עריכת הדף "
פני משה/נזיר/ז/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> '''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כהן}} גדול ונזיר אינן מיטמאין בקרוביהן.''' אבל מיטמאין למת מצוה דדרשינן לאביו ולאמו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה: '''{{עוגן1|היו}} מהלכין בדרך.''' לאו דוקא בכהן גדול פליגי דהוא הדין בכהן הדיוט עם הנזיר נמי פליגי דחד טעמא הוא: '''{{עוגן1|שקדושתו}} קדושת שעה.''' ולא משכחת ביה קדושת עולם כדמפרש בגמרא: '''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כתיב}} ועל כל נפשות מת לא יבא.''' בכהן גדול כתיב: '''{{עוגן1|אם}} לאוסרו על הרחוקים.''' מלהטמא להן הרי הוא בכלל כהן הדיוט וכבר נאמר בהן לנפש לא יטמא בעמיו: '''{{עוגן1|תניהו}} עניין לקרובים.''' שלא יטמא להן ואע"ג דבהדיא כתיב ביה לאביו ולאמו לא יטמא איצטריך להאי דרשא כי היכי דלייתר לן קרא דלאביו ולאמו למידרש מיניה לאביו ולאמו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה כדלקמיה ואכתי לא אסיק למילתיה: '''{{עוגן1|כתיב}} על כל נפשות ואת אמר אכן.''' בתמיה דלקרובים היא דאתא: '''{{עוגן1|מיכאן}}.''' כלומר ע"כ מכאן את למד לקרובים דאל"כ קשיא וכי צריך לאיסור אחר איסור שהרי כבר הוזהר הוא על הרחוקים בהיותו כהן הדיוט ולמה לי איסור אחר בכ"ג: '''{{עוגן1|אלא}} להתיר מת מצוה.''' כלומר אלא ע"כ דלקרובים דרשינן לה ואייתר לן השתא לאביו ולאמו למידרש מינה להתירו לטמא למת מצוה: '''{{עוגן1|אית}} דבעי נישמעינה.''' דמותר במת מצוה מן הדא דכתיב לא יטמא בעל בעמיו בזמן שהוא בעמיו שיש לו קוברין הוא דאינו מיטמא אבל מטמא הוא למת מצוה שאינו בתוך עמיו שאין לו קוברין: '''{{עוגן1|להחלו}} אינו מיטמא.''' היכא דהטומאה אינו אלא שמקלל עמו בחנם שיש כאן קוברי אחרים: '''{{עוגן1|כי}} קללת אלהים תלוי.''' ומהאי קרא למדין אנו לאזהרת קבורת מת מצוה כדדריש לקמן מקבור תקברנו וסמכו הכתוב לו כי קללת אלהים תלוי למידרש את שהוא מוזהר על קללת השם מוזהר הוא על קבורת מת מצוה וכ"ג נמי הרי מוזהר הוא על ברכת השם מוזהר הוא על קבורת מת מצוה: '''{{עוגן1|הרי}} עכו"ם.''' שהן מוזהרין על ברכת השם כדאמרינן פ' ד' מיתות ונימא נמי שיהו מוזהרין על מת מצוה ואמאי לא חשיב לה בהדי מצות בני נח: '''{{עוגן1|אילו}} שמיתתן בתליה.''' דתלוי כתיב בקרא מי שמיתתן נמי בתליה והם הנסקלין דכל הנסקלין נתלין ואינם אלא בישראל לאפוקי עכו"ם דכל מיתתן אינן אלא בסייף ולא הוו בכלל מקרא זה: '''{{עוגן1|קבור}}.''' קבור תקברנו כתיב קבור זו מצות עשה לכל הנתלין והכי דריש לה בספרי: '''{{עוגן1|מנין}} את מרבה.''' לכל אלו שנקברין עמו: '''{{עוגן1|מה}} ת"ל תקברנו.''' אלא שיכול יקברו עצמו לבדו ותו לא ת"ל תקברנו ריבויא הוא קבורה לו ולעצו שנתלה בו ולאבניו שנסקל בהן: '''{{עוגן1|הא}} כיצד.''' יעשה מעמיק שלשה טפחים וקוברן בכדי שלא יעכב המחרישה ותעלם: '''{{עוגן1|תקברנו}} כולו ולא מקצתו וכו'.''' וכל הני דרשינן מתקברנו דכולהו נפקי מיניה: '''{{עוגן1|מיכאן}} שאינו נעשה מת מצוה עד שיהא ראשו ורובו.''' שלמים והואיל והאי קרא משתעי במצוה כדאמר לעיל תקברנו מצות עשה דריש לה נמי למת מצוה: '''{{עוגן1|ויש}} כן זו.''' בתמיה דהא אמרינן דאינו נקרא מת מצוה אא"כ ראשו ורובו שלם ואין כאן באבר דין מת מצוה: '''{{עוגן1|בחוזר}} תיפתר.''' שנטמא כבר למת מצוה זה ועדיין נשאר אבר ממנו חוזר ומטמא גם לאבר זה מכיון שכבר היה עליו דין מת מצוה: '''{{עוגן1|אין}} אדם מיטמא על אבר מן החי.''' שפירש מאביו כשהוא חי ובכהן הדיוט קאמר: '''{{עוגן1|שעלת}} על רגלו נומי.''' בשר חי והוצרך לחותכה: '''{{עוגן1|הצדיק}} אובד וצדקו עמו.''' אע"פ שהוא באובדו עדיין צדקו עמו שהזהיר לבנו על הטומאה בעת אובדו ומכאובו: '''{{עוגן1|כל}} שהוא צווח.''' כלומר שאין כאן מי להטפל בו: '''{{עוגן1|הרי}} זה מושך את ידו.''' אם כהן או נזיר הוא שנטמא לו מושך את ידו שכבר יש לו קוברין: '''{{עוגן1|עד}} היכן.''' יהו לו קוברין שצריך זה למשוך את ידו: '''{{עוגן1|בשאינן}} צריכין לו.''' אם יש בהן כדי זה ואינם צריכין כלל לו אז מושך את ידיו אבל אם היו עדיין צריכין לו לזה לא בדא אמרו מושך את ידו: '''{{עוגן1|בשאינן}} מכירין אותו.''' לזה המת מצוה בהא אמרו אם יש שם כדי נושאי המטה וחילופיהן שוב אין הכל צריכין לטפל בו והלכך אם היה זה שמצאו כהן או נזיר צריך למשוך את ידו: '''{{עוגן1|אבל}} אם היו מכירין אותו לא בדא.''' אמרו כן ואאחרים שיש שם קאי שאף על פי שיש שם כדי נושאי המטה חייבין הכל לטפל בו: '''{{עוגן1|בשאין}} כבודו.''' נמי אהא דאין אחרים חייבין לטפל בו קאי דדוקא בשאין זה כבודו והלכך אם יש שם כדי צרכו אינו חייב להטפל בו אבל אם היה כבודו אכן חייב להטפל בו אע"פ שיש שם כדי צרכו: '''{{עוגן1|והנשיא}} כבודו לא כן.''' אין זה כבודו ואינו חייב להטפל אם יש שם כדי נושאי המטה. א"נ דכבודו אמת מצוה קאי דדוקא שאין כבודו גדול אבל אם היה כבודו גדול הכל חייבין להתעסק בו ואע"פ שיש שם כדי צרכו והנשיא כבודו לכך והכל מתעסקין בו. ועיקר: '''{{עוגן1|ומהו}} שיטמא כהן לכבוד הנשיא.''' ופשט ליה דכד דמך רבי יודן נשייא הוא רבינו הקדוש הכריז רבי ינאי ואמר אין כהונה היום שמותרין הכהנים להתעסק בו: '''{{עוגן1|דחף}} רבי חייה לרבי זעירא.''' בבהכ"נ שהיה שם המת וטמאו בע"כ: '''{{עוגן1|בתר}} רבי מנא.''' שהיה כהן ולא רצה לעלות אמר אם בחייהן אין מיטמאין להן בימי נדת טומאתן במיתתן לכ"ש: '''{{עוגן1|במיתתן}}.''' שאני הוא דעשו אותה כעת מצוה מפני כבוד הנשיא: '''{{עוגן1|דמך}} חמוי.''' נפטר חמיו והוא היה חמיו ורבו ושאל לר' יסא אם מותר להטמא לכבודו ואסר ליה ושמע רבי חמא והתיר שיטמאו לו תלמידיו: '''{{עוגן1|חדא}} מן תרתי לא פלטה לכון.''' אחד משני דברים לא נצלתם וממ"נ שלא כדין עשיתם שאם אבילים אתם ולאו דוקא אבלים ממש אלא כמו אבלים אתם נחשבים כתלמיד לרבו ומשום זה נטמאתם כקרובים למה אכלתם בשר ושתיתם יין. מהו שיטמא אדם לתלמוד תורה. אם הלך ללמוד תורה וצריך לעבור במקום טומאה ואין שם דרך אחר: '''{{עוגן1|הוה}} יתיב ומתני.''' ונכנס טומאת המת לשם ומי שישב לו ולא יצא מפני הטומאה לא מיחה בידו וכן למי שיצא משם לא א"ל ולא מידי משום דמספקא ליה אם מותר להטמאות בשביל ללמוד תורה: '''{{עוגן1|תחות}} כיפתא דקסרין.''' שהיה שם אהל על הטומא' ולא עבר דרך שם אע"פ שהלך ללמוד תורה: '''{{עוגן1|ור'}} אמי עבר.''' כשהלך לתלמוד תורה: '''{{עוגן1|ופירש}} רבי כהן.''' מפני הטומאה וכשחזר אצלן אמר להן באיזה דין ולימוד הייתם עוסקין: '''{{עוגן1|לא}} תימא ליה כלום.''' וקאמר הש"ס דמספקא לן מפני מה צוה שלא לומר לו אם מפני שהרע בעיני רבי חזקיה בשביל שפירש שמותר ליטמאות ללמוד תורה אי משום דהוה סייסן כמו סרסן נצחן בדברים ושלא יקפחנו בתשובות ולא ידעין טעמיה דרבי חזקיה: '''{{עוגן1|ויוצא}} לח"ל.''' ודוקא טומאת ארץ העמים שהיא מדרבנן הותרה לו לאלו הדברים: '''{{עוגן1|אחר}} רבו לצידון.''' שהיא ח"ל: '''{{עוגן1|אא"כ}} הבטיחו לו אשה.''' אם הולך בשביל לשאת אשה לא הותר לו אא"כ הבטיחו לו ויודע בודאי שישאנה: '''{{עוגן1|מהו}} שיטמא כהן גדול.''' כהן שהוא גדול וראוי לנשיאות כפים ויש טומאה בבהכ"נ אם מותר לשהות שם בשביל לישא את כפיו: '''{{עוגן1|גבילה}}.''' שם חכם: '''{{עוגן1|חזר}}.''' רבי אחא ואמר או דילמא שזה גרם לו לטעות ולהעיד שקר בשמי שלא שמע ממני אלא כהא דא"ר יודה בן פזי שאמרתי בשמו כל כהן שאינו נושא כפיו עובר בעשה דכה תברכו והיה סבור גבילה מימר שמצות עשה דנשיאות כפים דוחה למצות לא תעשה דטומאה אבל אנא לא אמרי ליה בהדיא כן וטעות גדול הוא זה הביאו אותו ואנא מלקי ליה שאמר דבר שלא שמע מעני: '''{{עוגן1|והוה}} תמן מיתא.''' ולא יצאו התלמידים שהיו לומדים בתורה וסברין שמותר ליטמאות בשביל ת"ת: '''{{עוגן1|לא}} שאלון ליה.''' אם מותר להפסיק מלימוד ולשהות שם בשביל נשיאות כפים וכשהגיע זמן האכילה אתו ושאלון ליה אם יפסיקו מלימודם ולילך לאכול מפני שכשיפסיקו יהיה אל איסור טומאה עליהן וכעס עליהם שבתחלה לא שאלו אותו להפסיק בשביל נשיאות כפים ועכשיו בשביל האכילה שואלים אם להפסיק וכששמעו זה השמיט כל א' א"ע וברח ויצא מבהכ"נ לאכול: '''{{עוגן1|מיטמא}} כהן לראות המלך.''' אפי' למלכי עכו"ם כדלקמן שאם יזכה למלכות בית דוד ידע להבחין בין מלכות למלכות: '''{{עוגן1|מהו}} שיטמא אדם לכבוד אביו ואמו.''' בחייהן כדי לכבדן אם מותר לילך אפילו במקום טומאה ובטומאת ארץ העמים מיירי דאלו בטומאה דאורייתא בהדיא תנן בפרק אלו מציאות אם אמר לו אביו היטמא אל ישמע לו: '''{{עוגן1|מהו}} לצאת.''' לח"ל ולקבל פניה ורבי יוחנן היה מסופק בשאלתו וא"ל אם מפני סכנת דרכים שהיא צריכה לך שתהיה לעזר לה מפני הסכנה צא ואם לא צריכה לכך אלא בשביל כבודה בלבד איני יודע אם מותר: '''{{עוגן1|עוד}} היא צריכה לרבי יוחנן.''' כלו' אע"פ ששמענו שאמר לו רבי יוחנן גמרת בדעתך לצאת תבוא בשלום עדיין הדבר בספק אצל רבי יוחנן אלא מפני שהטריחו ר' יסא בדברים הרבה אמר לו כן: '''{{עוגן1|שמע}} רבי אלעזר ואמר אין רשות גדולה מזאת.''' כיון שבירכו אין לך נתינת רשות גדולה מזאת ולא מפני שהטריחו בדברים אמר לו כן: '''{{עוגן1|מהו}} שיטמא אדם לכבוד הרבים.''' שהולכין עמו לנחמו והכי משמע בשמחות שם: '''{{עוגן1|היו}} שני דרכים מתאימות.''' כלומר שתיהן פורשות זו מזו מדרך אחד: '''{{עוגן1|עד}} כדון בטומאה שהוא מדבריהן.''' כגון דרך ארץ העמים או בבית הפרס: '''{{עוגן1|ואפי'}} בטומאה שהוא מד"ת.''' אם מותר מפני כבוד הרבים: '''{{עוגן1|מן}} מה דאמר ר"ז גדול כבוד הבריות שדוחה למצות ל"ת.''' והיא קבורת מת מצוה דוחה ל"ת שבתורה ושמעינן דכבוד הבריות דוחה אפילו טומאה מד"ת: '''{{עוגן1|אין}} שואלין הלכות לפני מטתו של מת.''' משום דהוי לועג לרש: '''{{עוגן1|והא}} רבי יוחנן שאל לרבי ינאי.''' לפני מטתו של רבי שמעון דין הזה אם הקדיש עולתו שהוא קרבן מזבח לבדק הבית מהו אם נתפסת הקדושה הואיל וקדשי המזבח הוא: '''{{עוגן1|והוא}} מגיב ליה.''' ורבי ינאי היה משיבו ולא מיחה בידו: '''{{עוגן1|ומשני}} אימר כד הוו מסקין ליה לערסיה דר"ש לסידרא.''' לסדר והכבוד שעשו לו היה כלומר שנא בפני מטתו ממש היה המעשה: '''{{עוגן1|אימר}} כד הוה רחיק.''' מהמטה ד' אמות היה משיבו שמותר הוא: '''{{עוגן1|הכתפים}}.''' נושאי המטה: '''{{עוגן1|ר'}} זעירא שרע בדיבוריה.''' נפסק בתוך דיבורו והתחיל לגמגם בלשונו מלשין או שרוע: '''{{עוגן1|אתון}}.''' ובאו לזקפו ולהחזיקו ומצאוהו מעונה ונחלש ואמרו לו מהו זה שנחלשת כך וא"ל להן דתנינן באלו העניני' של מיתה ונתתי הדברים אל לבי כדכתיב והחי יתן אל לבו וגוע כחי וחלש עלי לבי: '''{{עוגן1|וקוברו}} במקומו.''' דמת מצוה קנה מקומו וזה אחד מן התנאים שהתנה יהושע בא"י: '''{{עוגן1|כך}} היתה תחילת תשמישי לפני חכמים.''' בשביל מעשה זו שבאת לידי נתתי אל לבי להיות משמש חכמים ולומד תורה: '''{{עוגן1|מעלין}} עליך כאלו שפכת דמים.''' שמת מצוה קנה מקומו ויש נחת להנפש כשהגוף נקבר במקומו: '''{{עוגן1|נתחייבתי}}.''' מחמת חסרון הדעת בשעה שלא נתכוונתי לזכות ובאתי לידי טעות עאכ"ו: '''{{עוגן1|קטלא}} חייב.''' שלפעמים מחסרון ידיעה יכשל בדברים שחייב עליהם מיתה: '''{{עוגן1|אפילו}} שדה מלא כרכום.''' קוברו בתוך ד' אמות של מקומו: '''{{עוגן1|ושדה}} ניר.''' חרושה: '''{{עוגן1|קוברו}} בשדה זרע.''' שהכרם משובחת מן זרע התבואה: '''{{עוגן1|מפני}} אהל הטומאה.''' שלא יהיו ענפי האילן מאהילין על הטומאה ופעמים שיכנס הכהן לשם רחוק מן הקבר ולא יהא נזהר מפני האהל: '''{{עוגן1|מפני}} הכשר בצירה.''' דקי"ל הבוצר כרמו לגת הוכשר לקבל טומאה ושמא לא יהא נזהר מהטומאה אשר שם: '''{{עוגן1|החליף}}.''' אם החליף בכל אלו שאמרנו וקברו בשדה ניר במקום שהיה שם שדה בור וכן כלן: '''{{עוגן1|משום}} לא תטמא את אדמתך.''' שהיה לו לקוברו במקום שתקנו חכמים: '''{{עוגן1|כהן}} ולוי.''' שמצאו מת מצוה יטמא לוי ובשעת הדוכן קאמר כדלקמי' ואפ"ה אל יטמא הכהן שמוזהר על הטומאה: '''{{עוגן1|ולא}} הוא לוי הוא ישראל.''' הא לענין טומאה שניהן שוין: '''{{עוגן1|בשעת}} דוכן.''' שהלוים עומדים על הדוכן ואומרים שיר והלכך יטמא ישראל ולא יתבטל הלוי מן השיר: '''{{עוגן1|מודין}} חכמים לרבי אליעזר.''' על ברייתא דמס' שמחות קאי דגרסינן שם סי' ל"א ר"א אומר יטמא כהן ואל יטמא נזיר וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא כהן הדיוט וקאמר הש"ס דהאי ברייתא פליגא על מתני' דפליגי נמי בכ"ג והאי ברייתא סברה דבכ"ג כ"ע לא פליגי שיטמא נזיר דקדושת כ"ג עדיפא ולא פליגי אלא בכהן הדיוט. מודין כו' ומודה רבי אליעזר. יתור לשון הוא וכלומר דכ"ע מודים בהא: '''{{עוגן1|הגע}} עצמך.''' אטעמייהו דחכמים פריך שזה קדושתו קדושת עולם והגע עצמך שהקדישו אביו מרחם לנזיר כשמשון והוי נמי קדושתו קדושת עולם. זו תורה. קדושת כהן מן התורה היא וזו אינה תורה דמה שאביו מדיר בנו בנזיר אינה אלא הלכה או לחד מ"ד לגמרי מדרבנן הוא: '''{{עוגן1|תדיר}} ומקודש תדיר קודם.''' כהן קרוי מקודש ונזיר תדיר מפני שנוהג בכל בין בכהן בין בישראל והוא קודם למקודש ולפיכך ס"ל יטמא כהן ואל יטמא נזיר: '''{{עוגן1|יטמא}} נזיר שלשים.''' שאין קדושתו כמו של נזיר מאה: '''{{עוגן1|נזיר}} עולם.''' שנזר נזירות עולם סתם ונזיר נזירות שנזר נזירות הרבה והוי נמי נזיר עולם כדאמרינן בפ"ק הרי עלי כשער ראשי כו' אלא שזה מגלח אחת לשלשים יום ונזיר עולם אינו מגלח אלא אחת לי"ב חדש: '''{{עוגן1|ה"ג}} מאן דאמר יטמא נזיר עולם הא נזיר נזירות לא מפני שקרבנותיו מרובין.''' שנזיר נזירות מגלח כל ל' יום ומביא קרבן הא נזיר עולם לא וקדושת נזיר נזירות עדיפא: '''{{עוגן1|מאן}} דאמר יטמא נזיר נזירות ונזיר עולם לא מפני שתגלחתו מרובה.''' שתגלח' של נזיר נזירות מרובה ונזיר עולם אינו אלא מיקל בתער פעם אחת לי"ב חדש ובהא קדושת נזיר עולם עדיפא: '''{{עוגן1|החליף}}.''' החליפו כל אלו וטימאו שלא כסדר שאמרנו יבוא כהדא דאמר רבי אמי לעיל שעובר משום לא תטמא והכא נמי כן: <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: ירושלמי ומפרשיו
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף