עריכת הדף "צל"ח/ברכות/מו/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{מרכז|'''דף מ"ו ע"ב'''}}

ישב גדול וישמור ידיו וכו' הרמב"ם בפ"ז מהל' ברכות הלכה א' כתב הגדול שבכולן נוטל את ידיו תחלה ואחר כך נכנסין ויושבין מסובין וכו' הנה רואה אני דבר חדש בדברי רבינו הגדול שהקדים הנטילה לההסיבה ולא כן משמע לעיל דף מ"ג ע"א ששנינו כיצד סדר הסיבה וכו' עלו והסיבו ובא להם מים וכו' שמתחלה הסיבו ואח"כ מביאין להם מים לנטילה ונוטלין שם במקומן וכן משמע בברייתא כאן שמתחלה תנו סדר הסיבה ואח"כ תנו מים הראשונים מתחילין מן הגדול וגם עוד אני רואה מלשונו של רבינו שכתב אח"כ נכנסין וכו' משמע שהנטילה לא היתה במקום ההסיבה רק מבחוץ וזהו מוכיח שלדעת רבינו אפילו הפסק הליכה ממקום למקום בין נטילה להמוציא לא מפסיד מידי ועיין בסימן קס"ו ובמג"א ס"ק ג' והטור שם ג"כ כתב שהרמב"ם מפרש הא דתכף לנ"י ברכה על מים אחרונים ולפי מה שכתבתי מפורש אפילו ההיתר במים ראשונים בדברי רבינו. עוד יש לתמוה בדברי רבינו כאן שלא הזכיר שלאלתר מייתי תנא קמי' הגדול אחר שנטל ידיו כמו שהשיב ר"ג לרב ששת והכ"מ הרגיש בזה וכתב דמאחר דאמר ר"ש אנא מתניתא ידענא ובמתניתא תני מים ראשונים מתחילין מן הגדול היינודלעולם מתחילין מן הגדול אפילו לא מייתי תכא קמי' ואע"ג דר"ש גופי' אקשי' לר"ג ישב גדול וישמור ידיו וכו' מבדק הוה בדיק לר"ג אבל לפום קושטא לית לן בה עיין בכ"מ ודבריו דחוקים דר"ש ידחה לר"ג במילי דכדי ונלע"ד דבשלמא לפרסאי דלאו בני ברוכי נינהו ברכת הנהנין שפיר השיב ר"ש ישב גדול וישמור ידיו והשיב לו ר"ג דאלתר מייתי תכא קמי' ור"ש כשהקשה לו לא הו' כוונתו שבשביל זה הי' לו ליטול באחרונ' שאין זה כבוד הגדול שיטול באחרונ' אבל רצה לידע מה פעולה עושין בזה שלא יצטרך לישב ולשמור ידיו ובזה שפיר כ' הכ"מ דמבדיק הוה בדיק לר"ג והשיב לו דלאלתר מייתי תכא וכו' אבל לדידן דצריכין אנו לברכת המוציא וממ"נ אם גם הבעה"ב מיסב עמהם והדין נותן שבעה"ב בוצע מה פעולה יהי' במה דמייתי תכא קמי' של הגדול והלא אכתי ידיו אסורות עד שיבצע בעה"ב ואם אין בעה"ב מיסב עמהם אז הגדול בוצע וכלם יוצאים בברכתו ואם מייתי לאלתר תכא ויברך תכף המוציא א"כ יהי' הנטילה שנוטלים אחרים ידיהם הפסק בין ברכת המוציא לאכילת האחרים וס"ל רבינו הרמב"ם שזהו הפסק ושלא כדברי הא"ח שהביאו הב"י בסימן קס"ז וכן פסק שם בשלחן ערוך סעיף ז' וז"ל ראובן שהי' נטל ידיו לאכילה ויעקב הי' מברך המוציא ונתכוין להוציא השומעים ואח"כ נגב ראובן ידיו ובירך ענ"י לא הוה הפסקה ויוצא בברכת יעקב עכ"ל ולענ"ד הדבר צ"ע שאף שברכת הנטילה חשובה מצרכי סעודה ולא גרע מגבול לתורא או הביאו מלח דלא הוה הפסק שאני שם שהוא לאחר הנטילה ובידו לאכול תכף אחר ברכת המוציא ולכן אף שאינו אוכל תכף ומפסיק בדברים שהוא מצרכי המוציא והסעודה לא' חשיב הפסק והרי זה כעין שאמרו כל הראוי לבילה וכו' אבל זה ששמע המוציא קודם שנטל ידיו והרי אין בידו לאכול תכף שוב הנטילה וברכת הנטילה חשיב הפסק ואפילו למה שפסק רמ"א שם בסעיף וי"ו בהג"ה דאחר שאכל הבוצע תכף שוב יצאו כלם באכילת הבוצע ושוב יכולים להפסיק ג"כ הטעם ל שבידם לאכול וכנ"ל ולכן נלע"ד דדעת הרמב"ם שהנטילה של המסובים חשיבה הפסק בין ברכת הבוצע לאכילתן ולכן צריך הבוצע להמתין מלבצוע עד שיטלו כל המסובין ולכן לא קאמר הרמב"ם דלאלתר מייתי תכא קמי' דגדול ופרסאי שאני דלא שייך בהו ברכה:

רש"י ד"ה ובזמן שהם ג' וכו' ואל ישפיל את השני וכו' כוונת רש"י דלהושיב את השני למטה מהגדול והשלישי למטה מהשני אי אפשר משום דכבוד של גדול להיות דוקא באמצע ועיין בלחם משנה בפ"ז מהל' ברכות:
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}