עריכת הדף "פני משה/עירובין/י/יד" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שרץ}} שנמצא במקדש כהן מוציאו.''' בשבת:

'''{{עוגן1|בהמיינו}}.''' באבנטו שאין איסור טילטול שהיא שבות במקדש ואף על גב דמטמא ליה לאבנט אפ"ה שלא לשהות את הטומאה עדיף והשרץ אינו מטמא אלא במגע ונעשה האבנט ראשון לטומאה ולא מטמא ליה להכהן שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה:

'''{{עוגן1|רבי}} יהודה אומר בצבת של עץ.''' שהוא פשוטי כלי עץ ואין מקבל טומאה דלדידיה שלא להרבות הטומאה עדיף משהויי טומאה והלכה כר' יהודה:

'''{{עוגן1|מאיכן}} מוציאין אותו בשבת מן ההיכל וכו'.''' אבל מן העזרה לא אלא כופין עליו פסכתר והוא סיר של נחושת שלא יתראה הטומאה:

'''{{עוגן1|רבי}} עקיבה אומר מקום וכו' כרת.''' כשנכנס בטומאה וזהו אף כל העזרה משם מוציאו בשבת והלכה כר' עקיבא:

'''{{עוגן1|רבי}} שמעון אומר וכו'.''' התם בגמרא מפרש דרבי שמעון אקשירת נימין דלעיל קאי ופליג את"ק דמתיר בקשירה וקאמר איהו שלא התירו אלא עניבה שמותרת בכל מקום ולא קשירה אף על פי שאינה אסורה אלא משום שבות וה"ק ליה לת"ק אף על פי שאני מיקל במילי דרבנן גבי מי שיצא חוץ לתחום בסוף פרק ד' דסבירא ליה אפי' ט"ו אמות יכנס התם מקום שהתירו לך חכמים משלך הוא שנתנו לך כדקאמר שם שאין המשוחות ממצין את המדות והרי זה בתוך התחום שלו וכן כאן משלך נתנו לך והוא עניבה שלא התירו לך אלא משום שבות היכא דלא אתיא לידי חיוב חטאת והיינו עניבה אבל קשירה אפילו היא בגוונא שאינה אלא שבות כגון קשירת נימי כנור דכאן שאינה מעשה אומן מכל מקום היכא דמצי לאתויי לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן ואין הלכה כרבי שמעון:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אמר}} לו ר' יוחנן בן ברוקה.''' לר' יהודה:

לא נמצאת וכו' עד שימצא פשוטי כלי עץ א"ל ר' יהודה לא נמצאת וכו':

'''{{עוגן1|א"ל}} מוטב וכו'.''' כלו' שחזר רבי יהודה והוסיף עוד בטעם שמוטב לעבור על מצות ל"ת שלא באת לידו לעבור עליה כגון הכא דשהויי טומאה ממילא הוא דהויא ואיהו לא עביד מידי מלעבור על מצות ל"ת שבאת לפניו ועבר עלה בידים שמרבה את הטומאה והכי מיתפרשא כל הני א"ל בתרא דלקמן:

'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' לקמן פ' ואלו עוברין כיצד מפרישין וכו' כשורף את הקדשים בי"ט. שאפי' אינו שורף היום וכדקאמר שם שמשייר אחת לחלה מיהת נראה הוא כשורף שהרי משייר הוא לכתחלה בידים ואינו יכול ליתנו לכהן:

'''{{עוגן1|א"ל}} לר' יהושע כצ"ל א"ל מוטב לעבור וכו'.''' כלומר שר"י השיב לר"א ואמר מוטב לעבור וכו' שהרי מאליהן עובר על בל יראה ובל ימצא ולא עביד מידי מלעבור בידים וישרוף את הקדשים בי"ט:

'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בפ"ח דזבחים:

'''{{עוגן1|הניתנין}} במתנה אחת וכו'.''' כגון דם בכור בדם מעשר:

'''{{עוגן1|מתן}} ד' במתן אחת.''' כגון דם עולה ושלמים וכיוצא במתן א' דם בכור או דם מעשר:

'''{{עוגן1|א"ל}} מוטב.''' דברי ר' יהושע הן כדלעיל דבכל כי האי גוונא שב ואל תעשה עדיף:

'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בפי"ד דנגעים גבי טהרת מצורע הכניס ראשו וכו' וקתני התם ר' יהודה אומר שלשתם היה מכניס כאחד ופליגי בהערמה שהרי אסור לו ליכנס לעזרת ישראל עד שיטהר והכא משום מתנות בהונות שצריך שיהו מבפנים הילכך ת"ק ס"ל שאסור להערים ולהיות מכניס שלשתן כאחד בשביל לקבל המתנות אלא מכניסן אחד אחד ור' יהודה ס"ל מותר להערים והכניסן לשלשתם כאחד. ונתחלפו השיטות והתיבות כאן בהא דלקמן וכצ"ל מחלפה שיטת ר' יהודה תמן אמר מותר להערים ומכניס שלשתן כאחד והכא אמר אסור להערים ולהרבות הטומאה ועלה שייך האי שינויא הכתובה לקמן בספרים:

'''{{עוגן1|תמן}} דלא יסאבתי' תלתא זימנין.''' דכשהוא מכניס ראשו בתחילה ואח"כ ידו ואח"כ רגלו נמצא מכניס הטומאה ג"פ זא"ז ומוטב להכניס שלשתן כאחד ובפעם אחת:

'''{{עוגן1|ברם}} הכא טומאה ידועה מבפנים היא.''' ואיהו לא קעביד מידי:

'''{{עוגן1|מחלפה}} שיטת דרבנן תמן אמרין אסור להערים והכא אמרין מותר להערים.''' וזהו ר' יוחנן בן ברוקה דאמר מוציא באבנטו ואע"פ שמרבה בטומאה:

'''{{עוגן1|תמן}} שמא יכניס ראשו ורובו ויהא ענוש כרת.''' אם אתה אומר שיכניס שלשתן כאחד שמא יכניס ראשו ורובו כאחד והוא עדיין לא נטהר:

'''{{עוגן1|ברם}} הכא משום מכניס כלים טמאין בשבת.''' כלומר כשמוציא באבנטו אין כאן אלא אפושי טומאה בכלים טמאין בשבת ואין כאן ענוש כרת:

'''{{עוגן1|אפשר}} לה לצאת בלא שהות וכו'.''' זה הכל מדברי ר' יהודה הן וכלומר דהא דאמרת שלא לשהות את הטומאה אפשר שיזדמן לו מיד צבת של עץ ויוציאה בלא שהות:

'''{{עוגן1|בלא}} טומאה.''' בתמיה כלומר אבל היאך אתה אומר באבנטו שזה אי אפשר בלא אפושי טומאה:

'''{{עוגן1|א"ל}} וכו'.''' כלומר ועוד א"ל ר' יהודה מוטב לו לעבור וכו' כדלעיל דכל דלא עביד בידיה מידי טפי עדיף:

'''{{עוגן1|הוציא}} ממקום וכו'.''' כבר נראית לצאת בתחילה ופשיטא שמוציאו אף משם אלא דהא קמבעיא לן אם מצא אחד בצידו במקום שנפל במקום שאין חייבין עליו כרת אם מוציא הוא את שניהן דמכיון שהותר לזה הותר אף לזה או דילמא אינו מוציא אלא את שנראית לצאת בתחילה:

'''{{עוגן1|הוא}} היה אומר צבת בצבת עבד וכו'.''' תוספתא היא בשלהי מכילתין והזכיר לו תוספתא זו על השאלה ואמר ר"ח קומי ר' מנא ומה את אמר ליה להך תוספתא ומה כוונתך והשיב לו ר"מ דרך רמז ומשל היא שממנה את למד תשובה על השאלה דכמו מצבתא אחת למדו לעשות כמה צביתות והכא נמי משביתה אחת למדו כמה שביתות דמכיון שהותר לו שבות אחת במקדש לטלטל ולהוציא זה שנראה לצאת מוציא עמו במקום שנפל גם את השני עמו דמאי שנא דכיון שהותר הותר כמה שביתות:

{{מרכז|'''<big>הדרן עלך פרק המוצא תפילין וסליקא לה מסכת עירובין.</big>{{ש}}בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען:'''}}
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>