עריכת הדף "קנאת סופרים/הקדמה" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|'''הקדמה'''}}

'''הנה ''' נא הואלתי לכתוב זכרון בספר מה שנתחדש אצלי בעזרת החונן לאדם דעת, בלמדי משפטי צדקו יתברך מתוך החיבור הנחמד ספר ''' מנין המצות''' להרמב"ם ז"ל, אין ערוך אליו בשאר חיבורים אשר בזה הנושא קדמוהו, ואחריו לא קם כמוהו, מעמיק בשרשי המנין, ומפליא לעשות ביסודות הבנין, אשר בנה בחכמה נפלאה על מספרן של מצות לתרי"ג מנויות, הנה מקובל אצלנו משנים קדמוניות, ובלי ספק כבר היו כלן אחת לאחת למצוא חשבון ידועות וגלויות, עד שהעון גרם ושכחה גברה ונשארו במחלוקת שנויות, מחמת עניות ודלות וטלטול הגליות, ולא ידענו בבירור כי אם הסכום לבד, אמנם מהנכנסות במנין נתעלמו כמה וכמה וזכרונן אבד ימים רבים לישראל בכמו אלה המבוכות. עד שקם רבינו נר ישראל מאור גלותנו אשר הופיע זיו יקרו במחשכות, ומשה נגש אל הערפל, ונוגה לו סביב בכל מקום מאפל, זכה ונטע אילן ששרשיו מרובים, והצליח ועשה פרי למעלה לזכות את הרבים. וקצת מהחכמים הבאים אחריו בחבילות של טענות הקיפוהו, ולעומת מחברתו בכמה תשובות כתרוהו, ועם כל זה לדעת גדולים אחרים ממקומו לא יזיזוהו, באמרם כי אותם עצי עדן אשר קנאוהו, לפי הרוב החליפו כונתו, לא עמדו על סוף דעתו ולא השיגוהו במה שהשיגוהו, ובתוך גן אלהים ארזים לא עממוהו. ועל צבאותם התייר הגדול ''' הרב הנחמני''' , פטיש החזק עמוד הימני, בקנאו את קנאתו על הראשונים, ערך מלחמתו לנגד הרב ז"ל, אזן וחקר גם הוא חיבור נחמד במנין המצות להליץ בעדם, החזיק מגן וצנה לתומכם ולסעדם, אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים, כלביא יקום לחקור על דברי הרב במחקרים, וכארי יתנשא שקיל וטרי לאידך גיסא וללמד זכות עליהם יטיח דברים, צלל במים אדירים, לפי רוחב בינתו, ולפי עוצם הקפתו, בהויות התלמודיות, העלה בידו מרגליות, והמשכיל המתבונן בשתי הסברות, ימצא סמוכות לכל אחד מהצדדין ישרות וברות, יש פנים לכאן ולכאן, פנים שכליים לא דמיוניים, אלו ואלו דברי אלהים חיים, אשרי מי שזכה להתלמד בדברי שניהם, בהויותיהם קושיותיהם ופירוקיהם, לעמוד עליהם ולירד לעמקן, להבין ולהבחין בטעמן ונימוקן, ומאן דשפיר חזי בפלפולי השמועות ההן ודקדוקן, מובטח לו שלא יאמרו עליו קנקן ריקן. אך ישמור לנפשו מאד לבלתי יגבה לבבו, לערוך הגיינו וניבו, עד שיהרוס ללכת בנפלאות ממנו וגדולות, לשקול במאזני שכלו להכריע או לעלות, באותן מחלוקות אשר נחלקו בהן גדולי עולם, אשר לבם פתוח כפתחו של אולם, הנה הנם איתני התורה אשר להם המשרה, על חכמי ורבני האומה הנבחרה, המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם אריות שבחבורה, לפני זעמם מי יעמוד, ומקול שאגתם מי לא יירא, הלא להם עשר ידות במושכלות, הנסתרות והנגלות, תמימי דעים ועיניהם משוטטות, בכל חדרי התלמוד והשיטות, ולא לנו ההדיוטות, ולגבי דידהו כפעוטות, לרחק או לקרב בכל אחת מהנה ולהטות אל אשר יפנה לבבנו, ולא לסמוך על שיקול דעתנו, כי אם כמסתפקים החוששים, ויראים לעצמן משיבושים, וכעורים הממששים, לא ידעו במה יכשלו, ולא מרגישים, באשר הם נוקשים:

'''ואני ''' הצעיר כאשר תאבתי לפקודיו יתברך ונטיתי לבי להשתעשע בעיוניהם, ולשתות בצמא מי מושכליהם, נתעוררתי ונתאזרתי לחפש אצל המחברים הקודמים להם והמאוחרים, המאירים כספירים, וכעצם השמים לטוהר מזהירים, וגם רעיוני סליקו לתור בענייניהם העמוקים, כפטיש יפוצץ סלע לכמה ניצוצות מתחלקים, ולערוך מערכה לקראת מערכה, כדי להראות פנים בהלכה, כפי שכלי הדל והקצר. ובטחתי בקוני כי זממי ממני לא יבצר, ויראני מתורתו נפלאות על דרך האמת ולא על צד ההראות, ויצילני משגיאות. ובא המופת והאות, כי כמעט שעברתי על שרשי הרב ז"ל הקרה ה' לפני בהשאלה ע"י אחד מחשובי המעיינים בעיר ''' ליוורנו''' יע"א, חיבור לאחד מהאחרונים לא ראיתיו עד הנה ולא שמעתי את שמעו, נקרא בשמו ''' לב שמח''' , ופשוטו כמשמעו על שם מחברו כמוהר"ר ''' אברהם אליגרי''' ז"ל *)[*) כוונתו כי אלעגר"א בלשון איטלקים, נעים, אהוב, משמח הלב, ורמז כו שם משפחתו אליגרי:

], נדפס בקוסטאנטינא שנת התי"ב, וכאשר קראתי בו והתבוננתי בדבריו, שמחתי עליו כמוצא שלל רב, יען מצאתי הון לי בכמה ענינים אשר כוונתי בהם לדעתו ממש כאילו העתקתי ממנו במלין שונות, וזה לדעתי יורה על אמיתות הלימודים, היוצאים לפי תומן מפי שנים עדים. וכאשר חזרתי על תלמודי במהדורא אחרת, כתבתי הדברים בשם אומרם למזכרת, במה שזכיתי להסכים עמו, למען יהיו שפתותיו דובבות בקבר ועל טוב יזכר שמו. ובמה שלא אודה לו ולא אבחר דרכו, לא תקל חשיבותו אצלי ולא מך הוא מערכו:

'''ויען ''' כי הקונטרס הזה אשר יסדתי עניינו סובב על מספר המצות כאשר יעדתי, ועל ההבחנה בהן בין הנכנסות במנין לשאינן נכנסות, ימשך מזה להתלמד באופני העיון בכמה סוגיות אל הנושא מתיחסות, ועוד רבות ג"כ מובאות אגב גררא לראיה ערוכה, מן החכמים המנצחים זה את זה בהלכה, עד כי זאת הקנאה היתה סיבה נפלאה לפקוח עינים עורות בדרכי הגמרא, ולגלות מסתורן להוציאן מאפלה לאורה, לכן ''' קנאת סופרים''' קראתיו, מגזרת מספר חצבתיו, ע"ד אמרם ז"ל למה נקראו שמם סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, וכ"ש שהיו סופרים מצותיה ליטול שכר על הדרישה ועל החקירה, מזהב ומפז רב יקרה, לא יותן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה, יען כי בכל אחד ואחד מהן בצדה מתן שכרה, להוגים בה ע"מ ללמוד וללמד לשמור ולעשות צפון וערוך, לעולם שכלו טוב ועולם שכלו ארוך, כמו ששנינו בפרק קמא דקידושין כל העושה מצוה אחת וכו' וכמו שבא בפירוש הרב בשילהי מסכת מכות דכל המקיים מצוה אחת כתיקונה דהיינו מאהבה, זוכה בה לחיי העוה"ב. ועוד דסימנא מילתא היא ''' קנאת סופרים''' עולה במ"ק עם הכולל ''' חנניה קזיס''' . יערוף כמטר לקחי תזל כ''' ט"ל''' אמרתי, כי שרשי פתוח אלי מים ''' וטל''' ילין בקצירי. ובטחתי בחסד ה' שיועיל זה הקונטרס למתחילים בעיון, לתת לפתאים ערמה, לנער דעת ומזמה, ישמע חכם ויוסף לקח ונבון יקנה עצמה. ובאמת אמרו ''' קנאת סופרים''' תרבה חכמה:

'''ולמען ''' הקורא בקונטרס הלזה לא יחשוב לי עון מגובה לב והתפארות יתר, במה שלא זחלתי ואירא מחוות דעי הנקל והנבזה על ענינים עמוקים אשר נתוכחו בהן גדולי הרבנים, מלבד מה שהרחבתי והעתרתי דבורי בזה בפתיחתי הקודמת באופן מספיק כפי לבבי, הנני כמזכיר מוסיף לו עוד כלל אחר רגיל וידוע אצל המחברים המובהקים, שלא כל מה שנמצא אצלם מהטענות ותשובות מזה לזה בויכוחיהם התורניים יחשב אצלם כאילו דנו ושפטו בטענות ותשובות ההנה בדרך מופתי שאין להרהר אחריו, דדא ודאי ליתא, שגם לפי מחשבתן אינן אלא סברות שיש לכל אחד מהחלקים דרך נטיה או דחיה בעלמא, ולדידהו נמי שערי החילוקים והתשובות לא ננעלו, ויעויין בדברי הרמב"ן ז"ל בפתיחתו לספר המלחמות שלו, עד שניתן רשות לכל מעיין ותלמיד לעמוד עליהן כדי לדקדק בדבריהם כפי כחו ויענה גם הוא חלקו כפי הנראה בעיניו להגדיל תורה ולהאדיר. ואם יראה סימן יפה במשנתו ואפילו בדבר אחד מכל עיוניו שנתחדש אצלו לעמוד על דבר אמת שלא שער מקדם, די לו וזה חלקו מכל עמלו, כי צדק יקראהו לרגלו, ויעמד חי לפני ה' לקץ הימין לגורלו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

[[קטגוריה:הקדמות]]