עריכת הדף "פתחי תשובה/אבן העזר/קמט" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''שתנשא לאחר.''' עבה"ט ומ"ש בענין אם המגרש כהן עיין בתשו' רבינו עקיבא איגר ז"ל סימן קפ"ב שכ' ג"כ להוכיח מרש"י גיטין ע"ג ע"ב בד"ה ואין חוששין דבאמת הדין דכהן שגירש ולנה עמו וראוה שנבעלה לא אמרינן בזה אין אדם עובב"ז לא מבעיא למ"ש המ"ל בשם הרדב"ז דאם היא נדה כיון דבלא"ה עושה עבירה בביאתו אבדה החזקה דאין אדם עובב"ז א"כ ה"ה הכא בכהן המגרש. אלא אף למה דדחה המ"ל דמ"מ י"ל דהוי חזקה דמה דיכול למיעבד בהיתר עושם (אני בעניי לא ידעתי מקומו דבמל"מ פ"י מה"ג דין י"ח הביא דברי הרדב"ז הנ"ל וכתב עליו שדבריו נכונים ויובא בס"ק שאח"ז ועמ"ש שם בשם אבני מלואים) מ"מ י"ל בכהן המגרש שאני למה דמבואר בקדושין דבבעילה בלא קדושין ליכא רק לאו אחד ובביאה ע"י קדושין לוקה בו משום לא יקח ומשום לא יחלל א"כ ממילא ה"ה בקידש בביאה דעבר על ב' לאוין וא"כ י"ל דל"ש לומר אין אדם עובב"ז דכל מה דמצי למיעבד בהיתר עושה דאדרבה יותר היתר בלא קדושין דעבר רק על לאו א' וע"י קדושין עובר בב' לאוין ולענ"ד זהו סברת הש"ג כו' ושוב כ' דמרש"י הנ"ל אין ראיה ומ"מ בלא ראיה נראה לדינא בזה סברא גדולה דלא אמרינן בכה"ג אין אדם עובב"ז עכ"ד ע"ש ומ"ש הבה"ט אם היה לו אשה אחרת כו' הנה כן מבואר נמי לעיל סימן ל"ג ס"א בהגה ועמ"ש לקמן ס"ק ו' מזה:

{{עוגןמ|ב}} '''ה"ז מקודשת.''' עבה"ט ומ"ש בשם הרדב"ז המתייחד עם גרושתו והיא בנדה א"צ גט. הנה במל"מ פ"י מה"ג דין י"ח הביא דברי רדב"ז הנ"ל דאפי' ראינו שנבעלה אין חוששין כו' אך ברדב"ז עצמו ח"א סימן שנ"א לא נזכר לשון זה רק כלשון שהביא הבה"ט בשמו המתייחד עם גרושתו כו' ומ"מ נכונים דברי המל"מ דמדברי הרדב"ז שם מבואר דאין חילוק שכתב הטעם בזה דממ"נ אם הוא זהיר בנדה הרי לא בעל ואם אינו זהיר בנדה כיון דלא חייש לאיסור כרת לא אייש לבעילת זנות כו' ע"ש. ועיין במל"מ שם שהסכים עם הרדב"ז בזה וכתב עליו שדבריו נכונים (אמנם הא ודאי דהכנה"ג שהביא הבה"ט ס"ק הקודם דמפקפק בזה עמ"ש בס"ק הקודם וגם לקמן בסמוך) וכתב עוד. ונראה לפרש דבריו דאפי' לא ידעינן אם יודע שהיתה נדה אין חוששין לה אפילו ראינו שנבעלה דמסתמ' הודיעה לו ולא חשש ועוד דחזקה זו דאין אדם עובב"ז על שניהם נאמרו ואין האשה מתקדשת אלא לרצונה וכיון שהיא לא חששה על איסור כרת לא חששה נמי על בעילת זנות עכ"ד וכתב עליו הרב המגי' ז"ל גם בס' בני חיי סי' ל"ח ובלקט הקמח דף צ' תפסו בפשיטות כסברת הרב המחבר דחזקה זו שייכא גם באשה והשיגו על הרב פ"מ ח"א סימן ס"ב אך בס' לקה"ק חזר בו והוכיח מדברי הרדב"ז דדוקא באיש שייך חזקה זו ולא באשה הנבעלת עכ"ל. ועיין בס' אבני מלואים לעיל סימן ל"ג סק"א שכ' על דברי רדב"ז הנ"ל דמדברי הרשב"א בתשובה סימן קפ"א והובא בש"י סי' י"ז מבואר שאינו סובר כן דשם מבואר דאפילו לא ראינו שנבעלה אמרינן הן הן עידי יחוד כו' ואע"ג דאסורה לו מה"ת דכשם שאסורה לבעל אסורה לבועל אפי' הכי כיון דקידושין תופסין בה אין אדם עובב"ז וגמר לשם קדושין ואפי' לא ראינו אלא היחוד אמרי' הן הן כו' ולא כהרדב"ז ומדברי הש"ג פרק מי שאחזו (שהובא בבה"ט סק"א) שכתב בגרוש' מן הנישואין שאם נשאת לאחר ונתארמלה ואחר כך נתייחדה עם בעלה ראשון אינה צריכה גט ממנו שאף אם בא עליה באותו יחוד אין בעילתו אלא לשם זנות שאם יבעל לשם אישות הרי הוא לוקה ע"כ אין מזה ראיה לדברי הרדב"ז דשאני התם במחזיר גרושתו דקיי"ל קידש לוקה בעל אינו לוקה אבל בנדה דבין לשם זנות בין לשם אישות איסורו שוה וכיון דאיסורא דעבד עבד אמרינן דלענין זה דאין אדם עובב"ז בחזקתו קאי דחשוד לדבר א' אינו חשוד לדבר אחר ודוקא בפרוצים לזנות הוא דליכ' חזקה זו. וע"ש עוד שפלפל בזה מדברי התוס' פ' הזורק דף ע"ט. וגם על דברי המל"מ הנ"ל דחזקה זו על שניהם נאמרו העיר על זה מדברי הש"מ בפ' המדיר דף ע"ג ע"ש: וכ' עוד ברדב"ז שם וכן הדין במי שהוא פרוץ בעריות ורגיל לבא ביאות אסורות דכיון דלא קפיד בהכי לא בעל לשם קדושין אלא לשם זנות בעלמא כשאר ביאותיו (וכן מבואר מדברי הריב"ש שהביא ב"י סימן זה וגם מדברי ת"ה שהובא לעיל סימן ל"ג ס"א בהגה) . ומ"מ אם אמר לעדים אני מתייחד כדי לבעול לשם קדושין הוי כמדבר עמה על עיסקי קדושיה ונתן לה סתם דהויא מקודשת אף הכא נמי אפי' בעל סתם הוי מקודשת ודאי: וכן הדין בעוזב דת (ע' ס"ו) שאם אמר לעדים בפניה אני מתייחד עמה לשם קדושין חוששין לקדושין ע"ש:

{{עוגןמ|ג}} '''בפני שני עדים.''' עיין בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' ד' שכ' דאם נתייחד עמה בפני עדים שרואים אותו והוא אינו רואה אותם אינו כלום. ואפי' אם יאמר אח"כ שבעל לשם קדושין אבל אם הוא יודע שיש שם עדים רואים אותו אע"פ שאינו רואה אותם גמר ובעל לשם קדושין כו' ע"ש ודבר זה נאמר ונישנית שם בסימן ער"ה. ושם כתב עוד וז"ל אך מה שיש להסתפק הוא אם הם אינם יודעים שיש שם עדים ועדים רואין אותם ומעידים ששמעו שבעל לשם קדושין וכן המקדש אשה בכה"ג מאי כיון דבעל לשם קידושין אדם יודע שאין קדושין בלא עדים ולא הוציא דבריו לבטלה אלא אמר בדעתו שמא יש עדים שרואים אותנו וכיון לקדשה אמר דבריו על הספק וחוששין לקידושיו או דילמא להכי שתקה וקיבלה קדושין לפי שאדם יודע שאין קדושין בלא עדים ורצתה לשחק בו ואת"ל בכה"ג פשיטא דאינה מקודשת שכן נראה מדברי הרשב"א (ע"ל סימן מ"ב ס"ג בהגה) אכתי מבעיא לן אי אמרה השתא שנתרצית להתקדש לו באותה שעה מאי מקודשת היא דהא מודית שלא רצתה לשחק בו או דילמא כיון דבאותה שעה שנתן לה היתה יכולה לומר להכי קבלתי קדושין לפי שלא היו שם עדים ולא תהיה מקודשת השתא נמי שהוא מודה לאו כלום הוא דהשתא לאו מידי יהיב לה ולא מידי קאמר לה ובמאי תתקדש. ואם אמר בפירוש שמוציא דבריו על הספק שמא יש עדים רואין אותם ואיהי שתקה וקבלה לא קא מבעיא לי דפשיטא דחוששין לקדושין אפילו אמרה שרצתה לשחק בו אבל אי אמר דבריו סתם והיא מודה לו שנתקדשה לו בכהאי גוונא איכא לאסתפוקי ודעתי נוטה להחמיר להצריכה גט כיון שהיו עסוקים באותו ענין והיא מודה שנתקדשה לו והוא נתכוון לקדשה אם יהיו שם עדים ונמצא שהיו שם עדים אע"פ שלא נודע להם בבירור גמרה וקבלה לשם קדושין. אבל לחייב הבא עליה משום א"א גמורה אין לנו ראיה מכרעת וצ"ע עכ"ד וע"ל סימן מ"ב ס"ג ובבה"ט שם:

{{עוגןמ|ד}} '''עידי יחוד.''' עבה"ט ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ג סימן תקמ"א במעשה בראובן שגירש את אשתו ושידך אחרת ובתוך ג' חדשים חלה ונטה למות ונכנסה אשתו הגרושה אצלו בעודו חולה וכבד חליו ונתייחדה עמו בעדים ומת מתוך אותו חולי אחר ג' ימים ואין לו בנים ויש לו אח ונשאל אם צריכה חליצה. והשיב צריך שתדע כי היחוד אשר אנו חוששין לו שמא בעל לשם קדושין צריך שיהיה בו ד' תנאים א' שיהא כדי שיעור ביאה ב' שלא יהיה שם אדם אפי' עבד או שפחה חוץ משפחה דידה ג' שיהיו העדים רואים אותו. ד' שהיו יודעים שיש עדים רואים אותו ואחר שיתקיימו כל התנאים הללו הוי יחוד וחיישינן שמא בעל לשם קדושין וצריכה גט שני מספק. ולענין עיקר הדין אי חיישינן בנ"ד או לא אם אפשר לכופו לחלוץ או להטעותו מוטב משום לזות שפתים אבל אם אין יכולים לכופו אין כאן בית מיחוש מכמה טעמים ומותרת להנשא לכתחלה חדא דעיקר הדין תלוי במחלוקת דגרסינן בפ' הזורק כו' הרי בהדיא דאיכא מרבוותא קמאי דלא חשו לקדושין כלל וגם לפ"ד הירושלמי הא דאמרי ב"ה צריכא גט שני לכתחלה הוא ואם הלך בעלה למד"ה אחר שלנה עמו תנשא לכתחלה כדין גט ישן ונ"ד דומה להלך למ"ה שהרי הלך לבית עולמו והיבם אינו רוצה לחלוץ ולייבם אין יכול שהיא גרושת אחיו. ותו דאפי' לדעת המחמירין בשלמא גבי א"א דחמירא הצריכו גט שני מספק שמא בעל לשם קדושין אבל גבי יבמה לשוק דאיסור לאו הוא לא מחמירין כולי האי (ע' בנו"ב תניינא סימן ס"ו והובא קצת לעיל סימן י"ז סכ"ד ס"ק צ"ז) ותו כיון שהוכבד עליו חליו לא היה בו כח לבעול שכבר היה קרוב לגוסס (ע' לעיל סימן קמ"ח בבה"ט סק"ד ומ"ש שם וע' בנו"ב קמא סימן ס"ט שרמזתי לקמן סימן קנ"ו ס"ד) ותו שכבר נטרף דעתו ולא היה בו דעת לבעיל לשם קדושין ותו כיון שגירש את זו ושידך אחרת רגלים לדבר שאין חפץ בה עוד ולא בעל לשם קדושין כללא דמלתא דבהצטרפות כל הטעמים הנ"ל אין כאן בית מיחוש כלל ואם לא ירצה לחלוץ ולא יוכלו להטעותו תנשא לכתחלה עכ"ד ע"ש:

{{עוגןמ|ה}} '''היא ספק מקודשת.''' עיין בתשו' הרדב"ז ח"ג סימן תקס"ח שכתב דאם רוצה להחזירה הדבר ברור שצריכה קדושין אחרים ולא יברכו ברכת אירוסין כיון דהוא ספק שמא בעל לשם קדושין והוי ברכה לבטלה דמה שנעשה נעשה (נראה דנמשך בזה אחר דברי הרמב"ם שהובא בש"ע לעיל סי' ל"ד ס"ג אבל למ"ש הרמ"א שם גם הכא יש לברך) . ואפילו אם הוא אומר שלא בעלה לא מהימן דדילמא אמר הכי משום דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה אך ז' ברכות ודאי מברכינן דממ"נ צריך לברך ז"ב (עמ"ש לעיל סימן נ"ה ס"ג סק"ג ע"ש):

{{עוגןמ|ו}} '''ספק מקודשת.''' עב"ש סק"ד מ"ש וכבר כתבתי אם גירש מחמת זנות לא חיישינן שמא כו' ובגליון ש"ע של הגאון רבינו עקיבא איגר זצ"ל כתב כאן וז"ל וכן אם בין גירושין והיחוד נשא אשה אחרת יש לדון בו דליכא חזקה דאדרבה חזקה דלא עבר על חרגמ"ה ע' בתה"ד סימן קמ"ט (אפשר שצ"ל ר"ט והוא מה שהביא הרמ"א ז"ל בשמו לעיל סימן ל"ג ס"א בהגה) עכ"ל. ועב"ש לעיל סי' קל"ו סק"ה שכ' בענין דלא מהני שמות הנשים לסימן משום דאפי' בזה"ז דאיכא חר"ג חיישי' שמא עבר ע"ש אך עמ"ש שם. וע' בבה"ט לעיל סק"א ומ"ש שם:

{{עוגןמ|ז}} '''בפני עדים.''' עבה"ט בשם ב"ש דנראה מתשובות הרמב"ן אפי' בא עליה וכן מבואר בתשובת מהר"ם אלשקר סימן ג' ע"ש. ומה שרמז הבה"ט לעיין בתשובת הרדב"ז ח"א סימן רי"ו. הוא מה שהביא הבה"ט בשמו לעיל סימן י"ז ס"ק קס"א דמבואר שדעתו אינו כן ועמ"ש שם. ועיין עוד בתשו' הרדב"ז ח"ג ס"ה תקמ"א:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}