עריכת הדף "
פני משה/עבודה זרה/ב/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> '''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אין}} מעמידין בהמה בפונדקאות.''' העשוין להתאכסן שם עוברי דרכים. לפי שהעכו"ם חשודין על הרביעה וב"נ נאסרו בה דכתיב והיו לבשר אחד יצאו בהמה חיה ועוף ויש כאן לפני עור לא תתן מכשול. ואפילו נקבות אצל נקבות אסור לפי שהנכרים מצויין אצל נשי חביריהן ופעמים שאינו מוצאה ומרביע את הבהמה: '''{{עוגן1|ולא}} תתיחד אשה עמהן.''' אפי' ביחוד שכיוצא בו בישראל מותר כגון שאשתו עמו אצל נכרי אסור דנכרי אין אשתו משמרתו: '''{{עוגן1|לא}} תילד את הנכרית.''' מפני שמילדת בן לע"ז ובשכר מותרת משום איבה: '''{{עוגן1|אבל}} נכרית מילדת את בת ישראל.''' בזמן שאחרות עומדות על גבה אבל בינה לבינה לא שחשודות הן על שפיכות דמים שמא תהרגנו: '''{{עוגן1|לא}} תניק בנה של נכרית.''' שמגדלת בן לע"ז: '''{{עוגן1|ברשותה}}.''' דישראלית אבל לא תמסרנו להוליכו לביתה שלא תהרגנו: '''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תיפתר}} כר' אליעזר.''' משום דקשיא ליה הא רבנן לא חיישי לרביעה כדתנן בפ"ב דפרה ר"א אומר אינה נלקחת מן הנכרים וחכמים מתירין והלכך קאמר מתני' דחייש לרביעה רבי אליעזר הוא: '''{{עוגן1|ולמה}} לית אנן פתרין דברי הכל.''' מאי דוחקיה לאוקמי מתני' כרבי אליעזר הא מצינן לאוקמי אפי' כרבנן וכהאי דאמר רבי אלעזר בשם רב בפ"ק דאפי' למאן דאמר מותר למכור להם בהמה דקה אסור לייחד אצלן וטעמא דכשהוא מוכר לו בהמתו של נכרי היא וחס עליה שלא תיעקר והיינו טעמא נמי דרבנן דהתם דמתירן ליקח מן הנכרי אבל כאן לייחד בהמת ישראל אצלן לדברי הכל חיישינן לרביעה: '''{{עוגן1|עבר}} וייחד דברי הכל.''' סיומא דמילתא היא וכלומר דאי נימא דשאני לן בין לכתחילה ובין דיעבד א"כ נמי מצינן לאוקמי מתני' כדברי הכל ומודי רבנן דלכתחילה אסור לייחד אצלן והא דהתירו ליקח מן הנכרי דכעבר וייחד דמי. ומשום דלכבר רבעה הנכרי לא חיישינן: '''{{עוגן1|נישמעינה}} מן הדא.''' הא דמספקא לך אי שאני לן בין לכתחילה לדיעבד נישמעינה דשאני לן מההיא מתני' דפ"ב דכתובות דתנן האשה שנחבשה בידי נכרים על ידי ממון מותרת לבעלה ולא חיישינן והא אנן תנן לא תתייחד אשה עמהן אלא לאו שמע מינה דשאני בין לכתחילה לדיעבד: '''{{עוגן1|שנייא}} היא אשה.''' מהתם ליכא למישמע מידי דשאני אשה שדרכה לצווח אם רוצין לאנסה ומתיירא הנכרי שלא יודע ויפסיד ממונו הלכך לא חיישינן: '''{{עוגן1|הגע}} עצמך שהיתה חרשת.''' ואין דרכה לצוות ובמתני' התם סתמא קאמר ואפילו בחרשת ומשני מכל מקום אפי' חרשת ליכא למיחש מידי לפי שדרכה לרמז ומתיירא הנכרי: '''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' להאי מאן דאמר דבעי לשנויי ולחלק בין לכתחילה לדיעבד הוא דבעי דהשתא דלא שמעינן מידי ממתני' דכתובות היכי מוקמינן מתני' דהכא וקאמר דמוקי לה כדשנינן מעיקרא תיפתר כר' אליעזר: '''{{עוגן1|הוון}}.''' בני הישיבה בעי מימר דאפי' רבי אליעזר סבירא ליה דלא חיישינן לרביעה ומודה בשאר כל הקרבנות דנלקחין מן הנכרים ומה פליגין בפרה דוקא דרבי אליעזר מחמיר בפרה על שום מעלה היא בפרה ונהגו בה סילסול כדאמרינן בהרבה דברים שעשו בה למעלה בעלמא: '''{{עוגן1|מן}} מה דרבנן מתיבין.''' אבל ממה שהשיבו רבנן על דברי ר"א מהאי קרא כל צאן קדר יקבצו לך יעלו לרצון על מזבחי ש"מ דשמעין ליה רבנן לר"א דבכל מקום הוא פליג וחייש לרביעה: '''{{עוגן1|משיבין}}.''' וכי משיבין מדבר שהוא לבא בהאי קרא דמיירי לעתיד לבא על דבר שהוא לשעבר כלומר על זמן הזה דחלוק הוא ר' אליעזר דשאני לעתיד לבא כדמפרש ר' הושעיה דבריו לקמן: '''{{עוגן1|ר'}} אבין בעי.''' נמי כה"ג וכי משיבין דבר שיצה"ר בטל דלעתיד לבא יהיה בטל על זמן הזה שיצה"ר קיים: '''{{עוגן1|ולמה}} לית אנן פתרין לה דברי הכל.''' השתא מפרש ר' הושעיה הא דבעי וכי משיבין וכו' דהא נוכל לפרש האי קרא דכל צאן קדר וגו' אפי' כר' אליעזר וכהאי דאמר רב הונא בשם רב וישקלו את שכרי שלשים כסף וכו' דדריש מקרא דעתידין הן בני נח לקבל עליהן שלשים מצות ומכל שכן דלא יהו נחשדין אז על הרביעה שכבר נצטוו עליה: '''{{עוגן1|ורבנן}} אמרי.''' איידי דאיירי בהאי קרא מייתי לה להך דרשה. א"נ דשינוייא היא דרבנן שהשיבו לרבי אליעזר מקרא דכל צאן קדר דרשי להאי קרא לדרשא אחרינא: '''{{עוגן1|סימן}} יפה לעולם בשעה שרובן בארץ.''' לפי שעיני ה' תמיד בה וכשרובן בארץ מתרצה הש"י והן מגינים על כל העולם כולו: '''{{עוגן1|כי}} אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד.''' ודריש ליה שיקראו בשפה ברורה לקרא וגו' ולקבל עליהן הכל אבל לא יעשו ויקיימו שלבסוף הן עתידין לחזור בהן: '''{{עוגן1|את}} מוסרותימו זו מצות תפילין ועבותימו זו מצות ציצית.''' שקיבלו עליהן בתוך המצות והן נותקין ומשליכין מעליהן מפני הטורח בעלמא ומכ"ש שעתידין לחזור בהן מעול המצות כולן: '''{{עוגן1|הוון}} יתבין מקשיי.''' היו יושבים בבית המדרש והקשו על הא דרבי אליעזר מהאי קרא ויזבחו לה' וגו' ופסוק הוא בד"ה גבי אסא מלך יהודה כשגבר על חיל זרח הכושי אלמא הקריבו קרבנות מן השלל שלהם ולא היו חוששין לרביעה: '''{{עוגן1|וקיימוניה}}.''' וקאמר הש"ס שתירצו אח"כ להקושיא וקיימו להמקרא הזה כדלקמיה ומספקא לן אם חברייא תירצו וקיימוניה להמקרא או ר' אמי גופיה משני לה: '''{{עוגן1|על}} ראשה.''' האי מן השלל על שהיה להם בראשונה דלאו מן שבזזו ושללו אז מן החיל ומן הערים קאמר אלא מן השלל דמעיקרא ושהיתה בידם מכבר הקריבו ומאותן שהיתה בידם והיו יודעין דליכא למיחש בהו מידי: '''{{עוגן1|והא}} כתיב ואנשי בית שמש העלו עולות ויזבחו זבחים לה' ביום ההוא.''' ואותן היו הפרות ששלחו סרני פלשתים עם העגלה אשר השימו ארון ה' עליה והקריבום ולא חששו: '''{{עוגן1|וכי}} מסרני פלשתים אנו למדין.''' כלומר וכי מאותה מעשה אנו למדין שלא היתה אלא הוראת שעה מפני הנס שנעשה על ידיהן והקריבו אותן לעיני סרני הפלשתים כדכתיב וחמשה סרני פלשתים ראו וגו' ולמען שמחת הנס עשו כן: '''{{עוגן1|ולא}} כן וכו'.''' כלומר תדע שכן הוא דלא כן אמר ר' אבהו דאפי' זה עשו להוראת שעה שהרי נקיבות הקריבו לעולה ולא אשכחן נקבה עולה: והכתיב ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם וגו' למען זבוח לה' אלהיך וגו': '''{{עוגן1|אין}} למדין משאול.''' דשלא כהוגן עשה דאמר ר"ל וכו': '''{{עוגן1|והכתיב}} ויקן דוד את הגורן ואת הבקר וגו'.''' וארונה יבוסי היה והקריב דוד את הבהמות לקרבן: '''{{עוגן1|קנה}}.''' הבקר ולא הקריבן ומשלו הקריב העולות ושלמים: '''{{עוגן1|והכתיב}} ויאמר ארונה וגו'.''' ורישיה דקרא ראה הבקר לעולה וגו' הכל נתן ארונה וגו': '''{{עוגן1|ירצך}} בתפלה.''' קאמר ולא על אלו שנתן לו לפי שלא הקריבן: '''{{עוגן1|והכתיב}} ומיד בן נכר וגו'.''' ומשמע מכל אלה הבעלי מומין אי אתה מקריב מה שתקבל מהן אבל אתה לוקח תמימים מיד בן נכר ומקריב: '''{{עוגן1|מה}} עבד לה ר' אליעזר.''' להאי מכל אלה הכי קאמר אבל לוקח אתה בדמים של בעלי מומין שתקבלן מידן וליקח בהן תמימים ומקריב. א"נ דה"ק מכל אלה שתקבל מיד בן נכר לא תקריב אבל לוקח אתה בדמים מהן לתמימים ומקריב דקס"ד דלא חייש ר"א אלא בקרבנות שמקבלין מן הנכרים והיינו דמתמה הש"ס הוא תני בדמים דלא כר"א דאם אתה אומר לפרש אליבא דרבי אליעזר לקרא שלוקח אתה בדמים מהן להקריב א"כ זהו דלא כדר"א דהא אין לוקחין מהן בהמה לקרבן קאמר לעיל: '''{{עוגן1|תני}}.''' בתוספתא ריש פ"ג: '''{{עוגן1|זכרי'}} אצל זכרים מאי אית לך.''' למיחש: '''{{עוגן1|אוהבתו}} באה.''' לפעמים באת זונתו אצלו ואינה מוצאת אותו והיא נרבעת מן הזכר וכן בנקיבות אצל הנקיבות: '''{{עוגן1|אלא}} אפי' בהמתו של נכרי.''' מושכרת אצל ישראל לא ייחדנה אצל נכרי אחר משום לפני עור לא תתן מכשול: '''{{עוגן1|מעתה}} וכו'.''' ואפי' להחזיר לאותו הנכרי המשכיר לו נימא נמי דלא יפה עושה הישראל שהוא ממציא לו התקלה בתמיה. ומשני חשוד הוא וכו' לפי שעל בהמתו הוא חס עליה שלא תיעקר: '''{{עוגן1|אבל}} מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים וכו'.''' כדקתני בתוספתא שם ברישא מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים אפי' זכרים אצל נקיבות ונקבות אצל זכרים ואצ"ל זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות: '''{{עוגן1|הדא}} אמרה לא נחשדו כותים על העריות.''' מדלא חיישינן זכרים אצל זכרים וכו' כדחיישינן גבי נכרים: '''{{עוגן1|ותני}} כן.''' בהדיא בתוספתא פ"ה דקידושין: '''{{עוגן1|מתייחדת}} אשה עם שני אנשים.''' ואפי' שניהם כותיים וכן הוא שם: '''{{עוגן1|חמותו}} ואחותו.''' צ"ל וכן הוא שם ואחות אשתו ט"ס הוא דככל הנשים היא ופשיטא דאסורה ביחוד: '''{{עוגן1|תני}}.''' בתוספתא פ"ב: '''{{עוגן1|זיין}}.''' הוא הברזל עצמו לעשות ממנו כלי זיין: '''{{עוגן1|תיפתר}} בעיר שכולה נכרים.''' הוא דאין מוכרין להן כלי זיין דאלו בעיר שיש בה ישראל מוכרין להן להגן גם על ישראל שבתוכה: '''{{עוגן1|ואין}} האשה בכלל שפיכות דמים.''' בתמיה ואמאי קתני במתני' טעמא דלא תתייחד אשה עמהן משום חשד עריות תיפוק ליה משום שפיכות דמים: '''{{עוגן1|תיפתר}} בבריאה.''' וחזקה ואינה מתפחדת מהן וקמ"ל דאפ"ה משום עריות חיישינן שמא תתפתה: '''{{עוגן1|ואפי'}} תימר.''' מטעמא אחרינא ואפי' בסתם אשה היא אינה עלולה כל כך לשפיכות דמים שיכולה היא להטמין ולהעלים עצמה ולומר נכרית אני מה שאין כן באיש שהכל מכירין אותו שהוא יהודי בפאת הראש ובפאת הזקן: '''{{עוגן1|תני}}.''' שם פ"ג: '''{{עוגן1|נזדווג}} לו נכרי לישראל.''' בדרך נותנו לימינו שאם יעמוד עליו ישלח הישראל יד ימינו ויאחז בו: '''{{עוגן1|בסייף}}.''' אם הנכרי חגור הוא בסייף שהוא לצד שמאלו נותנו הישראל לימינו כדי שתהא מזומן הימין של ישראל לאחוז בו ואם ביד נכרי מקל נותנו הישראל להנכרי לשמאלו שהמקל בימין הנכרי ויהא סמוך יד שמאל של הישראל לאחוז במקלו אם יעמוד עליו: '''{{עוגן1|עולה}} עמו לעלייה ויורד עמו לירידה וכן הוא בתוספתא.''' היו עולין בהר או יורדין לעמק לעולם יהי' הישראל מלמעלה והנכרי מלמטה וכשהוא עולה בעלייה ילך ישראל לפני הנכרי אלא שטופלו לימינו שלא יהיה אחוריו ממש וכשיורדין בעמק ילך הנכרי לפני הישראל: '''{{עוגן1|לא}} ישוח לפניו.''' אפי' במישור: '''{{עוגן1|יפליגנו}}.''' יאמר לו שהוא רוצה למקום רחוק יותר ממה שבדעתו לילך שימתין הנכרי מלעמוד עליו עד אותו הדרך שמרחיב לו ובתוך כך יפרוש ממנו: '''{{עוגן1|לעתיד}} לבא אמר לו.''' רמז לו גם את זה כדכתיב ועלו מושיעים וגו' ואז יקויים ההליכה להר שעיר שהוא עשו: '''{{עוגן1|ותני}} כן מילדת מבחוץ וכו'.''' כלומר כיצד אמרו נכרית מילדת את בת ישראל כדתניא בתוספתא בזמן שאחרות עומדות על גבה אבל לא בינה לבינה. וכן מילדת מבחוץ שיהו רואות אותה בשעה שהיא מילדת אבל לא מבפנים כדמפרש ואזיל שלא תכניס ידה לפנים לתוך מיעיה שלא תמיק את העובר במעיה: '''{{עוגן1|ולא}} תשקינה כוס של עיקרין.''' כלומר וכשתעשה כן לא די שתמיק את העובר אלא דאיכא למיחש שתעשה האשה עקרה בשביל כך (או) אם תושיט ידה למעיה תעשה לה שתתקלקל ותיעקר וכמשקה אותה כוס של עיקרין א"נ כשתהיה בינה לבינה חוששין שלא תשקינה כוס עיקרין ממש. ובתוספתא פ"ג גריס ולא תשקינה כוס עיקרין שחשודין על הנפשות. משמע שאף שהיא רוצה לשתות כוס עיקרין לא תקבל מן הנכרית מפני שחשודין על שפיכות דמים ושמא תשים בתוכה סם הממית: '''{{עוגן1|היתה}} חכמה.''' אם הנכרית נתמנית היא לכך והיא חכמה המילדת בעיר מהו שנאמין אותה בינה לבינה: '''{{עוגן1|ייבא}}.''' אתיא כהאי דאמר ר' יעקב לקמן הלכה ב' דאם היה רופא אומן בעיר מותר להתרפאות ממנו דלא מרע נפשיה מחזקתו וה"נ אם היתה חכמה בעיר מותר בינו לבינה: '''{{עוגן1|הדא}} אמרה שאסור ללמדו אומנות.''' לנכרי שהוא נותן לו חיים: '''{{עוגן1|כהדא}}.''' שמצינו שנענשו על זה: '''{{עוגן1|תרתין}} אומנון הוון בגירו.''' שני משפחות בעלי אומניות היו במקום הנקרא גירו אחת היו זגגים ואחת היו שעושים מיני צעיפי הנשים. בפ' במה אשה ולא בטוטפת ר' בון בר חייה קובטירא דבר שהוא נותן במקום הטוטפת ואלו הזגגים לא היו רוצים ללמד אומנות שלהם לנכרי ונתקיימו והצליחו ואלו הקובטרייא למדו לנכרי ונתעקרו ונתדלדלו: '''{{עוגן1|מיניקותייך}}.''' ומכאן רמז להיתר החלב שלהן מיהו ברשות הישראלית בעינן כדתנן במתני': '''{{עוגן1|לא}} משום שקץ ולא משום טומאה כצ"ל.''' ממה שאוכלת הנכרית ולא ממה שמביאין לו חלב מכל מקום: <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: ירושלמי ומפרשיו
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף