עריכת הדף "פני משה/שבת/יט/ה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|קטן}} נימול לשמונה וכו' נולד בין השמשות נימול לתשעה.''' מפני שבין השמשות ספק הוא מן היום וספק הוא מן הלילה. ושמא היה יום כשנולד. ואם כן כשנימול לתשיעי הוא נימול:

'''{{עוגן1|בין}} השמשות.''' של ערב שבת. א"כ אי אפשר למולו בשבת דשמא תשיעי והויא מילה שלא בזמנה ואינה דוחה את השבת. ואינו נימול אלא באחד בשבת והרי נימול לעשרה ואם הוא יום טוב לאחר השבת ואין מילה שלא בזמנה דוחה יום טוב כשם שאינה דוחה את השבת משום שיש בהן עשה ול"ת ואין מצות מילה שהיא עשה דוחה עשה ול"ת נימול הוא לאחד עשר. ואם הן שני י"ט של ר"ה שהן קדושה אחת וא"א למולו גם ביום השני נימול הוא לשנים עשר:

'''{{עוגן1|קטן}} החולה אין מלין אותו עד שיבריא.''' אם הוא שחלצתו חמה שנשלף ממנו החמימות שהיה לו ממתינין לו שבעה ימים מעת לעת מיום שהתחיל להבריא ומלין אותו ואם הוא שכאבו לו עיניו בעת שיתפתחו עיניו וירפאו מלין אותו מיד וכן כל כיוצא בזה:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|יש}} קטן נמול ליומו.''' כלומר אף על פי שעכשיו הוא ברשות ישראל וחייב למולו מכיון שהוא יליד ביתו ואפ"ה נימול ליומו הוא כגון שילדה ואח"כ נתגיירה לשם עבדות והא כיצד שלקח שפחה על מנת שלא גיירה לשם עבדות ואח"כ נתגיירה אף על פי שזה נולד ברשותו הוא נימול ביום שנולד ואם נתגיירה לשם עבדות ואח"כ ילדה הרי זה יליד בית שנימול לשמונה:

'''{{עוגן1|שאל}} לר' חגיי.''' אהא דתנן נולד לבין השמשות נימול לתשעה ואמאי. לא נימא מעתה מכיון שזה נולד בין השמשות יהא נמול בין השמשות של שמיני דממ"נ נימול לשמונה היא. וקס"ד דלא מספקא לן בבין השמשות אלא בספק יום ספק לילה ולא שנאמר שמא רגע זו של בין השמשות זה לילה וא"א למול בלילה אלא ספק מיקרי וא"כ מוטב למולו בספק יום מלאחר זמנו עד יום המחרת:

'''{{עוגן1|א"ל}} אלו הוינן אנא ואת.''' נכנסין בשער אחד דילמא הוינן יכילן מכוונה להכנס ברגע אחד בתמיה וכך היא הדבר הזה וכי אפשר לכוון שיהא בין השמשות הזה כאותו בין השמשות שנולד שמא אתה מקדים או מאחר רגע אחד ומכיון שא"א לכוין ושמא בין השמשות השני לילה וא"א למול בלילה אתה מולו למחרתו שהוא תשיעי וספק:

'''{{עוגן1|מהו}} לסוכו שמן של תרומה.''' אקטן החולה דמתני' קאי שממתינין לו עד שיבריא ואם מותר לסוכו בשמן תרומה וכן בפרק הערל בהלכה א' גריס נמי להא דמייתי שם להמתני' קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא שמואל אמר אפי' אחזתו החמה שעה אחת ממתינין לו לאחרי שנתרפא ל' יום ואותן ל' יום מהו להאכילו מחלבה של תרומה מחלב הנעשה מחטי תרומה מהו לסוכו בשמן של תרומה. וכלומר מי נימא דהויא כערלה שלא בזמנה מאחר שאי אפשר למולו וקיי"ל ערלה שלא בזמנה לא מעכבה בתרומה כדקאמר לקמן אין ערלה אלא מיום השמיני ולהלן או דילמא הואיל וזה מי שכנגדו בריא בר מימהל הוא ערלה הויא ומעוכב הוא מן התרומה:

'''{{עוגן1|נישמעינה}}.''' לזה מן הדא מתני' דתנינן התם הערל וכל הטמאין וכו'. ומדקתני הערל סתמא משמע שאף ערל שמתו אחיו מחמת המילה וא"א למולו עד שיגדיל נמי בכלל הוא וא"כ ש"מ דכל כה"ג אעפ"י שא"א למולו מ"מ מכיון שהגיעה זמן המילה ולא נימול ערל הוא להיות מעוכב מן התרומה:

'''{{עוגן1|אין}} ערלה אלא מיום השמיני ולהלן.''' ואע"ג דאמרינן באחזתו חמה דכל שלשים יום דלאו בר מימהל הוא מעוכב הוא מן התרומה מ"מ קודם יום השמיני לאו ערלה הויא לפי שעדיין לא הגיע זמן למולו:

'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' דמשמיני והלאה הוא דהויא ערלה לעכב בתרומה כל ל' יום וכו' כדלעיל:

'''{{עוגן1|לילי}} שמיני מה את עביד לה.''' אם כהגיע זמן המילה מחשבינן לה או דילמא מכיון דלילה לאו זמן מילה היא ערלה שלא בזמנה הוייא. ופשיט לה ממה דתני בברייתא דלילי שמיני נכנס לדיר להתעשר אלמא דלילה לאו מחוסר זמן מיקרי וה"נ לילי שמיני כשמיני וערלה הויא ומעכבא בתרומה:

'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' כל שבעת הימים וכו'. אבל לא בלילי שמיני:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>