עוגן1|ה"ג}} תני בשם ר"י אף מכשירי אוכל נפש התירו מה ביניהון וכ"ה במגילה.''' וה"פ מאי איכא בין תנא דמתני' לר"י:

'''{{עוגן1|לחדד}} ראשו של שפוד.''' שנתקלקל בי"ט איכא בינייהו לר"י מותר ולחכמים אסור דה"ל מלאכה מכשירי אוכל נפש:

'''{{עוגן1|להוציא}} אש מן האבנים.''' לבשל בי"ט איכא בינייהו:

'''{{עוגן1|הוא}} הדבר.''' בתמיה וכי זה הוא הדבר דאיפלגו בה ר"י ורבנן:

'''{{עוגן1|מה}} הדבר.''' על איזה מהאמוראי' הוא מתמיה:

'''{{עוגן1|ומשני}} לית לך.''' כלומר על שניהם הוא מתמיה דאף ר"י אין מתיר מלאכה גמורה ואין לך לומר דאיכא בינייהו אלא הך מתני' אבל משיאה ע"ג חברתה. דמשני מדרך חול:

'''{{עוגן1|דר"י}} היא.''' דמתיר מכשירי אוכל נפש בדבר שאינו מלאכה גמורה:

'''{{עוגן1|דאמר}} ר"י בשם שמואל ד"ה היא.''' מתני' איירי שאינו עושה אלא להעביר שמנוניתה מעליה ולא לחדדה דהוה לה כהדחה בעלמא וקא משמע לן ר"ח דמתני' במשיאה לחדדה דומיא דמשחיזין ואפילו הכי שרי דמתני' כר"י ל"א ה"ק לית לך דקשיא לר"י בר פזי אר"ח דאמר לחדד ראשו של שפוד ביניהון והרי ר"ח הוא דאמר מתני' כר"י ואס"ד דאף מלאכה גמורה מתיר ר"י במכשירין א"כ אף במשחזת נמי מותר ואיך קאמר דמתני' כר"י והיינו דקאמר הוא הדבר:

'''{{עוגן1|נר}} של אבטלה.''' נר שדולק שלא לצורך אלא לבטלה:

'''{{עוגן1|ביום}} השבת.''' מיותר אלא לדיוקא בשבת הוא דאסור ובי"ט מותר ול"ל קרא א"ת להתיר בי"ט הבערה שלצורך אוכל נפש והכתיב אך וגו':

'''{{עוגן1|אלא}} כי.''' איירי קרא בנר של אבטלה דשרי:

'''{{עוגן1|ותניי}} תמן.'''בפ"ק אין מוציאין את הקטן וכו' וב"ה מתירין וטעמייהו דב"ה דאמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי הוצאה שלא לצורך א"כ בהבערה נמי אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך ש"מ דנר של אבטלה מותר להדליק בי"ט:

'''{{עוגן1|בעא}} קומי ר"י.''' מהו להדליק נר של אבטלה:

'''{{עוגן1|לא}} תאסור ולא תשרי.''' דסבר הא דאמרינן מתוך הלכה היא ואין מורין כן:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>